אברהם בן רמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי אברהם בנו של הרמב"ם (ראב"ם, ר' אברהם החסיד, 1186 - 1237; כח בסיון ד'תתקמ"ו - יח בכסלו ד'תתקצ"ח), פרשנה הגדול הראשון של תורת אביו הרמב"ם, איש הלכה, פרשן מקרא מקורי על דרך הפשט, פילוסוף והוגה דעות, רופא ומנהל בית החולים הכללי בקהיר, נגיד יהודי מצרים למשך כשלושים שנה.

תוכן עניינים

1 תולדות חייו
2 כתביו
- 2.1 חיבורים עצמאיים
- 2.2 חיבורים הנוגעים לתורת הרמב"ם
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים

[עריכה] תולדות חייו

[עריכה] ימי נעוריו

ר' אברהם, בנו יחידו של ר' משה בן מיימון, הרמב"ם, נולד לעת זקנת אביו בפוסטאט-קאהירה אשר במצרים בעת שאביו בן ה-51 היה כבר בשיא גדולתו.
באיגרת שכתב הרמב"ם לר' חסדאי הלוי מאלכסנדריה, הוא מספר כי בילדותו חלה אברהם אנושות עד כדי כך שבמשך שלושה ימים נטה למות ורק לאחריהם החל להתאושש אט אט.
כבר בימי נעוריו התבלט בכשרונותיו יוצאי הדופן ובהיותו כבן חמש עשרה כתב עליו אביו כך^[1]:

"...בעניני העולם אין לי נחמה זולתי בשני דברים: כשאסתכל ואעיין במה שאעיין, ושזה בני אברהם ה' יתעלה נתן לו חן וברכה מברכת מי שנקרא על שמו...כי הוא ענו ושפל שבאנשים, מצורף אל זה טוב מידותיו, והוא בעל שכל דק וטבע נאה, ויהיה לו בעזרת ה' שם בגדולים בלא ספק..."

בשנים אלו למד אברהם עם אביו, שמצידו התייחס אליו כאל תלמיד - חבר. אברהם היה לאיש סודו של אביו שבפניו גילה גם סוגיות עיוניות והשקפתיות שלא העלה על הכתב ולא גילה לאיש אחר זולתו. בכ בטבת ד'תתקס"ה (1205) כשנפטר "הנשר הגדול", הרמב"ם והוא כבן שבעים, הותיר אחריו את בנו הצעיר אברהם כיורשו וממשיך דרכו.

[עריכה] יורש הרמב"ם

את החלל הריק שהותיר אחריו הרמב"ם במותו מילא בנו ר' אברהם בכל תפקידיו הציבוריים. לצד מינויו כנגיד יהודי מצרים תחת אביו יש לציין גם את מינויו כרופאו האישי של הסולטן וכן ניהול בית החולים הכללי של קהיר לצידו של הרופא הערבי החשוב באותם ימים, כותב תולדות הספרות הערבית, אבן אבי אציביעה.
עוד בחייו של הרמב"ם, בימי הפולמוסים סביב חיבורו ההלכתי, "המשנה תורה", וביחוד סביב ספרו הפילוסופי "מורה נבוכים", עמד אברהם לימינו של אביו. בהגנה על תורתו של אביו המשיך ר' אברהם ביתר שאת לאחר מותו של הרמב"ם כאשר לא היה עוד בנמצא מי שיגיב להתקפות, יפרש את הדברים ויישב את הסתירות לכאורה שנמצאו בה. פעילות זו באה לידי ביטוי באיגרות וכן בחיבורים שלמים שכתב ר' אברהם בהמשך חייו. תורתו של הר"א נמצאת בעיקרה בספר תשובותיו בהלכה. בספרו "המספיק לעובדי השם" וכן בספרו "מלחמת השם" המהווה כתב הגנה על תורת אביו במורה נבוכים. כמו כן, במאה ה-19 פורסמו תשובותיו להשגות על משנה תורה ועל ספר המצוות, בספרים שנקראו "ברכת אברהם" ו"מעשה ניסים" על שם המוציאים לאור.

[עריכה] הנגידות במצרים

רבי אברהם יצר למעשה את מוסד הנגידות במצרים ואת מסורת משפחת הרמב"ם, כך שבמשך כמה דורות שירתו צאצאי הרמב"ם בהנהגת הקהילה היהודית במצרים ואגפיה.

[עריכה] צאצאיו

לרבי אברהם היו שני בנים, רבי דוד ורבי עובדיה.

[עריכה] הגותו

רבי אברהם מיזג בתורתו את המיסטיקה היהודית עם הרציונליות המיימוניסטית, כאשר יחסו לתורת אביו נותר מאוד שמרני. אחד מהמאמרים החשובים המבטא את גישתו הרציונלית הוא על אגדות חז"ל. אחת העובדות המפליאות היא כי למרות אדיקותו לדברי אביו במורה הנבוכים ובאגרותיו, בכל זאת נטה רבי אברהם אחר המיסטיקה. לדעת החוקרים היה זה בעקבות עלייתם של הסופים (כת מיסטית סגפנית באיסלאם) במצרים, מקום מושבו. בכתביו ניכרת מגמתו החסידית סגפנית מיסטית, כשעובדה זו אינה סותרת לדעתו את השקפות אביו.

[עריכה] כתביו

בחמישים ואחת שנותיו, כתב ר' אברהם מספר רב של חיבורים בהיקף גדול, חלקם מקוריים וחלקם כתבי הגנה על כתביו של אביו. החיבור הגדול שבהם, ספר "המספיק לעובדי ה'" נכתב כמעין אנציקלופדיה יהודית בת עשרה כרכים ובהם למעלה מ-2,500 דפים ונחשבה על פי עדויות מן התקופה, לחיבור הגדול ביותר שנכתב מאז ומעולם בערבית-יהודית. כרוב כתביו, גם ספר זה אבד במהלך השנים ונותרו ממנו שרידים מעטים בלבד. חיבור חשוב נוסף הוא פירושו לתורה.

עד היום לא נדפסו כל כתביו, והם מצויים בכתבי יד.

[עריכה] חיבורים עצמאיים

המספיק לעובדי ה'
פירוש לתורה
חידושים על הש"ס בהיקף לא ידוע.
תשובות - בהלכה ובאגדה, פירושים לתלמוד, עניני דעות ומידות והנהגות חסידיות.

[עריכה] חיבורים הנוגעים לתורת הרמב"ם

תוספות לגיליוני הרמב"ם על הש"ס ולפירוש המשנה.

[עריכה] לקריאה נוספת

מבוא מקיף לתולדות חייו של ראב"ם במהדורת ראובן מרגליות לספר מלחמות ה'.
כרמיאל כהן, בשלום ובמישור - מידות ודעות בפירוש התורה של רבי אברהם בן הרמב"ם, ירושלים תשנ"ט