רוזה פארקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רוזה פארקס בשנת 2000

רוזה לואיז פארקס (Rosa Louise Parks ‏) (4 בפברואר 1913 - 24 באוקטובר 2005), פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. מפורסמת בשל סירובה בשנת 1955 לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה. מעצר זה, הוביל בעזרתו של מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.

[עריכה] התנועה לזכויות האזרח

רוזה פארקס נולדה בטוסקג'י, אלבמה בשם רוזה לואיז מק-קאולי ועבדה מרבית חייה כתופרת.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה- 20 הפכה פארקס פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח, ועבדה כמזכירה בסניף אלבמה של ה-NAACP.

ב-1 בדצמבר, 1955 סרבה פארקס לפנות את כיסאה לאדם לבן. היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. פארקס אומנם ישבה בחלקו האחורי של האוטובוס שהיה מיועד לשחורים, אולם היה נהוג שכאשר החלק הלבן התמלא היה הנהג פונה לשחורים ומורה להם לעבור לקצהו של האוטובוס ולפנות ללבנים מקום, ואם עדיין לא היה מקום היה הנהג מורה לשחורים לעמוד ולפנות ללבנים את מקומם. פארקס לא הייתה הראשונה שהורשעה בעברה זו. עשר שנים קודם לכן הורשעה אירין מורגן בגין אותה עבירה, והערעור על הרשעתה הוביל לאיסור על הפרדה גזעית בתחבורה הבינמדינתית.

בעקבות מעצרה הוביל הכומר מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. הערעור על הרשעתה של פארקס נידון בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ב-13 בנובמבר הכריעו השופטים כי ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארצות הברית.

פארקס הפכה לסמל בתנועה לזכויות האזרח. בשנות ה-60 של המאה ה- 20 היא עברה לדטרויט והייתה פעילה במפלגה הדמוקרטית.

[עריכה] אותות כבוד

בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס לאזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. בשנת 1999 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.

ב- 1994 ביקש חבר הקו קלוקס קלאן לאפשר לארגונו לאמץ קטע מדרך בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי בארצות הברית. במסגרת האימוץ, הארגון אמור לדאוג לנקיון הדרך, שבה יוצבו שלטים הנושאים את שמו. בתחילה סירבה המדינה לבקשה, אבל לאחר פסיקת בית-משפט פדרלי שהסירוב אינו חוקתי, המדינה הוכרחה בשנת 2000 להציב את השלטים. בית המחוקקים של מיזורי החליט בתגובה לשנות את שם הדרך לדרך רוזה פארקס, והקו קלוקס קלאן ויתר על זכותו לטפח דרך זו.

[עריכה] אירוע השוד

בשנת 1994 נשדדה רוזה פארקס בביתה בדטרויט. היא נשדדה על ידי שחור בשם ג'וזף סקיפר שהכה אותה וגנב ממנה 53 דולר. כאשר שאלה את השודד אם הוא יודע מי היא ענה שהוא יודע, אך לא אכפת לו. מקרה זה עורר סערה רבה בקרב הקהילה השחורה בארצות הברית.

[עריכה] פטירתה

רוזה פארקס נפטרה ב-24 באוקטובר 2005 כשהיא בת 92.

ב-27 באוקטובר החליט סנאט ארצות הברית כי פארקס תזכה לכבוד לאומה ותוצג ברוטונדה של הקפיטול - כבוד המכונה "lie in state". הצעה זו אושרה גם על ידי בית הנבחרים של ארצות הברית ב- 28 באוקטובר. בכבוד זה זכו רק 31 אנשים בהיסטוריה של ארצות הברית (לרבות פארקס). פארקס היא האישה הראשונה שזכתה בכבוד זה, האישיות השחורה השנייה שזוכה בכבוד זה (אחרי ג'ייקוב צ'סטנט) וכן האישיות השנייה שאינה עובדת מדינת או נבחרת ציבור שזכתה בכבוד זה (אחרי פייר ל'אנפנט). האישיות הקודמת שזכתה בכבוד זה הייתה נשיא ארצות הברית רונלד רייגן.

ב-27 באוקטובר החליטה עיריית מונטגומרי אלבמה כי כל המושבים הקדמיים באוטובוסים בעיר יקושטו בסרטים שחורים לזכרה.

לאחר מותה, נלקח ארונה של פארקס לכנסייה האפריקנית המתודיסטית האפיסקופלית סנט פול שבמונטגומרי, וב-29 באוקטובר הועבר לאוטובוס מאותו דגם של האוטובוס בו סירבה פארקס לפנות כיסאה ללבן והובא לוושינגטון.

ב-30 באוקטובר הורה נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש על יום אבל לאומי, ועל הורדת כל דגלי ארצות הברית לחצי התורן.

למעלה מ-50,000 איש עברו לפני ארונה של פארקס בקפיטול וחלקו לה כבוד אחרון ב-31 באוקטובר, ובאותו יום הועבר הארון למוזיאון צ'ארלס ה. וורייט להיסטוריה של השחורים באמריקה שבדטרויט, מישיגן שם הוצג הארון עד ה-2 בנובמבר.

ב-2 בנובמבר נערך טקס הלוויה בכנסיית טמפל הגדולה שבדטרויט. בשל מספר הנואמים הרב התמשך הטקס 7 שעות, במקום שלוש השעות המתוכננות ומסע הלוויה לבית הקברות נעשה בחשיכה וברכב במקום במרכבה כפי שתוכנן.

טקס הלוויה שודר במספר רב של תחנות טלוויזיה.

פארקס נקברה בבית הקברות וודלואון שבדטרויט, בין קברי בעלה ואימה, בקפלה, שלאחר טקס הלוויה שונה שמה ל"קפלת החופש על שם רוזה פארקס".