אח"י אילת (א-16)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דגם [1]	‎"Northland"-Class (217-foot) Arctic Gunboat‎
יעוד	מקורי: שוברת קרח חמושה של משמר החופים האמריקאי בחיל הים הישראלי: אונית אימונים; אונית אם; אונית שירות ואספקה
ארץ יצור מספנה	ארצות הברית Newport News Sbldg‎
חימוש (1948)
תותחים	תותח יבשתי 65 מ"מ (נפולאונצ'יק); שני תותחי נ"מ 20 מ"מ
אחר	שני מקלעים בינונים
נתונים
הדחק	2,050 טון
אורך	217 רגל (66 מטר)
רוחב	?
שוקע	?
גוף האוניה	מרותך וחוזק לעמוד בלחץ של 100 psi (כ-7 ק"ג לסמ"ר)
נתונים טכניים
מנועים	2 מנועי דיזל-חשמל סה"כ 1,200 כוח סוס
הנעה	מדחף יחיד (עד 1936 נשאה שני תרנים ומפרשים לעזר)
מהירות	9 קשר
טווח פעולה	6000 מיל ב-8 קשר
צוות	89 איש

אונית חיל הים אילת ^[2] שסימנה הצבאי א-16 הייתה הספינה הראשונה של חיל הים הישראלי והראשונה שהשתתפה בקרב ימי במלחמת השחרור. הספינה הוסבה לאונית מלחמה מספינת המעפילים "מדינת היהודים" ובשנת 1956, עם הכנסתה לשרות של אח"י אילת ק-40 הוסב שמה לאח"י "מצפן". הספינה שירתה בצי הישראלי מ - 21 במאי 1948 ועד פרישתה מהשירות ב - 22 בפברואר 1961.

תוכן עניינים 1 בשירות משמר החופים האמריקאי 2 ספינת המעפילים "מדינת היהודים" 3 בשרות חיל הים 4 מקורות 5 הערות שוליים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] בשירות משמר החופים האמריקאי

האוניה נבנתה כשוברת קרח וכספינת תותחים ארקטית עבור משמר החופים האמריקני (USCG) והוכנסה לשירות ב- 7 במאי 1927 בשם "נורטלנד" (Northland) וסימנה WPG49. הוצבה בים ברינג עד 1938 עת הוצאה מהשירות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה הוכנסה לשירות שוב בשנת 1940 והועברה לאוקיינוס האטלנטי שם ביצעה פטרולים מול חופי גרינלנד. ב - 12 בספטמבר 1941 השתלטה על ספינת דיג נורבגית שהובילה סוכנים גרמנים ומשדרי רדיו בדרכם להקמת תחנת חוף. זו הייתה הפעולה הצבאית הימית היזומה הראשונה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה (עוד לפני פרל הרבור). בהמשך המלחמה ביצעה פעולות הצלה, תפיסת ספינות ריגול והשמדת תחנות מטאורולוגיות של הגרמנים^[3]. בשנת 1944 הוצאה מהשירות.

[עריכה] ספינת המעפילים "מדינת היהודים"

הספינה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה בבולטימור בינואר 1947. תחת שם קוד "צפונית" הפליגה לצרפת עם ציוד ואספקה לספינות מעפילים נוספות. היא הועברה לנמל ביוון שם הוכשרה לשמש ספינת מעפילים. למפקד הספינה מונה איש הפלי"ם יוסף (פינצ'וק) אלמוג ורב החובל היה אמריקאי.

בחודש ספטמבר 1947 ערכה במשותף עם ספינת המעפילים "גאולה" מסע מהים השחור עד לחופי ארץ ישראל כשעל סיפונה 2664 מעפילים. המעפילים היו יהודים מרומניה שהגיעו במאורגן מבוקרשט בהסכמת ברית המועצות, שלטונות רומניה ובולגריה. למעלה ממחצית נוסעיה היו צעירים וצעירות מתחת לגיל 18 ותינוקות רבים.

