מזוזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלשון המקרא מזוזה היא כל אחת משתי דפנות הפתח (של הבית או החדר), בין הסף (החלק התחתון של הפתח) והמשקוף (החלק העליון שלו). כך למשל בסיפור יציאת מצרים, מתואר כי בני ישראל מרחו על שתי מזוזות ומשקוף בתיהם את דמו של שה קורבן פסח (שמות י"ב ז'), בכדי לסמן למלאך המשחית לדלג מעל בתים אלו במכת בכורות שהייתה לאחר מכן.
כיום משמשת המילה "מזוזה" לציון אביזר פולחני שיהודים קובעים על משקוף (בלשון התנ"ך - על מזוזת) הכניסה וחדרי הבית.
כשקובעים מזוזה על אחד מן הפתחים מברכים (בשם ומלכות): "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". יש המוסיפים ברכת "שהחיינו" (גם היא בשם ומלכות): "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". חז"ל החשיבו מאוד את קיום מצוות מזוזה, ואמרו שמי שאין לו מזוזה לפתחו – "מנודה לשמים" (פסחים קיג), ומי שקובע מזוזה בפתחו – "הכל בחיזוק שלא יחטא" (מנחות מג).
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה המזוזה
המזוזה היא קלף מגולגל מסופו לתחילתו ועליו מועתקות בכתב יד סופר, שתי פרשיות מהמקרא. מדובר בפרשיות שבתוכנן נזכר הציווי על מצות 'מזוזה'. את הקלף עוטפים (בדרך כלל בניילון) על מנת להגן עליו מפגעי מזג האוויר, ומכניסים אותו ל"בית מזוזה" העשויה מחומרים שונים כמו פלסטיק, מתכת או עץ. גודל בית מזוזה לא קבוע והוא עשוי להיות בגדלים שונים. אורך המזוזות הנפוצות כיום הוא בין 10 ל12 ס"מ.
פרשיות המזוזה הן:
1. שמע ישראל - שבה נזכרים ייחוד ה' והחובה לאהוב אותו:
| "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ." | ||
| -- דברים ו, ד-ט | ||
2.והיה אם שמֹע - שבה נזכר עקרון הגמול בעקבות שמירת המצוות:
| "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. ... וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ." | ||
| -- דברים י"א י"ג-כ"א | ||
[עריכה] מקור מצוות המזוזה
מקור המצווה הוא במילים: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו' ט'; דברים י"א כ'). מטרת המצווה לשמש תזכורת תמידית לישראל, ביציאתם ובכניסתם לבית, שעליהם להאמין באל אחד ולשמור את מצוותיו. יש הרואים במזוזה סגולה להגנה על הבית ושוכניו מפגעים שונים, ויש הנוהגים לנשק את המזוזה ביציאתם ובכניסתם לבית.
בתרבויות אחרות מקובל לשים קמע שמגן על תושבי הבית, וייתכן שהמזוזה היא גרסת היהדות לכך.
[עריכה] מדיני המזוזה
על פי ההלכה יש לקבוע מזוזה בפתחי חדרים ובתים בהם אוכלים או ישנים, ולכן אין קובעים מזוזה בפתחי חדרי השירותים והאמבטיה. הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' הסביר מה הם עשרת הדברים שחייבים להיות בפתח שצריך לשים עליו מזוזה:
- "עשרה תנאין יש בבית, ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן, פטור מן המזוזה; ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושיהיה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה גובה השער עשרה טפחים או יתר, ויהיה בית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע.(משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ו, א')
יש לקבוע את המזוזה בחלק התחתון של השליש העליון, של המשקוף הימני בכניסה לבית או לחדר. מנהג האשכנזים הוא לקבוע את המזוזה באלכסון, ואילו הספרדים קובעים את המזוזה בקו אנכי ישר. המזוזה נכתבת על ידי סופר הסת"ם, לפי כל התנאים הנדרשים בכתיבה על קלף, ובאמצעות קולמוס.
על קלף המזוזה נהוג (אך אין חובה) לכתוב מאחור את האותיות שדי – שהינן ראשי התיבות של "שומר דלתות ישראל", הוא אחד משמותיו של ה'. בנוסף, יש כותבים (כמובא אצל הרי"ף והרא"ש) על המזוזה מאחורי המילים " ה' א-לוהינו ה' " (המופיעות בפסוק "שמע ישראל") את האותיות "כוזו במוכסז כוזו" - שהן האותיות הבאות בסדר האלפבית (לדוגמה שם ה' הכתוב בפסוק על ידי האותיות י' ה' ו' ה' הופך ל-כ' ו' ז' ו').
על פי ההלכה נהוג לבדוק את המזוזות פעמיים בשבע שנים.
לפי ההלכה לכל אדם שחייב במזוזה מותר לקבוע מזוזה, גם נשים וגם גברים רשאים לעשות כן.
[עריכה] גישת הקראים למזוזה
הקראים מפרשים את הפסוקים שמהם למדו הרבניים על חובת המזוזה לא כפשוטם אלא כמטפורה. את הפסוק "וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ" הם מפרשים שאין הכוונה לכתוב דברים ממשיים על פתחי הבתים, אלא מדובר בביטוי ציורי לחובה שדברי ה' יזכרו תמיד ויהיו שגורים בפינו ונגד עינינו תמיד.
[עריכה] המזוזה כמגן מפני צרה
מקובל בחוגים של שומרי מצוות שכאשר נופלת על האדם צרה גדולה כמו מחלה קשה או פשיטת רגל ואיבוד פרנסה, נוהגים לבדוק את המזוזות האם הן פסולות (פגם בכתב, רטיבות וכד' פוסלות את המזוזה) ובמקרה שאכן התברר שהמזוזות פסולות מחליפים או מתקנים אותן מיד.
הרמב"ם ביקר בחריפות את אלו אשר כותבים בתוך המזוזה שמות של מלאכים לצורך שמירה. וכך הוא כותב בהלכות מזוזה (פרק ה'):
- "אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצוה. אלא שעושין מצוה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן, כמו שעלה על ליבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזוזה |
