אבו בכר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מונחים בסיסיים באסלאם | |
| כל ערכי האסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · אימאם שיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אדחא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
אייתולה · מרג'ע אימאם · מולה · קאדי מופתי · מואזין |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית · חנבלית ג'עפרית · מאליכית שפעית |
אשעריה · ג'בריה מטורידי · מורג'יאה מועתזילה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| תנועות | |
| סופיות · והאביה · סלפיה אסלאמיזם · אסלאם ליברלי |
|
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים אחמדים · זקרי דרוזים* · עלאווים* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
עבדאללה אבן עת'מאן אבו בכר (בערבית: ابو بكر ; בערך 634-573), הח'ליף הראשון אחרי מות מוחמד, כיהן שנתיים (634-632) עד מותו. אביה של עאישה אשת מוחמד.
הוא היה מראשוני המוסלמים, עוד בימי מכה. אבו בכר היה סוחר מצליח והיה ידוע בבקיאותו בחוקים ובמסורת של בני עמו בראשית האסלאם המתהווה. הוא נלווה אל מוחמד כאשר ברח ממכה למדינה ("ההיג'רה"), ובשנים אלו, לטענת הסונים היה לחסידו הנאמן ביותר.
הוא ירש את מוחמד כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליף הראשון מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך (א-ראשידון). אמנם תקופת שלטונו ארכה כשנתיים בלבד, אך הוא היה זה שפתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות לסוריה ולעיראק. במלחמות רִדה (פירוש: מלחמות הכפירה) השיב אבו בכר אל חיק האסלאם את עשרות השבטים המורדים של חצי האי ערב שחזרו בהם מן האסלאם ולא חשו מחויבים לביעה (שבועת אמונים לנביא מוחמד ולאסלאם). מעבר להישגיו המדיניים וחיזוק מעמד האסלאם בשעתו הקשה ביותר, הוא נחשב, על ידי הסונים, למנהיג רוחני צנוע ונערץ.
הסונים מכנים אותו גם ה"צדיק" (الصديق).
בתקופת שלטונו הוא ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב.
[עריכה] מוות
אבו בכר נפטר ב-634 באל-מדינה, כנראה מזיקנה. זמן קצר לפני מותו הוא קרא לקהילה המוסלמית לקבל את עמר בן אל-ח'טאב כיורשו לח'ליפות. מרבית הקהילה אימצה את עמר, אולם השיעים, תומכי עלי בן אבו טאלב סברו כי עלי היה זה שצריך לרשת את אבו בכר (לאחר שאבו בכר "גזל", בראייתם, מעלי את ירושת הנשיא מוחמד).
אבו בכר נקבר במסגד הנביא במדינה, יחד עם הנביא מוחמד (ומאוחר יותר גם עמר בן אל-ח'טאב).
