כיכר אלנבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כיכר אלנבי הינה כיכר קטנה ומטופחת בלב שכונת רוממה במערב ירושלים. היא נקראת על שם אדמונד אלנבי ששימש כפילדמרשל בצבא הבריטי וכבש את ארץ ישראל מידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה.

תוכן עניינים 1 מיקום ומראה 2 היסטוריה 2.1 טקס הכניעה הראשון 2.2 הטקסים הנוספים 3 האנדרטה 3.1 הקמתה 3.2 תיאורה 4 שם הכיכר 5 פיתוח הכיכר 6 ראו גם

[עריכה] מיקום ומראה

כיכר אלנבי בנויה כאליפסה המשתרעת על פני שטח של כחצי דונם, והיא שוכנת במעלה גבעה מאחורי התחנה המרכזית החדשה בירושלים. הגישה ברכב אל הכיכר היא דרך הרחובות רוממה, הצבי, האור ותורה מציון. בלב הכיכר ניצבת אנדרטת זיכרון לזכר הפורצים לירושלים במלחמת העולם הראשונה, ושאר שטחה מוקדש לגן שעשועים לילדי השכונה.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] טקס הכניעה הראשון

במלחמת העולם הראשונה שמשה דרך יפו-ירושלים הסמוכה לכיכר אלנבי כציר ההתקדמות הראשי של הצבא הבריטי לירושלים. הפריצה הצבאית נחסכה עקב נסיגת הטורקים מהעיר בלילה שבין ה-8 ל-9 בדצמבר 1917. בבוקר יום המחרת יצא ראש העיר המוסלמי, חוּסֵיין סַלִים אַל־חוּסֵיינִי בליווי פמליה למסור את כתב הכניעה ואת מפתחות העיר לצבא הבריטי. הוא פגש בזוג גששים מחיל החלוץ הבריטי סמוך לבית החולים שערי צדק (באזור בו הוקמה לימים שכונת רוממה) וקיים איתם את טקס הכניעה. האירוע ההיסטורי אף הונצח במצלמתם של צלמי המושבה האמריקנית.

[עריכה] הטקסים הנוספים

האגדה מספרת כי מפקדם של השניים, שכעס מאוד על הטקס החפוז ונטול ההדר, דרש לקיימו מחדש בנוכחותו. באותו יום התקיים טקס שני על הגבעה סחופת הרוחות, אלא שמפקד בכיר יותר (אולי מפקד הדיביזיה הגנרל ג'וֹן שֵיי) ביטלו במחי יד ודרש טקס חדש. למחרת היום, ב-10 בדצמבר 1917 התקיים באותה נקודה הטקס השלישי, אך גם הוא בוטל עם התערבותו של פילדמרשל אלנבי, שדרש טקס "אמיתי" (בנוכחותו כמובן). חוּסֵיינִי, שחלה בדלקת ריאות עקב העמידה בקור וברוח, נאלץ להיעדר מהטקס הרביעי, אך אלנבי כיבדו בטקס קצר בבית החולים שערי צדק בו אושפז. משם המשיך אלנבי בבוקר ה-11 בדצמבר לשער יפו, שם קיים את טקס הכניעה הרביעי והאחרון.

[עריכה] האנדרטה

[עריכה] הקמתה

עם שוך הקרבות בארץ ישראל ביקשו הלוחמים הבריטים להנציח את זכר חבריהם שנפלו במסע הכיבוש הארוך עד ירושלים על ידי אנדרטת זיכרון. המקום שנבחר היה אותה גבעה סחופת רוחות על אם הדרך לירושלים, בה התקיים טקס הכניעה ההיסטורי (ואולי גם השניים שאחריו). על האנדרטה שהוקמה ב-1920 על ידי האדריכל א. וולקוזינס (Wallcousins) צוין התאריך 9 בדצמבר 1917 כתאריך כיבושה של ירושלים, ולא ה-11 בדצמבר בו התקיים הטקס רב הרושם של אלנבי בשער יפו.

