רודף העפיפונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: ניסוח. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

**רודף העפיפונים**
מאת	חאלד חוסייני
הוצאה לאור	הוצאת מטר
עיצוב עטיפה	אורית איזנברג (בגרסה העברית)
שפה	עברית
שפת מקור	אנגלית
שנת הוצאה	2003
עמודים	336 (גרסה העברית)

רודף העפיפונים (The Kite Runner) הוא הרומן הראשון של הסופר האפגני חאלד חוסייני.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

כבן למשפחה מיוחסת באפגניסטן, אמיר נהנה מתקופת ילדות נוחה ובלא מעט פינוקים. שינויים מדיניים וצבאיים גורמים למשפחה להעתיק לארצות הברית ואחרי תקופה ארוכה איתו מהמולדת מושכת אותו להרפתקה שמשנה את חייו.

[עריכה] עלילה

[עריכה] ילדות

אמיר נולד בקאבול, אפגניסטן. אימו נפטרת בעת לידתו. אביו באבא, הוא אדם מכובד ועשיר מקומי וטיפוס ספורטיבי המנסה לגדל את בנו אמיר להיות כמוהו אך ללא הצלחה. ילודותו מלווה במשרת עלי ובנו חסן החיים בבקתה בחצר הוילה של אמיר. עלי הוא נכה כתוצאה ממחלת הפוליו בה חלה בצעירותו ממוצא האזארי וחסן הוא בנו ובן לוויתו של אמיר. מערכת היחסים איתו מורכבת: ספק ידיד ספק אדון משרת. מסתבר שבאבא מחבב את חסן אפילו יותר מאמיר. כטיפוס ספרותי אמיר נהנה מקריאת אגדות עממיות אותם הוא מקריא לחסן, הוא אף מנסה את כוחו בכתיבה.

הפלת שלטונו של זהיר שאח על ידי גיסו דאוד בשנת 1973 פותחת עידן של חוסר יציבות, אשר מתגלה באופן מכוער, כאשר שכנו של אמיר, עסאף מתגרה באופן מתרברב באמיר בגלל מוצאו האתני של חסן. חסן מאיים להוציא את עינו של עאסף במקלע, ומחלץ את אמיר מעאסף לאחר שזה מקיף אותו עם חבריו ומאיים לפגוע בהם. עאסף וחבריו נמלטים, והוא נשבע לנקום באמיר ובחסן על מעשה זה.

בתחרויות עפיפונים באפגניסטן כמו במדינות מזרח אחרות, המנצח הוא זה שהעפיפון שלו שורד לאחר שכל העפיפונים האחרים הופלו על ידי חיתוכם. על חוט העפיפון מודבקת אבקת זכוכית המאפשרת לבעל העפיפון לנסר את חוטיהם של עפיפוני יריביו. לאחר חיתוך העפיפון, רץ אחריו רודף עפיפונים בכדי לתופסו במקום נפילתו. אמיר, שיש לו נסיון בתחרויות מסוג זה משתתף בתחרות בחורף 1975, ולראשונה מנצח מתוך רצונו הקיצוני כמעט לזכות בחיבתו של אביו. חסן, כרודף עפיפונים מוכשר, רץ אחרי העפיפון האחרון שהופל. לאחר זמן מה חסן אינו חוזר, ואמיר המודאג מתחיל לחפש אותו. הוא מוצא אותו כאשר עסאף וחבריו תופסים אונסים אותו בברוטליות מכיוון שהוא אינו מוכן לוותר על העפיפון אותו הבטיח להביא לאמיר כפרס על נצחונו בתחרות. אף על פי שאמיר עֵד לאונס הוא אינו נוקף אצבע לחלצו בגלל פחדיו מעסאף ואשיותו. אביו, שאינו מודע לאירוע גאה בו מאוד על ניצחונו.

אמיר, שמתבייש במעשיו, לא יודע מה לעשות עם עצמו, ובוחר להתרחק מחסן,סובל מנדודי שינה,ושומר על סודו אפילו מפני רחים חאן,חברו הקרובב של אביו וה"מבוגר היחיד שהסתדר עימו" לבסוף שותל אמיר כסף ושעון שקיבל במסיבת יום ההולדת ה-13 שלו, מתחת למזרון של חסן על מנת להאשימו בגניבה . חסן מודה במעשה הגניבה כביכול באותו רגע מבין אמיר כי חסן יודע שאמיר היה שם וכי יותר מזה כך גם עלי -עלי מחליט לעזוב את קאבול ולעבור להזאראג'את. זאת למרות מוכנותו של באבא למחול על המעשה. מעשה זה והתעלמותו של אמיר מהאונס של חסן מעיקים עליו ומעוררים בו ייסורי מצפון במשך כל חייו.

[עריכה] הגירה לארצות הברית

בשנת 1978 הסובייטים משתלטים על אפגניסטן ובאבא ואמיר מצליחים להימלט לארצות הברית. שם באבא עובד בתחנת דלק ומדוכן שהקים בשוק פשפשים ושולח את אמיר לרכוש השכלה. אמיר לומד ספרות ולאחר מספר שנים מתחתן עם סוראיה, בתו של גנרל אפגני מכובד שגם לו דוכן בשוק, זמן קצר לאחר מכן באבא מת מסרטן ריאות. אמיר מפתח קריירה טובה כסופר אך אינו מצליח להוליד ילדים.

