שטח הפקר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטח הפקר הוא כינוי לשטח אדמה שאין עליו שליטה בפועל, בדרך כלל עקב היותו נושא מחלוקת בין שני צדדים לוחמים. הביטוי משמש בדרך כלל לתיאור שטח שבין שתי חזיתות של כוחות הנמצאים בעימות זה עם זה בזמן מלחמה. הביטוי היה מקובל במיוחד במלחמת העולם הראשונה ושימש לתיאור השטח שבין שתי התעלות (חפירים) של הצדדים הלוחמים שהיה חשוף והכניסה אליו מסוכנת. מונח זה מתייחס גם לשטח שבין שני מעברי גבול של מדינות. בדרך כלל רוחבו של שטח כזה הוא כמה מטרים, אך ישנם כמה מקומות בעולם שבהם שטח זה משתרע על פני כמה קילומטרים, כמו למשל השטח המפורז הקוריאני המפריד בין צפון קוריאה לדרום קוריאה.
[עריכה] היסטוריה
שטח ההפקר שהשתרע בין קווי החפירות של הצדדים הלוחמים במלחמת העולם הראשונה הוא דוגמה מפורסמת לשימוש במושג. הלחימה בשטח ההפקר הייתה לעתים קרובות חוויה קשה עבור החיילים. רוחבו הגיע לכמה מאות מטרים בחלק מהמקומות ועד לכ- 15 מטרים במקומות הצרים. השטח היה מוגן על ידי מכונות ירייה רובאים, ומכשולים דוגמת מוקשים וגדרות תיל שהקשו על פינוי פצועים וחללים ונסיגתם של חיילים לחפירותיהם. פגיעות הארטילריה יצרו מכתשים באדמה והביאו לכך שכמעט ולא נותרו מקומות מחסה. אש שנורתהּ מהתעלות שממול הקשתה על ההסתערות.
המהלך שסיים את העימות הסטטי שהתפתח סביב שטח ההפקר במלחמת העולם הראשונה היה הכנסתם של הטנקים הראשונים לשדה הקרב. הטנקים הצליחו לחצות את השטח ולפגוע באויב בתעלותיו.
[עריכה] המלחמה הקרה
במהלך המלחמה הקרה כונו השטחים בקרבת מסך הברזל "שטח הפקר". באופן רשמי היו השטחים שייכים למדינות הגוש המזרחי, אולם לאורך כל גבולותיהן עם המערב השתרעו רצועות לא מיושבות ברוחב של כמה מאות מטרים, אשר כללו מגדלי שמירה ומוקשים ונועדו למנוע מאנשים לעבור מהגוש המזרחי למערב.
