קרום כדור הארץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרום כדור הארץ הוא השכבה החיצונית של כדור הארץ. מתחת לשכבה זו נמצאים המעטפת והגלעין. הגבול התחתון של הקרום המפריד בינו לבין המעטפת הוא תחום אי הרציפות מוהו.
קרום כדור הארץ יחד עם החלק העליון של המעטפת מהווים את שכבת הליתוספירה.
על אף שהקרום לבדו מקיים ומחזיק עליו את כל המתרחש עלי אדמות, נפחו הוא רק כ-1% מכלל כדור הארץ, וגם מבחינת המסה שלו הוא רק כ-0.5% ממסת כדור הארץ. העובי הממוצע של הקרום הוא 30 ק"מ, כאשר עומק הקרום הימי שנמצא מתחת האוקיינוסים מגיע ל-5 עד 6 ק"מ ואילו עומק קרום היבשה הוא בין 20 ל-70 ק"מ. הבדלים משמעותיים אלה מוכיחים שהיבשה הנראית לעינינו אינה רק התנשאות חיצונית של מאסה מעל המפלס הממוצע של פני שטח כדור הארץ, אלא יש לה שורשים עמוקים שנעוצים בתוך חומר כבד יותר (חומר המעטפת והחלק התחתון של הקרום היבשתי) וקשורים לתהליכים בטקטוניקת הלוחות. הבליה שנגרמת ביבשה משפיעה ישירות גם על מידת עומק קרום היבשה (כמו שבקרחון ימי יש משמעות למידת הגובה שעל פני המים על העומק שבו שוקע הקרחון בתוך המים). התורה העוסקת במערכת שיווי המשקל הזו היא תורת האיזוסטסיה (Isostacy).
כאמור, קיים הבדל בין הקרום הימי (האוקיאני) לבין הקרום היבשתי (הקונטיננטלי). הבדל זה מתבטא גם ברמת צפיפות החומר וההרכב של שני סוגי הקרומים. הקרום היבשתי הוא בעל צפיפות של כ-2.7 גרם לסמ"ק, והרכבו דומה להרכב הגרניט, לכן הוא גם נקרא "שכבת הגרניט" או "Sial" (ע"ש מרכיבי הגרניט הנפוצים: Si - צורן, Al - אלומיניום). הקרום היבשתי מורכב משתי שכבות, כאשר הקרום היבשתי העליון קל ופחות צפוף מהקרום התחתון. הקרום הימי לעומתו הוא בעל צפיפות של 3 עד 3.3 גרם לסמ"ק, והרכבו דומה להרכב הבזלת, לכן מכנים אותו גם "שכבת הבזלת" או "Sima" (ע"ש המרכיבים הנפוצים בה: Si - צורן, Ma - מגנזיום).
השכבה החיצונית והסופית של הקרום היבשתי היא סלעי המשקע. הם מהווים כ-75% מפני השטח של היבשות, ורק ב-25% הנותרים נחשפים סלעי היסוד. למרות זאת, בתוך הקרום אחוז סלעי המשקע מוערך בכ-5% בלבד.
קרום כדור הארץ, הן היבשתי והן הימי, לא מורכב מגוש אחד. הלחצים הפנימיים של המגמה בשכבת המעטפת יוצרים בקרום שברים וסדקים אנכיים המחלקים אותו ללוחות טקטוניים, וגורמים בסופו של דבר לתהליך נדידת היבשות.
