צפנים בתנ"ך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צפנים בתנ"ך או הצופן התנכ"י הם מילים או משפטים בעלי משמעות שניתן לגלות בעזרת טכניקות שונות (בעיקר דילוגי אותיות) בתנ"ך, ויש הטוענים כי הוצפנו במכוון בטקסט המקראי על ידי כותביו כדי לגלות את העתיד לבוא או כדי ללמד או להורות על נושאים שונים, אף על פי שבעזרת דילוגי אותיות ניתן למצוא צירופים בעלי משמעות בכל ספר ארוך דיו. ברעיון הצופן התנ"כי משתמשים לעתים ארגוני חזרה בתשובה כדי לאשש את הטענה כי התנ"ך נכתב בעזרת השראה אלוהית.
בשנת 1994 פירסמו איליה ריפס, דורון ויצטום ויואב רוזנברג מאמר בכתב-העת Statistical Science, ובו טענו כי הם גילו מסרים מוצפנים בטקסט העברי של ספר בראשית. התגלית תוארה על ידי העיתונאי מייקל דרוזנין בספרו הפופולרי "הצופן התנ"כי" משנת 1997, שטען לא רק בזכות קיום הצפנים אלא אף על יכולתם לנבא אירועים בעתיד. מאז אותו פרסום, הפך עניין הצפנים בתנ"ך לנושא שנוי במחלוקת, והשיטה נתקלה בביקורת קשה מצד ספקנים מדעיים ואף מחוגים דתיים שונים.
השיטה העיקרית לפענוח ההצפנה היא בדילוגי אותיות. בכדי לעשות זאת יש לבחור נקודת התחלה ומספר קבוע כלשהו עבור מספר האותיות שיש לדלג בכל פעם. לעתים נעשה שימוש ביותר ממספר אחד בכדי לקבל צפנים שונים בקטע טקסט מסוים. דוגמה לכך ניתן לראות בתמונה למטה בה הצפנים BIBLE ו-CODE התקבלו בשני מפתחות דילוג שונים.
העוסקים בחיפושי מסרים מוצפנים מייחסים משקל רב יותר למסרים המתגלים בתורה בגרסתה העברית, בזכות המקור האלוהי המיוחס לה, אך חיפוש מסרים מוצפנים נעשה גם ביתר ספרי התנ"ך וגם בתרגומי התנ"ך.
תוכן עניינים |
[עריכה] הפולמוס סביב השיטה
הטענה העיקרית שנשמעה נגד צפנים בתנ"ך מהסוג של דרוזנין היא שתורת האינפורמציה אינה שוללת קיום מקרים בהם רעש מקרי יכול לקבל משמעות. לכן, תבניות דומות תוכלנה להמצא בספרים נוספים מלבד התנ"ך. למרות שהסיכוי למצוא צופן מסוים בקטע טקסט מסוים הוא נמוך, הכמות העצומה של נקודות התחלה ומפתחות דילוג אפשריים, גורמת לתופעה להיות כמעט בלתי נמנעת.
בתשובה לאתגר שהציב דרוזנין, המתמטיקאי האוסטרלי ברנדן מקיי מצא בספר מובי דיק צפנים רבים, בשיטת הדילוגים, הקשורים לאירועים עכשוויים. אחד הצפנים קשור לרצח רבין (ארוע שדרוזנין טען כי ניבא), וכולל את ראשי התבות של יגאל עמיר, שם האוניברסיטה שבה למד (בר-אילן), והמילה "אוסלו" הקשורה למניע לרצח (הסכמי אוסלו).
אחרים, ביניהם הפיזיקאי האמריקני דייב תומאס, מצאו דוגמאות דומות בטקסטים אחרים. עוד טען כי דרוזנין השתמש בגמישות השפה העברית לטובתו וערבב בין שיטות כתיב שונות (חסר/מלא/מעורב) בכדי להגיע לצופן הרצוי. טענה נוספת היא לגבי נוסח התנ"ך שעבר שינוי גרסאות ותיקונים רבים לאורך ההיסטוריה מה שלא מסתדר עם קיום צפנים התלויים במיקומה המדויק של כל אות.
