אלויס אלצהיימר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלוציוס 'אלואיס' אלצהיימר (14 ביוני, 1864 - 19 בדצמבר 1915) היה נוירופתולוג ופסיכיאטר גרמני ועמית של אמיל קרפלין. אלצהיימר מוכר עם המקרה הראשון של 'דמנטייה פרסנילית', שקריפלין לאחר מכן זיהה כמחלת האלצהיימר.
אביו של אלצהיימר שירת כנוטריון בעיר מולדתו. אלצהיימר למד באוניברסיטאות של ברלין, טיבינגן, וירצבורג ואשפנבורג. בשנת 1887 קיבל תואר ברפואה מאוניברסיטת וירצבורג. באותה שנה, בילה חמישה חודשים בטיפול בנשים חולות נפש, עד שקיבל משרה במוסד הנפשי של פרנקפורט. נוירולוג נוסף בשם פרנץ ניסל התחיל לעבוד עם אלצהיימר במוסד.
מרבית מעבודתו המאוחרת של אלצהיימר הייתה מבוססת על שיטתו של ניסל, שהייתה צביעת החלקים ההיסטולוגיים של המוח. אלצהיימר היה אחד מהמייסדים והמפיצים של עיתון, אך מעולם לא כתב ספר שמזוהה איתו.
בשנת 1901, אלצהיימר למד מטופלת במוסד בפרנקפורט בשם מרת אוגוסטה דטר. לאוגוסטה היו תסמינים התנהגותיים משונים, כולל אובדן של זיכרון קצר-טווח. מטופלת זו הפכה לאובססיה של אלצהיימר במשך השנים.
באפריל 1906 מרת דטר מתה, ואלצהיימר שלח את מוחה ואת רישומי הטיפול שלה למינכן, שם עבד במעבדתו של קרפלין. ביחד עם שני מדענים איטלקים הוא השתמש בשיטת הצביעה של ניסל כדי למצוא עמילואיד ותסבוכות בליפיות עצבים. בנאום שנערך בשלישי לנובמבר 1906 הייתה הפעם הראשונה שהוצגו יחדיו פתולוגיה וסימנים קליניים של דמנטייה פרסינילית.
היותה של השפה הגרמנית שפת המדע ופסיכולוגיה של אותם ימים, שימושי של קריפלין במחלת האלצהיימר בכתביו הפך את השם למפורסם. עד 1911, המחלה כבר שימשה פיזיקאים לאבחן מטופלים בארצות הברית.
באמצע דצמבר 1915, חלה אלצהיימר בעת מסע רכבת לאוניברסיטת ורוצלב (אז נקראה ברסלאו), שם מונה לפרופסור לפסיכיאטריה בשנת 1912. קרוב לודאי שסבל קריסת כליה ותפיחת לב כתוצאה מזיהום סטריפטוקוקי. אלצהיימר מת מדום לב בגיל 51 בברסלאו.
