פיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במשפט מוסלמי. לדף ובו רשימת משמעויות אחרות, ראו פיקה (פירושונים).
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מונחים בסיסיים באסלאם | |
| כל ערכי האסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · אימאם שיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אדחא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
אייתולה · מרג'ע אימאם · מולה · קאדי מופתי · מואזין |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית · חנבלית ג'עפרית · מאליכית שפעית |
אשעריה · ג'בריה מטורידי · מורג'יאה מועתזילה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| תנועות | |
| סופיות · והאביה · סלפיה אסלאמיזם · אסלאם ליברלי |
|
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים אחמדים · זקרי דרוזים* · עלאווים* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
פיקה (בערבית: الفقه, תעתיק מדויק: פִקה). הוא שם נרדף למשפט המוסלמי שנקרא גם בשם שריעה. ההבדל בין שריעה ובין פיקה הוא שהפיקה משמעותו האדם אשר מנסה להבין את השריעה ובכך הוא מפרש אותה. הפיקה נראה כמושג יותר דינאמי משריעה כך שחכם ההלכה (אלפקיה) המוסלמי יכול לפרש את השריעה בהתאם למציאות החברתית והפוליטית הקיימת בזמנו או להתאים לזמנו חוקים מן השריעה שנראו בעיניו כבלתי ישימים. הפיקה היה למעשה מנגנון חברתי וחוקי אשר התאים את השריעה במשך התפתחותה לאורך הדורות לנסיבות הזמן והמציאות החברתית אשר משתנה מדור לדור.
[עריכה] המקורות לפיקה
כדי להתאים את החוקים למציאות המשתנה, נקבעו בנוסף לקוראן עוד שלושה מקורות עיקריים והם:חדית', קיאס ואיג'מע. למעשה, הוספת המקורות הייתה עדות להתפתחותו ההיסטורית של הפיקה. כך שהחדית' נועד כדי להשלים את החוקים החסרים בקוראן וכדי לפרש את החוקים שנקבעו בו לאחר מותו של הנביא מוחמד. עם יצירת הקודקסים הרבים של החדית' לאורך המאה השמינית והמאה התשיעית, נוצרו סתירות רבות בין החוקים הרבים שנבעו מגורמים פוליטיים וחברתיים.
לשם כך נקבע מקור האיג'מאע שהוא הקונזנסוס במטרה לקבוע את החוקים שמחייבים המוסלמים הן באמצעות הסכמת מרבית חכמי ההלכה על החוקים האלה והן באמצעות הסכמת הקהילה עצמה. לאחר קביעת הנוסחים הסופיים של הקודקסים של החדית' ולאחר קביעת החוקים המוסכמים באמצעות האיג'מאע, נקבע מקור הקיאס, שהוא ההיקש, כדי להשלים את החוקים החסרים שלא נכללו במקורות אלה וכדי לפרש את החוקים הקודמים בהתאם לנסיבות החדשות.
למרות הטענה הרווחת שהפיקה הסתמך בעיקר על ארבעת המקורות האלה, הרי בפועל הכירו חכמי ההלכה במקורות אחרים. החשובים שבהם היו שרע מן קבלנא והמצלחה. שרע מן קבלנא התייחס לאימוץ חוקים בעיקר מהתנ"ך. בצורה כללית, אימוץ חוקים אלה לא היה באופן ישיר מתוך הספר עצמו אלא באמצעות מסורות שנכתבו בערבית והיו מיוחסות לתנ"ך. למשל נקבע עונש מוות על ניאוף בגלל שעונש כזה הוזכר בתנ"ך. בפועל מרבית החוקים שיוחסו לתנ"ך היו שונים מגרסת התנ"ך ויוחסו לתנ"ך במטרה להעניק תוקף סמכותי לחוקים החדשים.
מצלחה היה למעשה מקור שישי לפיקה, והוא מבוסס על קביעת חוקים או ביטולם למען התועלת של הקהילה המוסלמית. בהתאם לתפיסה הזאת, ניתן לבטל חוקים שנתפסו כמסוגלים להזיק לכלל הקהילה המוסלמית. למשל, החוק המוסלמי אסר על מוסלמים להרוג מוסלמים בעת מלחמה. אולם באמצעות אל-מצלחה הותר למוסלמים לכבוש יעדים צבאיים גם אם הלא מוסלמים החזיקו מוסלמים כבני ערובה ואיימו על רציחתם. כך שתועלת הכיבוש של היעד עצמו נראתה על ידיהם כחשובה יותר משמירה על חייהם של מוסלמים בודדים שנראו שהם לא משקפים את האינטרסים של מרבית הקהילה. החוקים השלטוניים, שנקראו בשם סיאסה שרעיה, היו גם הם מקור נוסף בפיקה. הסיאסה אל-שרעיה התייחסה לחוקים אשר נוצרו בידי השליט המוסלמי במיוחד בענייני מנהל וענייני מסים. תפיסתו של השליט המוסלמי כממלא מקומו של אללה ושל הנביא מוחמד, העניקה לו סמכות בקביעת חוקים גם אם רבים ראו בהם כמנוגדים לחוקים דתיים. הסולטאן המוסלמי יכול לחוקק חוקי מס חדשים ולהחיל עונש מוות על אנשים שנראו שהם מסכנים את הסדר השלטוני והחברתי גם אם החוק המוסלמי לא התייחס למקרים כאלה. לצד העיסוק במקורות המשפט המוסלמי, הפיקה דן גם בנסיבות החברתיות והדתיות אשר יכולות להקל על ביצוע מצוות דתיות. למשל, הוענק פטור למוסלמים מלצום בחודש הרמדאן בנסיבות מחלה או בשל מסע ארוך .כמו כן הותר לקצר את התפילה (צלאה) במסע ארוך. והותר בשנת בצורת לבטל דיני כשרות (חלאל) אם נשקפת סכנה לחייו של האדם.
