שבטים גרמאניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של גרמניה |
| גרמאנים |
| גרמניה |
שבטים גרמאניים (גרמנית: Germanen) הוא מונח המתייחס לשבטים שישבו באירופה ובמיוחד בדרום סקנדינביה ובצפון-מערב גרמניה של היום והובחנו כישות מובחנת מבחינה אתנית ולשונית כבר החל מ-1000-500 לפנה"ס. צאצאיהם היום הם העמים היושבים במדינות כגרמניה, אוסטריה ושווייץ וחלקים מתושבי רוב מדינות אירופה המערבית והמרכזית. המונח גרמאנים נטבע לראשונה, ככל הנראה, על–ידי פוסידוניוס, בערך בשנת 80 לפני הספירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצאם של הגרמאנים
על–פי ממצאים ארכיאולוגיים ולשוניים ניתן ללמוד כי קבוצת שבטים שלה תרבות חומרית משותפת התגוררה בצפון גרמניה ובדרום סקנדינביה במהלך תקופת תקופת הברונזה המאוחרת האירופית, בערך בשנים 1000 עד 500 לפנה"ס. קבוצה תרבותית זו כונתה תקופת הברונזה הנורדית והיא התפשטה מדרום סקנדינביה לצפון גרמניה. עדות נוספת לנוכחותם ארוכת השנים של שבטים גרמאניים בדרום סקנדינביה ניתן למצוא בעובדה שלמקומות באזור אין שמות קדם-גרמאניים.
מחקר לשוני של השפות הגרמניות מצביע על כך שהקבוצה הגרמאנית דיברה שפה פרוטו-גרמאנית, ענף ייחודי של משפחת השפות ההודו-אירופיות, ששימשו באזור דרום סקנדינביה ככל הנראה כבר בשנת 2000 לפנה"ס. הממצאים מצביעים על כך שבתקופה זו הייתה ההתיישבות הגרמנית בישובים עצמאיים קטנים, עם כלכלה המבוססת בעיקר על גידול בעלי–חיים.
מעברם של השבטים הגרמאניים דרומה הושפע ככל הנראה מהידרדרות תנאי האקלים בסקנדינביה בין 600 לפנה"ס עד בערך 300 לפנה"ס. האקלים החם והיבש בדרום סקנדינביה, שהיה חם בכמה מעלות יותר מהקיים היום, הידרדר משמעותית וכפה מעבר לאזורים חמים יותר. בתקופה זו לערך, גילתה התרבות כיצד להפיק ברזל גס מעפרות בוצה. עפרות הברזל שהופקו סייעו בהתפשטות התרבות לכיוון דרום-מזרח לכיוון חופי צפון פולין של היום, דרום-מערב לחופי צפון צרפת של היום, ובמורד נהר הריין. לפי טקיטוס, עם זאת, במאה הראשונה לספירה עדיין היה השימוש בברזל ועיבוד מתוחכם שלו נדיר יחסית.
לאורך התקופה הזו ועד שנת אפס לספירה, אפשר להבחין בשלוש קבוצות מובחנות של שבטים גרמאניים:
- גרמאנים צפונים: אלו שהמשיכו לחיות באזורי סקנדינביה בהם שבטים כמו האנגלים, הסואבים, הלנגוברדים, הצ'אוסי והסקסונים.
- גרמאנים מזרחיים: שבטים שהיגרו לאזור שממזרח לנהר האלבה. עם אלו נמנו הונדלים, הבורגונדים, הרוגיאנים, הגותים, הבסטרנאים, ההלבקונס, ואחרים.
- גרמאנים מערביים: שבטים שהיגרו לאזור הריין, וסר, הים הצפוני ונהר האלבה. עם אלו נמנו הסמנונים, הצ'אוסים, האנגריוריאנים והצ'רוסקנסים ששכנו לאורך נהר וסר; האמסיואריאנים, והפריזים על גדות הים הצפוני ובמורד נהר אמס; הבטאבים, האובים, הטנקטרים, הצ'אמאבי, הברוקטרי, ואחרים במורד נהר מאאס והריין; קבוצות הונגיאונים, הנרווים, הטורינגים ואחרים ששכנו ממזרח לריין; וקבוצות בולטות של הסואבים, הנאריסים, המרקומנים, ההרמונדורים, הקואדים, האוסים והבורי שהעמיקו חדור לאורך נהרות האודר, מוראבה, האלבה והמיין עד גבולה הצפוני של האימפריה הרומית. חדירה זו התבצעה בעיקר בשנים מאוחרות יותר.