הספינות יצאו לדרכן מנמל בורגס שבבולגריה ביום 26 בספטמבר 1947. כבר בצאתן לים האגאי המתינו להם משחתות בריטיות. שתי המשחתות ליוו את הספינות כברת דרך ואף הזהירו את מפקדי הספינות מממוקשי ים בדרך והמליצו על נתיב חלופי שאומץ בתודה.

במהלך ההפלגה נערכו מפקדי ההגנה והמעפילים להתנגדות פעילה למניעת תפיסת הספינה על ידי הבריטים. לקראת סוף המסע נתקבלה הוראה שיש להתנגד פאסיבית מחשש שהחילים הבריטים, שדווחו על נשק בספינה, יפתחו באש.

בהתקרב הספינות לחופי הארץ, ב - 2 באוקטובר הגיעו חמש משחתות נוספות, הספינה "גאולה" הופנתה לחיפה ו"מדינת היהודים" מלווה ארבע משחתות הפליגה לתל אביב. משעות הצהריים ניסו הבריטים להשתלט על הספינה. תוך תימרונים הצליחה הספינה לחמוק מקרבתם של המשחתות שניסו שוב ושוב להתקרב אליה. בשעה שש בערב החלו הבריטים לירות פצצות גז מדמיע ולהתיז סילוני מים על הסיפון במשך 25 דקות. מגיני הספינה ונוסעים נפגעו, ביניהם תינוק שנחנק מהגז^[4]. השליטה על הספינה הועברה מהגשר לחדר בירכתיים ששישמש כחדר הגה משני. שתי משחתות התקרבו לספינה וזו הצליחה לנגוח באחת מהן ולהסב לה נזק. אולם המשחתת השנייה הצליחה להנחית חיילים על הספינה. בקרב שהתפתח ללא נשק חם נפגעו משני הצדדים וכל אותה עת המשיכה הספינה להפליג מזרחה אל החוף. רק לאחר שהבריטים הצליחו לפרוץ פתח בסיפון, לחדור לחדר המכונות ולנתק את צינורות הדלק נעצרה הספינה במרחק של כעשרה קילומטרים מחוף תל אביב.

הספינה נגררה על ידי משחתת בריטית לנמל חיפה בשעה שמונה בערב ונקשרה לרציף ליד אחותה "גאולה". שלושה ימים לאחר מכן העלו מעפיליה לספינות גירוש למחנות המעצר בקפריסין.

[עריכה] בשרות חיל הים

עם השתלטות כוחות צה"ל על נמל חיפה באפריל 1948 נמצאו במקום שמונה ספינות מעפילים שהוחל בהסבתם לספינות מלחמה. הראשונה שהושלמה הייתה "מדינת היהודים" שהייתה במצב המכני הטוב מכל ספינות "צי הצללים". האוניה שופצה על ידי מספנת חיל הים שהוקמה באותם ימים. בתחילה לא היה חימוש מתאים לצייד את הספינות ובחלקן הותקנו תותחי דמה מקרטון ולאחר מכן תותחים יבשתיים 65 מ"מ (נפוליונצ'יק) שנקשרו לסיפון. שמה שונה ל"אח"י אילת" וניתן לה באופן שרירותי הסימון א-16. באח"י אילת הותקנו, בנוסף לנפולאונצ'יק, שני תותחי 20 מ"מ ומקלעים, אך בעיקר סמכו על חרטומה המחוזק שישמש כאמצעי ניגוח. האחראי על השיפוץ ומפקדה הראשון נתמנה יוסף אלמוג^[5].

הספינה יועדה להיות ספינת שירות ואבטחת חופים. צוות הספינה מנה 8 קצינים, 7 מפקדי סירות ו 53 בעלי דרגות אחרות. על הספינה שרתו גם קצינת קשר, חובשת ופקידה^[6].

