קרב גוודלקנל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב גוודלקנל | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||
|
|||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||
| יפן | ארצות הברית | ||||||||||
| מפקדים | |||||||||||
| היאקוטאקֶה הארוּיוֹשי, גוניצ'י מיקאווה | פרנק פלטשר, אלכסנדר ונדגריפט | ||||||||||
| כוחות | |||||||||||
| 30,000 | 29,000 | ||||||||||
| אבדות | |||||||||||
| 15,000 הרוגים בקרבות ו-3,000 מתים ממלריה | 1,492 הרוגים ו-1,000 פצועים | ||||||||||
קרב גוודלקנל, אחד הקרבות החשובים בחזית הפסיפית במלחמת העולם השנייה.
האי גוודלקנל הוא חלק מאיי שלמה, שרשרת איים בצפונה של אוסטרליה. היפנים ראו באיי שלמה אזור אסטרטגי שיאפשר להם לפגוע במשלוחי המזון והציוד שהועברו בין ארצות הברית ואוסטרליה. ליפנים היה בסיס גדול באחד מהאיים הצפוניים בשרשרת, והם ביקשו להשתלט בהדרגה על השרשרת כולה. אל האי גוודלקנל נשלחו פועלים יפנים שהחלו לבנות את הבסיס היפני שם. בה בעת, החליטו בעלות-הברית שהן יבנו באי בסיס שישמש להתקפת הבסיס היפני בצפון איי שלמה. כוח שכלל אמריקנים, אוסטרלים וניו-זילנדים נשלח באוגוסט 1942 והשתלט על האי.
תגבורות יפניות החלו לזרום לאזור בניסיון לכבוש את האי מחדש, אולם כוחות בעלות-הברית היו מוכנים. באותו שלב השלימו האמריקנים את בנייתו של "שדה-התעופה הנדרסון" באי, שהעניק להם יתרון אסטרטגי גדול ואפשר חיפוי מן האוויר. הקרבות בגוודלקנל נמשכו יותר מחצי שנה, עד פברואר 1943, כאשר השליטה האמריקנית באי הייתה מוחלטת. אספקת המזון לשני הצדדים נתקלה בקשיים רבים, מה שהעניק לאי את השם "אי הרעב". יתרה מזאת, החיילים סבלו ממלריה, מה שהקשה על הלחימה והפיל חללים רבים.
קרב גוודלקנל נחשב תפנית במערכה בהאוקיינוס השקט משום שהוא היה החוליה הראשונה בשרשרת של כיבושים מוצלחים מצד הצי האמריקני. בנוסף, כיבוש האי פגע במערכת ההגנה היפנית, שנבנתה בששת החודשים הראשונים של המערכה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הלחימה בים בקרב גוודלקנל |