[עריכה] אורח חייהם של הגרמאנים
מושבות הגרמאנים היו בדרך כלל ביחידות קטנות יחסית, המבוססות על קלאנים—חמולות משפחתיות. קבוצות של קלאנים אורגנו במחוזות (גָאוּ), שהופרדו זה מזה באמצעות שטחים לא מעובדים. הקלאן סיפק לחבר בו הגנה גם מפני פגיעה פיזית וגם מפני עוול במשפט. כל חבר בקלאן היה מחויב לסייע לקלאן במקרים בהם התגלע סכסוך או נדרשה נקמה, והקלאן גם שילם את "כופר הדמים" (wergilt) בעבור חבר הקלאן.
השבטים הגרמאניים השונים התבססו עם השנים בעיקר על חקלאות זעירה שכללה גידול חיטה, שעורה, שיפון, כשות, ירקות, וכדומה; וכן על גידול חיות משק בית מכל הסוגים. מאוחר יותר, הובילה השפעת רומי לאימוץ גידולי פירות. עיבוד האדמה בוצע באמצעות חלוקת הנחלה שבשליטת הקלאן לרצועות שהוענקו לחברים בקלאן, כאשר כל חבר היה חייב גם לתרום חלק מיבולו. נחלות היער, המרעה והמים היו משותפים לכל. חלקת אדמה שגודרה והפכה לפיכך פרטית הייתה נחלתם של בעלי זכויות היתר.
[עריכה] מבנה חברתי
בראש השבט הגרמאני עמד מלך, בן אצולה שטען למוצא מפואר המתייחס אל האלים. טענות דומות היו למשפחות האצולה, שגם שימשו במשרות הבולטות ביותר בשבט: מנהיגי צבא, בעלי רכוש, כוהנים לקיום פולחן וענישה. המלכים או השליטים הבכירים, שנחשבו גם בעלי כוח כישופי (לא היה מעמד כהונה נפרד) נהגו לקיים סביבם פמליה (gefoldschaft) שכללה לוחמים צעירים בעת הכשרתם, ולוחמים ותיקים שנשבעו להגן על האדון עד מוות. לעתים קרובות, לוחמים צעירים שלא מצאו את מקומם או סבלו מתקופה ארוכה מדי של שלום, נהגו לנדוד לשבטים אחרים כדי להלחם.
תחת האצולה היה מעמד החופשיים: אנשים שהיו בעלי זכות השתתפות במועצת השבט ולוחמים. המעמד הנמוך הורכב מחופשיים-למחצה שכללו אנשים ששוחררו מעבדות (liberti) וצמיתים (laeti או lassi). האחרונים היו בעיקר שבויי מלחמה משבטים אחרים, אנשים שנולדו עבדים, וכאלו שהפכו עבדים בגלל שלא יכלו לשלם את חובות ההימורים שלהם, בילוי פופולרי במיוחד בקרב הגרמאנים.
ההכרעות בשבט התקבלו באספה כללית (ding) שבה השתתפו כל האזרחים החופשיים. האסיפות היו לעתים אסיפות מלחמה, בהן הוכרע אם לצאת למלחמה בשבט אחר, או אסיפות כלליות שבהן הוכרעו נושאים של הפרת הפולחן, בגידה, התנהגות פחדנית בעת מלחמה, וכדומה. המורשעים הוצאו להורג או גורשו מן הקהילה והקלאן.
[עריכה] דת
ערך מורחב – מיתולוגיה גרמאנית
הגרמאנים האמינו במספר רב של אלים, שמשכנם נקבע על–ידיהם במקומות מקודשים כמו חורשות מקודשות, מעינות, אבנים ועצים. מקדשים פרימיטיביים שבהם פסילי עץ או מתכת התקיימו גם כן, בעיקר בתקופות מאוחרות יותר. האלים כובדו בחגיגות פולחן בתקופות מסוימות בשנה או אחרי ניצחונות גדולים. בחגיגות הוקרבו בעלי חיים ולעתים, לפי טקיטוס, גם בני–אדם.
האלים העיקריים של הגרמאנים היו אלי הפוריות ניורדר (Njördr), שהייתה זהה לנרתוס, האלה האם פריר ופרייה (Freyr, Freyja); לצידם היה האייסיר—מקבץ אלי הצפון—שכלל בראש ובראשונה את ווטאן (אודין), אל השאול ואדון הכישוף ומאוחר יותר גם אל המלחמה; ת'ור (דונאר) מגן האיכרים כנגד הענקים; ותיוואץ (Tiwaz) שכונה גם Ziu ו-Tyr, שהיה אל המלחמה ובצפון הקביל לווטאן.