כעבור מספר שנים אמיר מקבל שיחת טלפון מחברו ושותפו של אביו, רחים חאן,שאומר לאמיר לשוב לאפגניסטן "יש דרך להיות שוב טוב" ואמיר טס לפקיסטן לפגוש אותו. רחים חאן מספר לאמיר על חייו של חסן אשר הוצא להורג עם אשתו על ידי הטאליבן בגלל שסירב לפנות את הבית של אמיר עליו שמר בזמן שגר שם עם רחים חאן. בנו היחיד של חסן, סוהראב, חי בבית יתומים באפגניסטן. אמיר שומע בתדהמה שאביו של חסן הוא בעצם באבא ושעלי היה עקר.מכאן שחסן הוא אחיו למחצה וסוהראב הוא אחיינו רחים חאן מבקש מאמיר להוציא את סוהראב מאפגניסטן ולמסור אותו לבית יתומים בפקיסטן המנוהל על ידי צוות מהמערב (וזאת כחלק מתוכנית שרחים חאן מתכנן ,לאחר ששמע מפי חסן על האונס והתעלמותו של אמיר מן המעשה, כדי לגרום לייסורי מצפונו של אמיר להיפסק וכדי לגרום לו למחול לעצמו על מעשהו).

[עריכה] חזרה לקאבול

אמיר נכנס לקאבול הנשלטת על ידי הטאליבן ומאתר את בית היתומים שבו שהה סוהרב, אלא שלרוע מזלו סוהראב נלקח על ידי איש טאליבן. אמיר מאתר את האיש ומזהה אותו כמוציא להורג שראה בפעולה באותו יום. האיש מסיר את משקפי השמש שלו ואמיר מגלה לחרדתו שזהו עאסף -האדם שאנס את חסן.עאסף מתייחס אליו בציניות, תולש ממנו את הזקן המלאכותי שלבש בכניסתו לאפגניסטן ומביא לו את סוהראב. יחף ולבוש בבגד דק עם פעמונים ועם איפור על פניו, תפקידיו במקום ברורים. עאסף מודיע לאמיר שהוא יכול לקחת אותו אך עליו לעשות זאת בכח. בהיאבקות קשה שבו נשברת לסתו,צלעותיו וכן שיניים רבות, אמיר מצליח להכות בעאסף אך זה מפליא בו את מכותיו עד שסוהראב משתמש בקלע לעברו של עסאף עם כדור מתכת שהסיר מהשולחן לעינו. אמיר נמלט מהמקום עם סוהראב לפקיסטן ומאושפז בבית החולים במצב קשה אחרי שהוא נמלט מאישפוזו שעל הגבול מחשש שעסאף ימצא אותו לאיסלמבאד הבטוחה יותר הוא מנסה לאתר את הבית יתומים המערבי ומגלה שלא היה ולא נברא מקום כזה ואז הוא מבין שעליו לאמץ את סוהראב.

[עריכה] סיום

הביורוקרטיה של השגרירות האמריקאית בהליך הבאתו של סוהראב לארצות הברית מביאה את אמיר לברר איתו אפשרות של מסירתו הזמנית לבית יתומים כתוצאה מכך סוהראב מנסה להתאבד ונשאר פגוע נפשית ושתקן גם אחרי הבאתו לארצות הברית. בסיום הסיפור כשנה לאחר שסוהראב מגיע לארצות הברית אמיר לוקח את סוהראב לתחרות עפיפונים בראש השנה האפגני ומראה לו איך אביו היה מפיל עפיפונים. על פניו של סוהראב מופיע חיוך קל המעודדת את אמיר שהצליח במשימתו.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] הסופר

חאלד חוסייני, רופא נשוי עם שני ילדים חי בצפון קליפורניה. נולד בקאבול שבאפגניסטאן לאב דיפלומט ולאם מורה בבית ספר תיכון. משפחתו קיבלה מקלט מדיני בארצות הברית בשנת 1980. רודף העפיפונים הוא ספרו הראשון. חלאד חוסני מספר כי עם אסון התאומים עצר את כתיבת ספרו למספר חודשים, היות והיה המום מעוצמת הארוע הן כאזרח אמריקני והן כאפגני, אך לבסוף נמשך שוב לקסמם של דמויותיו ושב להשלים את ספר. אפגניסטן המתוארת בספרו של חוסני, עוצבה לפי סיפורים ששמע, ובראיון שנערך עימו ציין כי כל הרגשות בספר-עצב,בגידה, אשמה-כל אלו הם רגשותיהם של תושבי אפגנסיטן כלפי ארצם וכלפי המרחש בה על ידי הזרים השולטים בה. חוסני עצמו מקפיד לשמור על זהותו האפגנית,פחות מאשר על דתו האיסלאמית, הוא שומע מוזיקה אפגנית עם ילדיו, אוכל מאכלים אפגניים ואף מדבר בפארסית עם בני ביתו. ספרו של חוסניי תורגם ל-20 שפות, ועלילתו נמכרה לאולפני דרימוורקס לצורך הפקת סרט על ידי הבימאי סם מנדז(אמריקן ביוטי).