רשב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם), פרשן מקרא ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

תוכן עניינים

1 מבוא ביוגרפי
2 מבוא ביבליוגרפי
3 שיטתו הפרשנית
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] מבוא ביוגרפי

מוצאו של רשב"ם בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, מרים, נישאה לרבי מאיר מהעיר רמירו (בתו השנייה של רש"י, יוכבד, נישאה לתלמידו, ריב"ן). לר' מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (וייתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק - ריב"ם, מת בחיי אביו בגיל צעיר. הבן יעקב היה למנהיג יהדות אשכנז וידוע יותר כרבנו תם. הבן שמואל הוא הרשב"ם.

[עריכה] תאריכי לידתו ופטירתו

תאריכי לידתו ופטירתו של רשב"ם אינם ידועים בוודאות. סבו רש"י נולד ב־1040 ומת ב־1105; בבראשית לז, ב רשב"ם מעיר: ואף אני, שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי. לא מסתבר שרשב"ם התווכח עם סבו לפני הגיעו לגיל 20-25. לכן סביר להניח שהוא נולד בין השנים 1080 - 1085.

גם שנת מותו היא בגדר השערה, ומתארכים אותה סביב 1160. תאריך מותו נקבע ע"פ 'איגרת השבת' של ראב"ע. באגרת זו, שראב"ע כתב כששהה בלונדון, הוא סיפר על הופעת השבת בחלומו. בחלום התלוננה השבת מרה על הסוברים שאין היא מתחילה עם שקיעת החמה של יום שישי, אלא בבוקר שלמחרת. ראב"ע הזדעזע וקרא לשרוף כל חיבור שדעה זו מופיעה בו. החוקרים מניחים שכוונתו לפרוש הנועז של רשב"ם על בראשית א,ה:

ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן 'ויהי לילה ויהי יום', אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בקר - בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר הרי הושלם יום אחד מן הששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשר הדברות, ואחר כך התחיל יום שני: ויאמר אלהים יהי רקיע (להלן,ו). ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים: שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שני.

[עריכה] רבותיו של רשב"ם

אביו של רשב"ם, ר' מאיר מרומרו, מראשוני בעלי התוספות, היה מורהו הראשון.

בבבא בתרא עג ע"א כותב רשב"ם: כך שמעתי מאבא מרי ובבראשית כה, לב: כך פירש אבי הרב רבי מאיר מנוחתו כבוד ובבמדבר לא, מט: מאבא מרי הרב רבי מאיר שמעתי שיטה זו ועיקר.

רש"י סבו היה מורהו השני. בישיבתו הוא למד את התנ"ך ואת התלמוד למד מפיו. בשו"ת 'אבן העזר' של ר' אליעזר בר נתן, שחי ופעל באותה תקופה ובאותו מקום (הוא אחיו של ר' יהודה בר נתן וסבו של הרא"ש), מצוטט רשב"ם כאומר: אני כך פרשתי לפני רבינו זקני זצ"ל.
חכמי שו"ם, הם חכמי הערים שפירא, ורמיזה ומגנצה באלזס לוריין. בישיבות אלו, שייסדן רבנו גרשום 'מאור הגולה', גדל והתחנך רש"י. לרשב"ם היה קשר ישיר ועקיף לחכמי אותן ישיבות.

[עריכה] משפחת רשב"ם

רשב"ם עסק בגידול צאן לפרנסתו, הוא ירש מסבו כרמים רבים, יקבים וצאן (רש"י היה אדם עשיר). לרשב"ם הייתה רק בת אחת ושמה מרונה, שעבדה, כמו אביה, כרועת צאן. לבת זו נולד בן ושמו יוסף שחי בעיר קאן (Cean) בפרובינציה הצרפתית באזור החוף המערבי. רשב"ם ביקר בעיר זו כדי לפגוש את נכדו.

רשב"ם היה אדם עניו מאוד, במכתב לר' אליעזר בר נתן כתב: הלא אתה מורי... ואני הצעיר שמואל בר' מאיר, לא בן חכמתו... כי קטנו עבה ממתני. בספר הישר (סימן מו), רבנו תם כותב על אחיו: אך ראיתי ענוונותו של רבנו שמואל. בהגהות על ספר 'מרדכי', שנכתב על ידי ר' מרדכי בר הלל במאה ה-13, במסכת ערובין סימן תקכח, מסופר שמרוב חסידותו היה רשב"ם הולך תמיד עם עיניים מושפלות לרצפה, ופעם אחת נזדמן לו לנסוע ממקום למקום וכמעט עלה לעגלה הרתומה לסוס ופרד (איסור כלאיים) ובדיוק הגיע למקום אחיו הצעיר, רבנו תם, ואמר לו: "אל תהא צדיק הרבה - הנה סוס ופרד לקראתך" וכך נמנע מהעבירה.
אולם למרות ענוונותו הרבה היה רשב"ם תקיף בדעתו ולא נשא פניו לאיש כשסבר שהוא צודק בדינו.