תומכי השיטה טוענים כי הצפנים שנמצאו בתנ"ך "מוצלחים" יותר מאלה שנמצאו בספרים האחרים. הם גם חוקרים שיטות פענוח חדשות כדי לנסות לספק ראיות נוספות לייחודיות התנ"ך ולהשאר צעד אחד לפני המבקרים. אולם, בהיעדר מדד אוביקטיבי לשיטת בחירת המילים אין דרך לבחון האם תוצאה מסוימת שהתקבלה עומדת בקרטריוני המתודה המדעית ולכן רוב הביקורת התמקדה בטענותיהם המדעיות של ויצטום, ריפס וגנץ.
ב-1996 השתתף ישראל אומן בוועדה של מתמטיקאים שבחנה את הטענה לקיומו של מידע סמוי בתורה. הוועדה ערכה ניסויים נוספים שנועדו לבדוק טענה זו, וניסויים אלה לא הצליחו לאשש את הטענה [1].
ב-1999, מקיי, יחד עם המתמטיקאים דרור בר נתן וגיל קלעי והפסיכולוגית מאיה בר הלל פרסמו מאמר ב"Statistical Science", שבו טענו להפרכה מספקת למאמר של ויצטום וריפס. המאמר נבחן אנונימית על ידי ארבע סטטיסטיקאים וההפרכה נמצאה חד משמעית.
טענותיהם העיקריות היו:
- המידע שויצטום וריפס השתמשו בו היה רשימת שמות רבנים בעברית. הכתיב בעברי גמיש יחסית בפרט לגבי שמות. בנוסף לשמות והכנויים השונים שייתכנו לכל רב, לכל שם יש צורות כתיב לגיטמיות רבות. לכן, יש חשיבות לזהירות מרובה בבחירת השם לפני החיפוש ותוצאות מסיומות יכולות להיות מוסברות על ידי איסוף מידע לקוי. ציטוט מתוך המאמר: "...המידע היה רחוק מלהיות מוגדר היטב על ידי חוקי הניסוי ואופשר "מרחב תמרון" רב בפרט לגבי בחירת שמות הרבנים".
- ישנן ראיות עקיפות כי המידע אכן נאסף בצורה לקויה. כלומר, בחירת השמות וצורות הכתיב נעשתה בהעדפה לאלו שיתמכו בתאוריית הצפנים.
- ניסיונות לחזור על ניסוי דומה נכשלו להביא תוצאות זהות. מתוך המאמר: "בעיה טכנית שהקשתה עלינו היא שויצטום וריפס לא סיפקו לנו את תוכניות המחשב המקוריות. גם שתי התוכניות המופצות על ידם וגם האלגוריתם שאנחנו ממשנו ע"פ המאמר שלהם לא נותנים תוצאות זהות לניסוי המקורי".
המאמר של מקיי לא טען בפירוש כי ויצטום וריפס זייפו במודע את תוצאות הניסוי, אלא כי הניסוי רגיש מאוד לשינויים קטנים במידע הראשוני. עובדה זו, בשילוב עם מרחב התמרון הגדול של המידע היא מה שאפשר למקיי לקבל תוצאות דומות לאלה של ספר בראשית בתרגום עברי לספר "מלחמה ושלום".
[עריכה] צפנים אחרים
בנוסף לשיטת דילוגי האותיות, נמצא מידע מוצפן בדרכים אחרות, לא בהכרח אלוהיות.
בתנ"ך של המלך ג'יימס, במזמור מ"ו (46) בתהלים [2], המילה ה-46 מההתחלה היא shake והמילה ה-46 מהסוף היא spear; צירופן של המילים יחדיו (Shakespear) נשמע כשם משפחתו של המחזאי הנודע, ויליאם שייקספיר (Shakespeare), אשר בשנת 1610, בשלב הסופי של יצירת התנ"ך של המלך ג'יימס, היה בן 46. יש המוצאים בכך הוכחה לכך ששייקספיר היה מעורב בליטוש הסופי מזמורי תהלים בתנ"ך של המלך ג'יימס, והצפין בהם את שמו. בטענה זו יש פגמים נוספים, והיא כנראה חסרת שחר [3].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- "המימד הנוסף - על הכתיבה הדו-ממדית בתורה" מאת דורון ויצטום. כתמר יפרח - אגודה למחקר תורני, תשמ"ט 1989.
- מייקל דרוזנין, הצופן התנ"כי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997.
- מייקל דרוזנין, הצופן התנ"כי 2 - הספירה לאחור!, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002.
- מייקל שרמר, "הבלים מוצפנים - הצופן המקראי הוא קשקוש נומרולוגי שמתחזה למדע", סיינטיפיק אמריקן.