הספינה השתתפה בקרב הימי הראשון של הצי הצעיר. ב 4 ביוני 1948 התקרבה הספינה המצרית "אמירה פאוזיה" ואיתה עוד שתי ספינות נוספות לחוף תל אביב, כנראה בכוונה של הנחתת כוחות בחוף. "אילת" ששייטה באזור עתלית נשלחה דרומה לכוונן. הראשונים לפתוח באש היו המצרים שתחילה החטיאו, אך שני פגזים פגעו בספינה והסבו לה נזקים קלים. תגובת האש של "אילת" הייתה לא יעילה ופגזיה לא עברו שליש הטווח ליעדם. לאחר מספר דקות של קרב ביקשה הספינה סיוע אווירי. לאחר כשעה הגיע הסיוע האווירי שגם יעילותו הייתה נמוכה. בתקיפה האווירית השתתפו שלושה מטוסי חיל האוויר. אחד המטוסים נפגע ונפל לים ושני טיסיו דוד שפרינצק ומתי סוקניק נהרגו (אנדרטה לזכרם מוצבת בגן העצמאות בתל אביב). תוצאות הקרב לגבי שני הציים לא היו משמעותיות אבל הספינות המצריות לא הצליחו לבצע את משימתן ונסוגו.

במסגרת קרבות "עשרת הימים" שלאחר ההפוגה הראשונה השתתפה במתקפה על טירה ועין חוד (עין הוד). ב18 ביולי 1948 הפגיזה יחד עם הספינה ווג'ווד את חופי לבנון בסמוך לצור. תקלות רבות אפיינו את מצב הספינה והחימוש שלה.

לאחר המלחמה שימשה הספינה כספינת אימונים של קורס חובלים, כספינת אם עבור שייטת 13 וספינת אספקה. היא סיימה את שרותה בשם "מצפן" בשנת 1961 ונמכרה לגרוטאות בשנת 1962.

[עריכה] מקורות

המידע לערך זה לוקט ממקורות שונים המפורטים מטה. אסמכתאות מובאות באמצעות הפניה למקורות לפי מספרם.

1. שוברת הקרח נורטלנד במלחמה באנגלית
2. רשימת מספנות וספינות של משמר החופים האמריקני באנגלית
3. האוניה "מדינת היהודים" באתר עמותת חיל הים
4. אח"י אילת א-16 באתר חיל הים
5. משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים, ההוצאה לאור של משרד הבטחון - אריק נצר, התשס"ה - 2005.
6. יהודה שיף (עורך אחראי), אילן כפיר, יעקב ארז; עורכי הכרך: הירש גודמן, שלמה מן, צה"ל בחילו, אנציקלופדיה לצבא ובטחון, כרך חיל הים, רביבים הוצאה לאור, מהדורת ספרית מעריב, 1982
7. יוסף (פינצ'ק) אלמוג הפלוגה הימית (מתוך אתר תמונות מארח pBase)
8. ענת קדרון, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה,חיל הים הישראלי – שנת ההקמה: הקמת וגיבוש חיל הים במהלך מלחמת העצמאות,אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל.,אוקטובר, 2000. [1]

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מקורות: 1,2,4,6
2. ^ בחיל הים כונו ארבע ספינות בשם "אילת": א-16, ק-40, ספינת טילים דגם סער 2 (1968-1991) והרביעית סער 5 משרתת משנת 1994 ועד היום (2006) בשייטת ספינות הטילים (מקור: 5)
3. ^ מקור: 1
4. ^ מקור: 3
5. ^ בהתאם לנהוג בתקופת ההעפלה התמנה לספינה רב החובל אליעזר חודורוב, איש ים בעל נסיון של 20 שנה ויוסף אלמוג כקצין ראשון והמפקד הצבאי של הספינה. לאחר יום פרש חודורוב מתפקידו כי לא קיבל את שיטת הפיקוד המשותף (מקור: 8)
6. ^ מקור: 8

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ספינת המעפילים "מדינת היהודים" בנמל חיפה לפני גירוש מעפיליה לקפריסין מאתר ארכיון הצילומים הלאומי