[עריכה] השכלתו

רשב"ם היה בקי במקרא ובתלמוד, אך לא פירש את המקרא לפי התלמוד וההלכה, אלא יצר פירוש מקורי משלו; מתוך פירושיו ניכר כי התעניין במדעים שונים. בפרשנותו היה החלטי בהיצמדותו לדרך הפשט; למסקנותיו העצמאיות תרמה ידיעתו בלשון. כמו רש"י, גם הוא הכיר את חיבורי מנחם בן סרוק ודונש בן לברט.

מתוך פירושיו של רשב"ם, ניכר כי ידע את השפה הלטינית. הוא התייחס לוולגטה (התרגום הלטיני לתורה) והתווכח עם הפרשנות הנוצרית.

רשב"ם כתב בסגנון סבו רש"י, אך לעתים הגה מונחים ייחודיים משל עצמו. המונח 'דרך ארץ' שהוא מושג המופיע במשנה ופירושו שם 'התנהגות', 'נימוס', אצל רשב"ם מושג זה מופיע לפחות 13 פעמים בפירושו לתורה במשמעות אחרת - 'על-פי חוקי הטבע'.

[עריכה] מבוא ביבליוגרפי

[עריכה] חיבוריו לתלמוד

רש"י פתח את תקופת 'בעלי התוספות' שעליה נמנה גם רשב"ם.
ב'ערבי פסחים', הפרק האחרון של מסכת פסחים, מופיעים זה לצד זה פירוש רש"י ופירוש רשב"ם. ככל הנראה, פירוש רש"י לא היה מעובד אלא טיוטה בלבד, ורשב"ם חפץ שעל המסכת יהיה פירוש מושלם. כשהתוספות מזכירים את ה'קונטרס' ב'ערבי פסחים' הם מתכוונים לרשב"ם.

פירוש רשב"ם לתלמוד מתאפיין באריכות יתר מזה של רש"י. הוא מתייחס לסוגיה בהרחבה ולעתים מציין פסק הלכה. רש"י הפסיק את פירושו במסכת בבא בתרא סוף פרק ב (דף כט ע"א) ומשם מתחיל פירושו של רשב"ם וזהו הפירוש העיקרי למסכת זו. יש דפוסים שנכתב בהם: כאן מת רש"י. אך גם לפני כן פעמים שמוזכר בדרך אגב דברי הרשב"ם בתוך דברי רש"י כאשר בסוף כל קטע כזה כתוב תומ"ש (ראשי תבות:תוספת מורנו שמואל)

רשב"ם כתב גם פירושים למסכתות אחרות כגון עבודה זרה, נידה ופרקי אבות, אך הם לא הגיעו לידינו אלא ידועים מתוך ציטטות של אחרים.

במחצית הראשונה של המאה ה-11 עמד ר' יצחק אלפסי בראש הישיבה בלוסינה שבמערב ספרד, הוא אסף את ההלכות בתלמוד - במסכתות ברכות, מועד, נזיקין, ונשים - על-פי הדיונים בגמרא וערך את 'ספר הרי"ף'. רשב"ם היה הראשון מחכמי צרפת שהשתמש בספרו של הרי"ף ואף כתב עליו 'תוספות' כמו לגמרא.

על-פי ציטוטים מחכמים שונים מייחסים לרשב"ם גם ספר הלכות הכולל דיני יום-טוב, שחיטה ועוד.

[עריכה] ספרי יהדות

מייחסים לרשב"ם חיבור העוסק בעיבור השנה. בימי הביניים טענו היהודים הקראים שבזמן התורה בני ישראל נהגו לקדש ראשי חדשים על-פי רְאִיָת הירח, אך דעת הרבניים הייתה שקידוש ראשי חדשים נקבע לפי לוח, ואילו הראיה הייתה רק לחיזוק. הוכחה מצאו בפסוק וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (ש"א כ,יח), כלומר - היה ידוע קודם הראיה שיהיה חודש. החיבור שרשב"ם כתב על העיבור לא שרד.

רשב"ם כתב חיבור בנושא הדקדוק שנקרא 'דייקות מרבינו שמואל', יצא לאור במהדורה מדעית על-ידי רונאלה מרדלר בתש"ס. בתחילה יוחס הספר לר' שלמה אחיו.

מייחסים לרשב"ם גם ספר העוסק בגימטריה.

[עריכה] פירושיו למקרא

רשב"ם כתב, ככל הנראה, פירושים לכל ספרי המקרא, אך רובם לא שרדו כי היהדות חזרה לדרך הדרש. פירושו לכל התורה נשמר כמעט בשלמותו. בבית המדרש לרבנים בברסלוי (ורוצלב) בפולין נמצא אוניקון (כתב-יד יחיד) הוא חסר בתחילתו בפרשיות 'בראשית', 'נח', 'לך-לך' ומתחיל רק בפרק יח. באמצע הפירוש חסרה פרשת 'פנחס' ובסוף חסר כל פרשת 'וזאת הברכה' מלג,יג עד הסוף.