הגרמאנים המירו דתם לנצרות בשלב מאוחר למדי, לרוב אחרי שהשתלבו בשטחי האימפריה הרומית לשעבר. לעתים, כמו במקרה האוסטרוגותים, הונדלים והויזיגותים, ההמרה הייתה תחילה לאמונה האריאנית. במקרים אחרים, כמו אצל הפרנקים, הייתה ההתנצרות ישירות לקתוליות. במקרים נוספים, בוצעה ההמרה בחרב.
[עריכה] מקורות מוקדמים על הגרמאנים
המקור החשוב ביותר למידע על הגרמאנים בתקופות המוקדמות יותר הוא החיבור האתנוגרפי משנת 98 לספירה "מקורם ומקום מושבם של הגרמאנים" (de origine et situ germanorum) מאת טקיטוס, הידוע יותר בשם "גרמאניה". טקיטוס מעולם לא ביקר בעצמו באזורים בהם ישבו הגרמאנים, כך שאת הפרטים שאב באופן בלעדי מעדויות וכתבי אחרים.
ההיסטוריון החשוב של רומא רונלד סיים הניח כי טאקיטוס הסתמך על מספר מקורות קודמים, ובמיוחד על "Bella Germaniae" האבוד של פליניוס הזקן, שנחשב תחילה למקור המשמעותי ביותר על גרמאניה, אך נדחק לטובת "גרמאניה" של טקיטוס. הנחתו של סיים סבירה גם לאור העובדה שטקיטוס היה ידידו של פליניוס הצעיר, אחיינו של פליניוס הזקן. ניתן להניח כי גם "המלחמות הגאליות" של יוליוס קיסר (נכתב בערך 51 לפנה"ס), "הגאוגרפיה של העולם" של תלמי, כתבי סטרבוניוס, דיודורוס סיקולוס, פוסידוניוס, אופידיוס בסוס ואחרים ניצבו לפניו, כמו גם עדויות מפי סוחרים וחיילים שנסעו לאזור הריין והדנובה.
[עריכה] היסטוריה
בסוף המאה השנייה לפני הספירה, לפי מקורות רומיים, פלשו שבטים גרמאניים לגאליה, איטליה וספרד והתנגשו בכוחות האימפריה הרומית. בפועל, הייתה זו ההתפשטות צפונה של הרומים שנתקלה בהתנגדותם של שבטים כמו הטבטונים והקימברים. המעבר הסתיים בשנת 102 לפנה"ס בתבוסה לגרמאנים מידי מאריוס. שישים שנה אחרי כן, טען יוליוס קיסר כי האיום הגרמאני הוא אחת ההצדקות לסיפוחה של גאליה לרומא.
תחת יוליוס קיסר, התקדמה רומא עד לנהר הריין והדנובה ושילבה חברות קלטיות רבות אל תוך האימפריה. הארצות שמעבר לריין נקראו מכאן בשם גרמאניה. הרומים המשיכו להתקדם אל תוך שטחי "גרמניה הגדולה" גם בתקופת אוגוסטוס, עד לנהר האלבה ובשנת 9 לספירה התחוללה מלחמה רבתי בין ברית שבטים גרמאניים—צ'רוסקים, מארסים, צ'אטים, וברוקטרים—בפיקודו של ארמיניוס וכוחות האימפריה הרומית בפיקודו של פובליוס קוינקטיליוס וארוס. ארמיניוס הצליח להשמיד שלושה לגיונות רומיים בקרב יער טאוטבורג, ואחרי כן הדף גם ניסיון נוסף להכניעו מצד גרמניקוס. בעקבות זאת, הסיגו הרומים את כוחותיהם מערבה לריין וכוננו בשטח זה שתי פרובינקיות: גרמאניה עילית וגרמאניה תחתית, שבהן הוקמו ערים חשובות כמו אאכן, קלן, טריאר, מיינץ, וורמס ושפייר. בין הגרמאנים ממערב וממזרח לריין והרומים כוננו מעתה יחסים שעירבו עימותים צבאיים לצד מסחר ענף וחליפין תרבותיים.
