אדמונד אלנבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פילדמרשל אדמונד הנרי היינמן אלנבי, הויקונט הראשון מאלנבי (23 באפריל 1861 - 14 במאי 1936) היה איש צבא בריטי, שהתפרסם בשל פעילותו במלחמת העולם הראשונה. הוא התפרסם בארץ כמי ששחרר את ארץ ישראל וירושלים מהשלטון העותומני. בערים שונות בישראל ישנם רחובות הקרויים על שמו.

תוכן עניינים 1 השנים הראשונות 2 שירות פעיל 3 מלחמת העולם הראשונה 3.1 החזית המערבית 3.2 מצרים ופלסטינה 3.3 אלנבי חולק כבוד לירושלים 3.4 נצחון במזרח התיכון 4 קידומים 5 הצהרת ירושלים 6 מקורות חיצוניים 7 לקריאה נוספת 8 ראו גם

[עריכה] השנים הראשונות

אלנבי נולד בברקנהורסט שבאנגליה, שם התחנך במכללת "הייליבורי" ובמכללה הצבאית המלכותית, "סאנדהארסט". ב-1882 מונה לגדוד הדראגונים השישי (6th Inniskilling Dragoons).

[עריכה] שירות פעיל

אלנבי נכנס לשירות פעיל בשנת 1884, תחילה באזור בוטסואנה של היום, ואחר-כך (1888) ב"זולולנד" (אזור בדרום אפריקה של ימינו). הוא שב עם יחידתו לבריטניה ב-1890 ובין השנים 1896-1869 למד במכללה הצבאית בקמברלי. הוא קודם לדרגת מייג'ור (רב-סרן) ב-1897. ב-1898 הצטרף לחטיבת הפרשים השלישית (3rd Cavalry Brigade), ששירתה אז באירלנד. הוא חזר לדרום אפריקה כדי להלחם במלחמת הבורים השנייה מ-1899. הוא סיים את המלחמה בדרגת קולונל (אלוף משנה) ושב לבריטניה ב-1902, לפקד על יחידת עילית של הפרשים הבריטים (5th Royal Irish Lancers) עד 1905, ואז על חטיבת הפרשים הרביעית (4th Cavalry Brigade) עד 1910. ניסיונו הרב בחילות פרשים הוביל למינויו למפקח על חילות הפרשים (Inspector of Cavalry).

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה

[עריכה] החזית המערבית

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בתחילה בחזית המערבית. בפרוץ המלחמה מונה למפקד דיביזיית פרשים וזכה לשבחים רבים כשיחידתו חיפתה על הנסיגה האנגלית במהלך קרב מונס. לאות הוקרה על פעילותו מונה למפקד חיל הפרשים של חיל המשלוח הבריטי לצרפת. ב-1915 פיקד על הקורפוס החמישי (V Corps) בקרב איפר השני (קרב בבלגיה בו השתמשו הגרמנים לראשונה בנשק כימי בקנה מידה גדול בחזית המערבית). באוקטובר של אותה השנה קיבל פיקוד על הארמיה השלישית (British Third Army), אולם בקרב אראס כוחותיו לא השכילו לנצל פריצת-דרך, והוא הוחלף בידי יוליאן בינג ב-9 ביוני.

[עריכה] מצרים ופלסטינה

אלנבי נשלח למצרים וב-27 ביוני 1917 החליף את סר ארצ'יבלד מורי כמפקד העליון של 'חיל המשלוח הבריטי למצרים', שנשלח לפתוח חזית כנגד הטורקים ממזרח למצרים ולהרחיקם מתעלת סואץ ('עורק החיים של האימפריה'). אחד ממהלכיו הראשונים היה תמיכה במאמציו של לורנס איש ערב בקרב הערבים בתקציב של 200,000 ליש"ט לחודש. לאחר שארגן מחדש את הכוחות הסדירים זכה אלנבי בקרב עזה השלישי (31 באוקטובר עד 7 בנובמבר 1917) בכך שהפתיע את הכוחות העותמאנים בהתקפה על באר שבע.

כוחותיו המשיכו להתקדם לעבר ירושלים. העותמאנים הובסו בקרבות במהלך נובמבר, וירושלים נכבשה בידי הבריטים ללא קרב ב-9 בדצמבר 1917 (ערב חנוכה תרע"ח) לאחר שהעותמאנים פינו אותה בחשאי.

[עריכה] אלנבי חולק כבוד לירושלים

למרות שהיה רב-אמן בלוחמה על סוס, בחר אלנבי לרדת מסוסו לפני שנכנס לירושלים, והוא וקציניו נכנסו לעיר ברגל דרך שער יפו - מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאיסלם (ראו את הכרזת המשטר הצבאי להלן). לאחר מכן ציין בדו"ח הרשמי:

"נכנסתי לעיר רשמית ב-11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיביזיה הצרפתית והדיביזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית, והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.

התהלוכה הייתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי בידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, וויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת, ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פני יפה..." (מתוך Source Records of the Great War, עורך: Charles F. Horne, כרך V).

לכבודו של אלנבי הוקמה בירושלים כיכר אלנבי (ראו בערך זה תיאור מפורט של כניעת העיר לאלנבי).