ב-1882 (תרמ"ב), הוציא דוד ראזין מהדורה מדעית שהיא הטובה ביותר כיום, על-פי הדיפלומה של כתב היד. ראזין ערך תיקונים בטקסט, כאשר סבר שהנוסח שלפניו אינו נוסח הרשב"ם המקורי, אולם כל אימת שערך תיקון הקפיד ראזין לציין בהערותיו את הנוסח המקורי. הוא כלל במהדורתו את הקטע שמכיל את בראשית א,א-לא ואת הפרשיות 'ואתחנן', 'עקב' ו'ראה'. ראזין הוסיף הערות ואיזכר גם את הפסוקים החסרים.

[עריכה] פירושו לנביאים

החוקרים תמימי דעים בהערכתם שרשב"ם כתב פירושים גם לנביאים ראשונים ואחרונים, אך הם לא שרדו משום שדרך הפשט נזנחה והפירושים לא הועתקו. מעט מפירושיו שרדו בציטוטים של פרשנים אחרים שהזכירו אותו, כגון ב'ערוגת הבושם' של ר' אברהם בר' עזריאל שחי בבוהמיה (מערב צ'כוסלובקיה) במאה ה-16.

[עריכה] פירושו לכתובים

ב'ערוגת הבושם' נמצאים פירושיו של רשב"ם לתהילים ולאיוב; פירוש למשלי הוצא על ידי דוד פרנקל בכתב העת "עלים". שרה יפת הוציאה לאור את פירוש רשב"ם לספר איוב במהדורה מדעית בתש"ס.

רשב"ם כתב פירוש גם על עזרא ונחמיה, אך הוא אבד. עם זאת, הפירוש המובא על ספרים אלו בשם רש"י שייך לתלמידיו, ביניהם רשב"ם.

[עריכה] חמש מגילות

ב-1885 יצא לאור פירוש רשב"ם לקהלת ולשיר השירים. הפירוש יצא במהדורה מדעית עברית ואנגלית. הדעה המקובלת במחקר היא שהפירוש לשיר השירים אינו פירוש רשב"ם למרות שנראה שהוא בעל זיקה אליו.

רות, איכה ואסתר - הדעה המקובלת היא שרק גרעין מפירושו המקורי של הרשב"ם נכנס לפירושים המיוחסים לו על מגילות אלו.

[עריכה] שיטתו הפרשנית

בשונה מפרשני ספרד, הצרפתים לא כתבו הקדמה שתסייע לקורא בתחילת קריאת הפירוש. אולם הצהרות על שיטתם נמצאות בתוך פרושיהם. רשב"ם מצהיר על עקרונות מתודולוגיים במקומות שונים, למשל:

בראשית א,א - בראשית ברא אלהים - יבינו המשכילים, כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים, וזהו האמור במסכת שבת (סג,א): הוינא בר תמני סרי שנין, ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מיתור המקראות או משינוי הלשון, שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד הימנו עיקר הדרשה, כמו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בר' ב,ד), ודרשו חכמים (ב"ר יב,ט): 'באברהם', מאריכות הלשון, שלא היה צריך לכתוב בהבראם.

בניגוד לדרשן שמתייחס לכל אות ולכל מילה, אצל פרשן הפשט הצורה הכללית של הפרשה וניתוחה הספרותי הם החשובים, ולכן רשב"ם עצמו אינו מפרש לפי דרש חז"ל (גם לא במקום שאותו הוא מזכיר בדבריו שבו הפכו חז"ל את המילה "בהבראם" ל"באברהם"). דבריו לפיהן דברי חז"ל בדרשותיהם הם "כנים ואמיתיים" הם מעין התנצלות על סירובו ללכת בעקבותיהם ואזהרה ל"משכילים" שאין להסיק מתוך היצמדותו לפשט שהוא בא להמעיט בערך הדרש.

התחלת התורה בבריאת העולם עוררה בעיה אצל פרשנים רבים, משום שתפקידה של התורה, לדעתם, להורות מצוות ולא לספר סיפורים או ללמד פיזיקה ופילוסופיה, על כן שואלים הפרשנים מדוע מכילה התורה את סיפור הבריאה. רש"י ענה תשובה 'לאומית' - כח מעשיו הגיד לעמו - אם הגויים יטענו באוזני ישראל על היותם גנבים, בשל נטילתם את הארץ בכח, ישיבו להם בני ישראל שלה' הארץ - הוא בראה וימסרנה למי שירצה. רמב"ן עונה תשובה 'תאולוגית': כדי לקיים מצוות צריך להכיר את הבורא וזוהי מטרת סיפור הבריאה. תשובתו של רשב"ם שונה - סיפור הבריאה משמש בסיס למצוות השבת הכתובה בספר שמות כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמ' כ,יא). כלומר - סיפור הבריאה מהווה הקדמה. ברעיון זה מרבה הרשב"ם להשתמש. כאשר פסוק מופיע במקום שלכאורה אינו נחוץ בו, מסביר רשב"ם שהוא משמש הקדמה לנושאים שיוזכרו בעתיד.