[עריכה] תיאורה

אנדרטת אלנבי מתנשאת לגובה של כשלושה מטרים ובנויה כתֵבה מלבנית מוגבהת. היא מעוצבת בסגנון המאפיין אנדרטאות בריטיות מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועשויה לוחות אבן פשוטים היוצרים צלליות של אבירים צלבניים. הבחירה במוטיב הזה אינו מקרי, ויש בו הד להקבלה שערכו הבריטים בינם ובין הצלבנים, שהלא אף הם "גאלו" את ארץ הקודש במסע צלב מודרני מידי המוסלמים.

על האנדרטה מופיע הכיתוב:

(תרגום: סמוך למקום זה נכנעה העיר הקדושה לדיביזייה הלונדונית ה-60, 9 בדצמבר 1917. הוקמה בידי חבריהם לנשק לכל אלה הקצינים, הסמלים והטוראים שנפלו בקרב על ירושלים)

בראש האנדרטה תוכנן פסל עשוי ברונזה של אלנבי רוכב על סוס, אך חלק זה לא הושלם מעולם. במקומו הונח צלב אבן שוכב על ראש האנדרטה, כמעין מצבה לזכר הנופלים.

העיתונאי וחוקר ירושלים, דב גנחובסקי, טוען כי אבני האנדרטה נלקחו ממגדל השעון שהתנוסס עד ראשית תקופת המנדט על שער יפו. לטענתו, הבריטים פירקו את המגדל, שנבנה כאות לשלטונו של הסולטן הטורקי האחרון עבד אל ח'מיד השני, והבליטו את נצחונם על ידי הסבת אבניו לאנדרטת זיכרון בריטית.

[עריכה] שם הכיכר

השם Allenby Square שימש בתקופת המנדט כיכר מרכזית ששכנה מול שער יפו בצומת הרחובות יפו ושבטי ישראל. לאחר איחוד העיר במלחמת ששת הימים הוחלט להסב את שם הכיכר ההיא לכיכר צה"ל, ובראשית שנות ה-70 ביקשו שועי העיר למצוא לאלנבי כיכר ירושלמית אחרת שתישא את שמו. הבחירה בכיכר שברוממה (שעד אז לא נשאה כל שם) הייתה כמעט מתבקשת, אילולא עוררה התנגדות רבה מעל דפי העיתונות: המתנגדים טענו כי אין לאלנבי דבר וחצי דבר עם הכיכר, בה לא ביקר כנראה מימיו, ואת הטקסים שהתקיימו בה ביטל במחי יד. מגיני אלנבי יצאו למערכה על זכותו, ובסופו של דבר נפלה ההכרעה והשם ניתן.

[עריכה] פיתוח הכיכר

בראשית תקופת המנדט עמדה האנדרטה בין בתי שכונת רוממה במרכז שדה כורכר כבוש. היא הוקפה בעמודוני אבן קטנים, אך דבר לא ציין כי מדובר בכיכר. עם קום המדינה טיפחה עיריית ירושלים את הכיכר, והגדירה את שטחה כאליפסה על ידי גדר אבן נמוכה. השטח הפנימי כוסה בשיחי נוי, אך ברבות השנים השטח הוזנח והשיחים העלו פרא. ילדי שכונת רוממה פנו מאז מספר פעמים לעיריית ירושלים בבקשה להסב את הכיכר לגן שעשועים, אך רק בשנת 1994 היא נעתרה לבקשה ושיפצה באופן מקיף את המקום.

בעקבות הקמת התחנה המרכזית החדשה, הנושקת לכיכר, עבר המקום שיפוץ נוסף, שכלל ריצוף חדשני, תאורת רחוב הולמת, תיקון אבני שפה וחידוש העצים.

[עריכה] ראו גם

• דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, הוצ' כתר, 1996
• יהושע בן אריה ותמר הירדני, שכונת רוממה, קובץ לזכר שושנה הלוי, הוצ' אריאל, בדפוס