קלף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ביריעת עור המשמשת לכתיבה. לערך העוסק בקלף משחק, ראו קלף משחק.

קלף הוא יריעה העשויה עור בהמה מעובד, ומשמשת לכתיבה. בעבר הרחוק, לפני המצאת הנייר, שימש הקלף כחומר הנפוץ לכתיבת כתבים ומגילות. יתרונו של הקלף הוא עמידותו לאורך שנים. מצויות בידינו מגילות קלף שנכתבו לפני כאלפיים שנה.

הקלף הוא אחת משתי השכבות של עור הבהמה. השכבה הנוספת נקראת דוכסוסטוס. היום נהוג לקלף את שכבת הדוכסוסטוס ולהותיר את הקלף בלבד. עיבוד שתי השכבות יחד (מקובל במסורת יהודי תימן)יוצר יריעות המכונות גויל.

על פי ההלכה, עדיף שספרי תורה, ייכתב על הגוויל, מזוזות על הדוכסוסטוס, ותפילין על הקלף (ראו הרחבה בערך ספר תורה). אולם, בפועל נהוג לכתוב את כולם על הקלף (למעט יהודי תימן שיש מהם רבים שממשיכים להקפיד לכתוב ספר תורה על הגוויל).

וכך מסביר הרמב"ם בהלכות סת"ם, פרק א' הלכות ו - ז (מקור: מהדורת מכון ממרא)

"ו שלושה עורות הן--גוויל, וקלף, ודוכסוסטוס. כיצד: לוקחין עור הבהמה או עור החיה, מעבירין שיער ממנו תחילה; ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח; ואחר כך בעפצה וכיוצא בו, מדברים שמקבצין את העור ומחזקין אותו. וזה הוא הנקרא גוויל.

ז ואם לקחו העור אחר שהעבירו שיערו, וחילקו אותו בעובייו לשניים, כמו שהעבדנין עושין, עד שייעשה שני עורות--אחד דק, והוא שממול השיער, ואחד עבה, והוא שממול הבשר--ועיבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצה וכיוצא בו: זה החלק שממול השיער, נקרא דוכסוסטוס; וזה שממול הבשר, נקרא קלף.

ח הלכה למשה מסיניי, שיהיו כותבין ספר תורה על הגוויל, וכותבין במקום השיער; ושיהיו כותבין התפילין על הקלף, וכותבין במקום הבשר; ושיהיו כותבין המזוזה על הדוכסוסטוס, וכותבין במקום השיער. וכל הכותב בקלף במקום שיער, או שכתב בגוויל ובדוכסוסטוס במקום בשר--פסל.

ט אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיניי, אם כתב ספר תורה על הקלף, כשר; ולא נאמר גוויל, אלא למעט הדוכסוסטוס, שאם כתב עליו, הספר פסול. וכן אם כתב המזוזה על הקלף או על הגוויל, כשרה; לא נאמר על הדוכסוסטוס, אלא למצוה."