במאה החמישית, עם שקיעת האימפריה הרומית, החלו שבטים גרמאניים שהיו נתונים ללחץ ממזרח מצד פולשים מאסיה, גידול באוכלוסייה ושינויי אקלים להגר בכיוונים שונים דרומה ומזרחה, מאנגליה ועד חופי הים התיכון וצפון אפריקה. במקרים רבים, נשאה הגירה זו אופי של עימות ומיזוג: שבט פולש ניסה לנכס את האדמות אליהן פלש מהשבט הקיים. אם הצליח, התמזג בו השבט המקורי. כאשר כשל, נאלץ במקרים רבים להתמזג בשבט הקיים המנצח. בדנמרק, לדוגמה, התמזגו היוטים בדאנים; בשבדיה הגיטים התמזגו עם השבדים; באנגליה התמזגו האנגלים והסקסונים.
[עריכה] רשימת שבטים גרמאנים
[עריכה] גרמאנים צפונים
[עריכה] סקנדינביה
- דאנים
- גאוטים
- פאגוטים מגוטלנד
- גאוטינגוטים מואסטרגוטלנד
- אוסטרוגותים מאוסטרוגותלנד
- הארודרים (צ'רודרים, הרות'רים)
- הילוויאונים
- סיתוננים
- סווירים (סויאונים)
- ואראגרים, ויקינגים, רוסים.
[עריכה] שבטים בסקאנדצה, דרום סקנדינביה וצפון גרמניה
- צ'אידינרים
- פיראיסנים
- פבוננים
- דאוקיאוננים
- לבונרים
- הלוגיטים
- תאוסטנים
- ברגיונים
- הלינרים
- ליותידים
- אהלמילים
- פינאיתנים
- פרבירים
- מיקסים
- אבגראים
- אוטינגיסים
- ראומריקרים
- רגנהריקירים (רניארים)
- ונווילותים
- סואטידנים
- הרולרים
- גרניירים
- אאוגנדקסרים
- אאוניקסרים
- טאיטלים
- רוגיירים
[עריכה] גרמאנים מזרחיים
- בסטרנאים
- פאוקינרים
- בורנים
- בורגונדים
- אאלואלאונים
- גותים
- גפידנים
- אוסטרוגותים
- קרימגוטן
- וסטרוגותים
- גוטונים
- גראוטונים
- טרוינגים
- הרולרים
- אוסטרולרים
- וסטרולרים
- למוביארים
- לוגיארים
- דידונרים
- הריארים (צ'רינרים)
- הליסיארים
- הלווקונים
- מנימרים
- נהרנהוולרים
- אומנים
- רוגיארים
- סקירנים
- טורקילינגרים
- ויסבורגירים
- ונדלים
- אסדינגנים
- זילינגנים
- קלוקונים
[עריכה] גרמאנים מערביים
- אדרבהקמפים
- אמברונים
- אנגריברים
- אנגלים
- אביאונים
- באיוברים
- קריטנרים
- צ'לרים
- צ'רודרים (הרודרים, הרותרים)
- צ'סוארים (צ'טוארים/הסוארים)
- צ'טבורים
- צ'אוקים
- צ'רוסקרים
- קבונדרים
- דאנדוטים
- דולגובנים
- אבורונים
- פרנקים
- אמפסיברים
- ברוקטרים
- ברוקטוארים
- צ'מבנים
- צ'טן
- באטאבים
- קוגרנים
- קאנאנפטים
- לנדודיורים
- מרסקרים
- מטיאקים
- ריפוארים
- סליארים
- זיגמברים / סוגמברים
- טנקטרים
- אוסיפטים /אוסיפים
- פוזנים
- פריזים
- פונדוסירים
- גמבריבים
- הרמינונים
- אינגבאונים
- אינקריונים
- אינטוארגים
- איסטבאונים
- יוטים
- קנטווארים
- קימברים
- קרוגרים
- מארסים
- מרסיגנים
- מרבינגים
- קוריונים
- מנאפים
- מוגילונים
- נמטים
- נרטרינים
- נריסטנים
- פאימאנים
- פארמקמפים
- פרודינים
- זאבאלינגים
- סקסונים
- אנגרים
- וסטפאלים
- אוסטפאלים
- זידינים
- זינגולונים
- סואבים
- נקרוסואבים
- אלמאנים
- ברייסגוארים
- בוקינובנטים
- יוטונגים
- לנטיאנסים
- רטובריארים
- הרמודורים
- לנגוברדים
- וינילר
- מרקומנים
- נויטונים
- קואדים
- ראודיגים
- סמנונים
- סוארדונים
- טבטונוארים
- ורינים
- סונוקים
- טבטונים
- תורינגים
- טוקסנדרים
- טריבוקים
- טובנטים
- טונגרים
- טורונים
- אוביארים
- ויקטופלן
- וירונרים
- ויספרים
- ונגיונים
