שתל שבלולי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שתל שבלולי (שתל קוכלארי) הינו מכשיר משוכלל המושתל באוזן הפנימית, הקולט צליל מהסביבה וממיר אותו לגירוי חשמלי לסיבי עצב השמיעה. גירוי זה מספק מידע שמיעתי הנחוץ לזיהוי קולות סביבתיים וקולות דיבור. ובכך משפר את היכולת התקשורתית של לקוי השמיעה. הוא מיועד לאלו הסובלים מליקוי שמיעה עמוק, ילדים רכים טרם רכישת שפה שאינם מתקדמים מבחינה שפתית עם מכשירי שמיעה, ולמבוגרים שהתחרשו אחרי גיל רכישת השפה.
השתל מורכב מחלקים המושתלים בניתוח בעצם הגולגולת ובאוזן הפנימית, ומחלקים חיצוניים אותם מרכיב החולה. החלקים הפנימיים כוללים מגנט, מקלט ומעבד, ואלקטרודה המוחדרת לתוך שבלול האוזן הפנימית. החלקים החיצוניים כוללים מיקרופון, מצבר ומעבד דיבור המתרגם את קולות הדיבור לגירוי חשמלי, וסליל השראה המחובר על ידי המגנט אל העצם שמאחורי האוזן, ומעביר את הגירוי החשמלי אל המקלט. כל המנותחים שעברו השתלה משולבים במסגרת שיקומית בה עליהם ללמוד מיומנויות שמיעתיות ושפתיות.
הצוות העוסק בשתל שבלולי כולל רופא אא"ג בעל ניסיון בניתוחי שתל שבלולי, קלינאי תקשורת אשר התמחו בתחום ועובד סוציאלי. ההמלצה על ניתוח שתל קוכלארי נעשית בתאום ושיתוף פעולה בין המשפחה וצוות בית החולים. כאשר מדובר בילד - הכרחי גם שיתוף פעולה עם הצוות במסגרת החינוכית בה הוא נמצא.
ילדים, שהירידה בשמיעה אובחנה בגיל רך, החלו בשיקום שמיעה על ידי מכשירי שמיעה לפני גיל חצי שנה, ועברו ניתוח השתלה בגיל צעיר - הינם בעלי סיכוי גבוה לפתח שפה ודיבור המתקרבת לזו של בני גילם השומעים. אחוז גבוה מהמבוגרים הסובלים מחרשות נרכשת ואשר עברו השתלה, מגיעים ליכולת קליטת דיבור המאפשרת להם לדבר ללא קריאת שפתיים, לשוחח בטלפון, ולהשתתף בדיונים וישיבות.
