אחמד יאסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

השייח אחמד יאסין ב-19 במרץ 2004, שלושה ימים לפני ההתנקשות בחייו

אחמד יאסין (1937 - 22 במרץ 2004) - מייסדה ומנהיגה של תנועת חמאס, שהעניק לטרור ביסוס תאולוגי וגושפנקא דתית. למרות שלא היה מורה הלכה ובעל סמכות דתית, נהגו רבים לכנותו "השיח' יאסין" וזאת על שום מעמדו כמנהיג תנועת "חמאס".

[עריכה] ביוגרפיה

יאסין נולד ב-1937 (לפי גרסאות אחרות בשנת 1936, ולפי הדרכון הפלסטיני בשנת 1929) בכפר ג'ורה ששכן מדרום לאשקלון של ימינו, ובעקבות מלחמת העצמאות עבר עם משפחתו לרצועת עזה. בצעירותו נפגע בגבו בתאונה (ככל הנראה במסגרת משחק ילדים) ושנים מאוחר יותר התדרדר מצבו עד שהפך לנכה-רגליים המרותק לכיסא-גלגלים. מלבד נכותו סבל יאסין מבעיות רפואיות נוספות ובכללן עיוורון כמעט מוחלט. יצוין כי במשך השנים ניסו תומכיו של יאסין לייחס את נכותו לפגיעה שקיבל מכוחות הביטחון הישראליים.

ב־1965 נעצר על-ידי המודיעין המצרי, עקב פעילות בתנועת האחים המוסלמים, וישב בכלא במשך חודש. להבדיל מתנועת האחים המוסלמים, שטענה שאף שמצוות הג'יהאד הינה אקטואלית לימינו, עדיין יש לבצע את ה"דעוה" (ההטפה והשכנוע להיות מוסלמי ראוי) ורק לאחר מכן את ה"ג'יהאד" כנגד המסרבים לחזור לחיק האיסלאם, פסק שיש להקדים ולבצע את הג'יהאד כנגד האויב. במסגרת הפרשנות שלו לג'יהאד, הטיף להרג ללא אבחנה של אזרחי אויב, גברים נשים וטף.

ב־1973 הקים את האגודה האיסלאמית - המוג'מע, שבתחילה עסקה בפעילות של עזרה הומניטרית, וזכתה לתמיכת הממשל הצבאי על מנת להחליש את כוחו של אש"ף. ב־1983 נתפסו רובים בביתו, והוא נדון ל־13 שנות מאסר בשל החזקת נשק, הקמת ארגון צבאי וקריאה לחיסול מדינת ישראל. שוחרר מכלאו כעבור שנה בלבד, במסגרת "עסקת ג'יבריל". פרט לאירוע זה השתדל יאסין להימנע מעימות גלוי עם ישראל בשל החשש מתוצאות אפשריות.

ב־1987 הוקמה חמאס על בסיס האגודה האיסלאמית, תוך שילוב אידאולוגיה לאומנית פלסטינית עם האידאולוגיה האיסלמית. חמאס בראשות יאסין לקחה חלק נכבד באינתיפאדה הראשונה. ב־1989 הורה יאסין להרוג פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם צה"ל והשב"כ, ומאוחר יותר פיקד על חטיפת שני חיילים ישראליים ורציחתם. יאסין נשפט בישראל על עבירות אלו ונידון למאסר עולם, אך שוחרר ב־1997, כחלק מהסכם בין מדינת ישראל לירדן, לאחר נסיון ההתנקשות הכושל של "המוסד" בחאלד משעל בירדן.

לאחר שחרורו מהכלא הישראלי חזר השייח יאסין להטיף לאלימות ולטרור נגד אזרחי ישראל, והוביל את הקו הקיצוני בקרב הפלסטינים, בעודו נהנה מחסינות מסוימת שנבעה ממעמדו הרם בקרב חסידיו. על פי דיווחי צה"ל והשב"כ היה שותף בתכנון פיגועים ברמה האופרטיבית.

[עריכה] מותו

ב־13 ביוני 2003 הודיעו גורמים ישראליים שיאסין "אינו מחוסן" עוד מפני פגיעה. שלושה חודשים לאחר מכן נכשל הניסיון הישראלי הראשון לפגוע בו באמצעות הטלת פצצה על הבניין בו שהה. הניסיון השני הצליח - ב־22 במרץ 2004 חוסל יאסין על ידי ישראל באמצעות טילים שנורו כלפיו ממסוקי קרב של חיל האוויר הישראלי.

חיסולו של יאסין זכה לגינוי נרחב בעולם ולתמיכה מסויגת של ארצות הברית ואוסטרליה. למועצת הביטחון של האו"ם הוגשה הצעת החלטה לגנות את ישראל על חיסולו של יאסין. הצעה זו זכתה לתמיכתן של 11 מחברות מועצת הביטחון, אך וטו של ארצות הברית מנע את אישורה. ועדת המעקב של ערביי ישראל הכריזה על יום אבל, וערכה בנצרת הפגנת אבל ומחאה, שבה השתתפו למעלה מ־2,000 איש.

[עריכה] עמדותיו

כמנהיג חמאס הוביל יאסין קו תקיף כנגד ישראל כשהוא קורא להשמדתה המוחלטת והחלפתה בפלסטין שתבוא במקומה. יאסין קרא לפלסטינים "להילחם באויב הציוני הרוצח והפושע בכל הצורות האפשריות, עד טיפת דמם האחרונה, על פי צו הקוראן שקורא להרוג וליהרג", והוציא פסקי הלכה המתירים פיגועי התאבדות במטרה לסלק את היהודים מכל שטחי פלסטין "מהים עד הנהר". בתחילת 2004 אף תמך בביצוע פיגועי התאבדות בידי נשים. עם זאת, הדגיש בתקשורת שאת אופי המאבק מול ישראל ניתן לקבוע גם לפי שיקולים פרגמטיים כמו היחסים הפלסטיניים הפנימיים או מידת הלגיטמציה שהציבור הפלסטיני ייתן למאבק. כך, הצהיר יאסין כי הוא מוכן להודנה בת עשר או עשרים שנה בתמורה לחזרה ישראלית לקווי 67' והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. חוקרים מסוימים של חמאס מציינים את יאסין כגורם מתון יחסית בתנועה, אשר טען באופן מסורתי כי על התנועה להגמיש את ביצוע הפיגועים שלה בהתאם ליחסי ישראל עם הרשות. כמה מהם מייחסים את הירידה היחסית בכמות הפיגועים בין 1998 ל-2000 ואת קבלת ההדנה ב2003 למדיניות מכוונת שיאסין הוביל מאז שחרורו מהכלא. ההסבר העיקרי לכך היה שהמדיניות נועדה לשמור על הלגיטימציה הציבורית של התנועה בתקופה בה רוב הציבור הפלסטיני התנגד לביצוע פיגועים בישראל.