[עריכה] נצחון במזרח התיכון

בשל ההתקפה הגרמנית על החזית המערבית נותר אלנבי ללא תגבורת, ולאחר שכוחותיו כשלו בניסיונות לכבוש את עמאן במרץ ובאפריל 1918, עצר את המתקפה.קו העצירה של אלנבי היה קו שתי העוג'ות,קו הנמתח בין העוג'א המזרחית(ואדי עוג'א מצפון ליריחו) לבין העוג'א המערבית (נחל הירקון). לאחר שהגיעו כוחות חדשים (בעיקר מאוסטרליה, ניו זילנד, הודו, ודרום אפריקה) חודשה המתקפה באוגוסט 1918. למול אלנבי עמד הגנרל אוטו לימן פון סנדרס שניסה לשחזר את נצחונו בקרב גליפולי. לאחר סדרה ארוכה של מהלכי הטעייה נשבר הקו העותומני בקרב מגידו (19 עד 21 בספטמבר 1918), שנחשב לקרב הפרשים הגדול והאחרון בהיסטוריה, וחיל הפרשים של כוחות הברית עבר וחסם את הנסיגה התורכית. משלב זה התקדם צבאו של אלנבי בקצב אדיר, ללא התנגדות כמעט. דמשק נכבשה ב-1 באוקטובר, וחאלב ב-25 באוקטובר. תורכיה נכנעה ב-30 באוקטובר 1918.

[עריכה] קידומים

הרחוב המרכזי של תל אביב הוסב לכבודו מ'דרך הים' ל'רח' אלנבי', והוא כיבד את הטקס בנוכחותו.

אלנבי קיבל דרגת פילדמרשל ב-1919, וב-6 באוגוסט של אותה שנה קיבל את תואר האצולה "ויקונט אלנבי איש מגידו". הוא נותר במזרח התיכון ומונה לנציב העליון של מצרים וסודאן עד 1925. את כהונתו שם פתח בדיכוי התקוממות לאומנית כנגד הבריטים, אך פעל לקידום מה שנקרא 'מודוס ויוונדי' וזאת כתוצאה מהכרזתה החד־צדדית של בריטניה על מתן עצמאות למצרים בפברואר 1922. לקראת סוף כהונתו במצרים עמד בפני משבר חמור ביחסים עם מצרים בשל רצח סר לי סטאק הבריטי המפקד הראשי של הצבא המצרי והמושל הכללי של סודאן האנגלו־מצרי (בנובמבר 1924). אלנבי ניסה לפתור את המשבר בתגובה חריפה, כאשר הגיש למצרים אולטימטום חריף ומשפיל. הוא הועבר מתפקידו עוד קודם שהמשבר נפתר.

עם חזרתו לאי הבריטי התמנה לחבר בבית הלורדים הבריטי. מ־1925 ועד מותו עסק אלנבי בדיג, מסעות ומחקר של ציפורים. אלנבי הפגין יחס של השתמטות מהמחויבות הבריטית כלפי היהודים והציונות. למרות זאת השתתף בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. על שמו נקראו בירושלים מחנה אלנבי וכיכר אלנבי. ב־1936 בא לתל אביב כדי לקבל אזרחות כבוד של העיר.

אלנבי נפטר בלונדון בשנת 1936.

[עריכה] הצהרת ירושלים

ההכרזה הרשמית של סר אדמונד אלנבי על משטר צבאי לאחר כיבוש ירושלים ב-9 בדצמבר 1917:

"לתושבי ירושלים והאנשים הברוכים המתגוררים בסביבתה,

התבוסה שנחלו התורכים מידי הצבאות תחת פיקודי הובילה לכיבוש עירכם בידי כוחותי. לפיכך הריני מכריז בזאת כי העיר נתונה תחת משטר צבאי, והיא תשאר תחת משטר זה כל עוד יהיה בכך צורך צבאי.

אולם, לבל יחשוש איש מכם לאור הניסיון שהיה לכם בידי היריב שהסתלק, הריני להודיעכם כי ברצוני שיעסוק כל אדם בעסקיו החוקיים ללא חשש וללא מפריע.

יתר על כן, היות שחסידי שלוש הדתות הגדולות של האנושות חשים חיבה לעירכם, ואדמתה קודשה בתפילות ובמסעות העלייה לרגל של אנשים אדוקים משלוש הדתות הללו במשך מאות רבות בשנים, לפיכך, הריני לידע אתכם כי כל מבנה מקודש, יד זיכרון, מקום קדוש, מקדש, אתר מסורתי, הקדש, אתר ירושה דתית, או מקום תפילה מסורתי מכל צורה שהיא של כל שלוש הדתות יישמר, ויוגן על-פי המנהגים והאמונות הקיימים של אלו שלדתם הוא מקודש.

הוצבו שומרים בבית-לחם ובקבר רחל. מערת המכפלה בחברון הושמה תחת שליטה מוסלמית בלעדית.

הממונים על שערי כנסיית הקבר הקדוש התבקשו לקיים את חובתם המסורתית לזכרו של החליף עומר, שהגן על הכנסייה ברוחב ליבו."

(מתוך Source Records of the Great War, עורך: Charles F. Horne, כרך V).

[עריכה] מקורות חיצוניים

• דין וחשבון שכתב אלנבי על כיבוש ירושלים ב-9 בדצמבר 1917
• ההכרזה של אלנבי על משטר צבאי בירושלים בעקבות כיבושה ב- 9 בדצמבר 1917

[עריכה] לקריאה נוספת

• בשורה אשר השמיע שר הצבא אלנבי, את יושבי ירושלם ממעלות מגדל דוד, בערבית, אנגלית, צרפתית, איטלית, יונית ורוסית. ‬ירושלים, ועד הקהילה, תרע"ט, 1919.

[עריכה] ראו גם

• מלחמת העולם הראשונה
• המנדט הבריטי
• ירושלים