LANTIRN
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Low Altitude Navigation and Targeting Infrared for Night (בראשי תיבות: LANTIRN; בתרגום חופשי מאנגלית: ניווט בגובה נמוך וציון מטרות באמצעות הדמית תת-אדום ללילה) היא מערכת המאפשרת למטוסי קרב לטוס בגובה נמוך, בלילה ובתנאי מזג אוויר גרועים, ולתקוף מטרות קרקעיות באמצעות מגוון מערכות נשק מונחה ולא מונחה. המערכת מורכבת משני פודים אותם נושא מטוס הקרב ביחד או לחוד: פוד הניווט AAQ-13 ופוד ציון המטרות AAQ-14. נגזרות מופחתות יכולת של פודי הניווט וציון המטרות של ה-LANTIRN מכונות AAQ-20 פאת'פיינדר (Pathfinder) ו-AAQ-19 שארפשוטר (Sharpshooter) בהתאמה. למעלה מ-1,600 פודי LANTIRN ונגזרותיו יוצרו עד כה. המערכות נמצאות בשימוש למעלה מ-10 מדינות, והן נישאות כיום על-ידי מטוסי הקרב F-15E סטרייק איגל ונגזרותיו, F-16C/D פייטינג פלקון ו-F/A-18 סופר הורנט. עד להוצאתו משירות הצי האמריקני, יכל גם ה-F-14 טומקט לשאת את ה-LANTIRN.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור המערכת
פוד הניווט AAQ-13 מכיל חיישן תת-אדום לראיית לילה (FLIR) ומכ"ם עוקב פני קרקע (TFR) הפועל בטווח התדרים Ku. הדמית חיישן התת-אדום מציגה לטייס את פני הקרקע שלפני המטוס בלילה. המכ"ם עוקב פני הקרקע מאפשר טיסה אוטומטית בגובה נמוך מאוד, עד 100 רגל מעל פני השטח, תוך המנעות ממכשולים המתגלים בנתיב הטיסה. תכונה זאת מאפשרת לטייס לטוס קרוב מאוד לפני הקרקע במהירות גבוהה, בחסות הרים, בקעות, וחשכה כדי להימנע מגילוי. נגזרת של פוד הניווט AAQ-13 המכונה AAQ-20 פאת'פיינדר חסרה את המכ"ם עוקב פני קרקע.
פוד ציון המטרות AAQ-14 כולל חיישן תת-אדם לראיית לילה וציין לייזר המודד גם טווח ומשמש לציון מטרות עבור נשק מונחה לייזר. בנוסף, ניתן באמצעות ה-AAQ-14 לנעול על מטרות לצורך שיגור טילי AGM-65 מאבריק בעלי ראש ביות תת-אדום הדמיתי. נגזרת של פוד ציון המטרות AAQ-14 המכונה AAQ-19 שארפשוטר חסרה את היכולת לנעול על מטרות לצורך שיגור טילי AGM-65.
[עריכה] היסטוריה
המחקר והפיתוח של ה-LANTIRN החל בספטמבר 1980 על-ידי מרטין מריאטה (כיום לוקהיד מרטין). יעודו המקורי של ה-LANTIRN היה לשפר את יכולת התקיפה של ה-F-16. התכנון המקורי של ה-LANTIRN כלל את שילובה של מערכת אוטומטית לזיהוי מטרות (ATR - Automatic Target Recognizer), שתוכל להבדיל בין מטרות שונות כגון טנקים, טילי קרקע-אוויר, ונגמ"שים. ברם, שנתיים לאחר תחילת המו"פ של ה-LANTIRN, הוחלט שלא לכלול את ה-ATR בשלב זה, בכדי להפחית מהסיכונים הטכניים הנובעים מפיתוח הטכנולוגיה המתקדמת. תחת זאת, הוחלט שהפונקציונליות הזאת תתווסף בשלב מאוחר יותר במסגרת תוכנית שידרוג. אולם לבסוף מעולם לא שולבה ה-ATR ב-LANTIRN.
בדיקות ראשונות של פוד הניווט AAQ-13, שבוצעו בידי מטוסי F-16B ו-A-10A, הושלמו בהצלחה בדצמבר 1984. חיל האוויר האמריקני אישר יצור ראשוני בהיקף מצומצם של פוד הניווט במרץ 1985 ובנובמבר 1986 אישר יצור בהיקף מלא של הפוד. פוד הייצור הראשון נמסר לחיל האוויר האמריקני ב-31 במרץ 1987. השימוש המבצעי הראשון במערכת היה במלחמת המפרץ.
[עריכה] מפעילות
המדינות המפעילות את ה-LANTIRN ונגזרותיו הן: ארצות הברית, בחריין, הולנד, טיוואן יוון, ישראל, כווית, מצרים, ערב הסעודית, סינגפור, קוריאה הדרומית ותורכיה.
[עריכה] מאפיינים (פוד הניווט AAQ-13)
- משקל: 450 ליברות (195.5 ק"ג)
- גובה: 21.8 אינץ' (55.4 ס"מ)
- רוחב: 13.7 אינץ' (34.8 ס"מ)
- אורך: 78.2 אינץ' (198.6 ס"מ)
[עריכה] מאפיינים (פוד הניווט AAQ-20 פאת'פיינדר)
- משקל: 215.6 ליברות (97.8 ק"ג)
- גובה: 9.75 אינץ' (24.8 ס"מ)
- רוחב: 9.75 אינץ' (24.8 ס"מ)
- אורך: 76.7 אינץ' (194.8 ס"מ)
[עריכה] מאפיינים (פוד ציון מטרות AAQ-14)
- משקל: 549 ליברות (250 ק"ג)
- רוחב: 15 אינץ' (38.1 ס"מ)
- אורך: 98.5 אינץ' (250.2 ס"מ)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: LANTIRN |
