דומיטיאנוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיטוס פלאוויוס דומיטיאנוס, הידוע בשם דומיטיאנוס (51-96 לספירה), קיסר רומא משנת 81 ועד למותו.
דומיטיאנוס נולד בשנת 51 לספירה לאספסיאנוס, שעתיד היה להיות קיסר.
בצעירותו ניצל משריפת מקדש יופיטר על גבעת הקפיטולין. המקדש נשרף עקב המלחמה הקשה בין תומכי אספסיאנוס לבין הקיסר ויטליוס. לאחר מות אביו, אחיו טיטוס מונה להיות קיסר.
כאשר טיטוס מת בשנת 81 לספירה, דומיטיאנוס בא ברכיבה לראטה, העיר שבה מת טיטוס, ובה הוכרז קיסר על ידי חיל המשמר הפרייטוריאני. ההיסטוריון אורליוס ויקטור מוסר שמותו של טיטוס היה ביוזמת דומיטיאנוס, אך לפי סווטוניוס מת טיטוס ממחלה.
משעלה לשלטון החליט שפונים אליו כ"אדון ואל". הוא המשיך את מדיניות גביית המסים שהתחיל בה אספסיאנוס. היטיב עם העם הרומי: דאג לאספקת המים דרך אמות המים, דאג לאספקת התבואה, נתן מדי פעם מתנות כסף לעם, וגם דאג לחגיגותיו. דומיטיאנוס הגדיל את סכום הכסף ששולם לחיילים רומים.
בתקופתו היו כיבושים בבריטניה, וצורפו שתי המאוריטניות לקיסרות והפכו לפרובינציות רומאיות. דומיטיאנוס צירף את הערים וחלקיס, אמסה ותדמור לפרובינציה סוריה. בערים היווניות קורינתוס, אתונה, דלפי, מגלופוליס, אפסוס, רודוס, וסמירנה הוא תיקן מקדשים, הקים מקדשים חדשים, וציווה לשפץ את הדרכים בקרבת הערים האלו. המשיך את מדיניות אספסיאנוס בכך שנתן מעמד מוניקיפיום לפרובינציות מסוימות.
הוא הכריז על בניו של דודו כיורשיו, כיוון שלא היו לו בנים.
בשנת 89 מורד בשם סטורנינוס הוכרז קיסר. כאשר המרד דוכא על ידי דומיטיאנוס חלה תפנית לרעה. הוא החל לחשוש ממקורביו, ערך "טיהורים" נרחבים והוצאות להורג. הפראנויה של דומיטיאנוס נבעה בחלקה מנבואה, שחזתה את מותו ביום מסוים ובשעה מסוימת, בשנת 96. רודנותו החריפה ככל שקרב המועד.
בשנת 96 החליטה קבוצת קושרים להתנקש בחייו, ביוזמת הסנאטור הזקן נרווה. קבוצת הקושרים הגיעה לחדר השינה של דומיטיאנוס. בעוד אחד מחבריה ניהל עימו שיחה, אחר תקע בו פגיון. הוא מת בן 45 והיה אחרון הקיסרים הפלווים.
בעקבות הצלחת ההתנקשות עלה לשלטון הסנאטור נרווה שהיה לראשון מבין "חמשת הקיסרים הנאורים".
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 413-436