אלכסנדר הייג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלכסנדר מיגס הייג ג'וניור (נולד ב-2 בדצמבר 1924) הוא איש צבא ומדינאי אמריקני שכיהן כמזכיר המדינה ה-59 תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן.

תוכן עניינים 1 בצעירותו 2 בממשל ניקסון 3 המפקד העליון של נאט"ו באירופה 4 מזכיר המדינה 1981-1982 4.1 ניסיון ההתנקשות בחיי רייגן 4.2 מלחמת פוקלנד 4.3 יחסו לישראל ולמזרח התיכון 5 קריירה מאוחרת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] בצעירותו

הייג נולד בפילדלפיה, פנסילבניה, החל ללמוד באוניברסיטת נוטר דאם אך עבר לאחר שנה לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית, שם סיים את לימודיו ב-1947. הוא השתתף במלחמת קוריאה בין 1950 ל-1951.

ב-1960 סיים ללמוד באקדמיה של הצי וב-1961 קיבל תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. התזה שלו עסקה בתפקידו של הקצין הצבאי בקביעת המדיניות הלאומית. לאחר מכן היה סגן ראש הסגל המבצעי בפנטגון בין 1962 ל-1964 ועוזרו של מזכיר הצבא סטיבן איילס ב-1964.

תפקידו הבא היה פוליטי - סגנו של מזכיר ההגנה רוברט מקנמרה, ועל כן לקח חופשה מהצבא כדי לקבל את המינוי. ב-1965 לבש שוב את המדים וב-1966 קיבל עליו את הפיקוד על גדוד חיל רגלים בוייטנאם. במהלך שנת שירותו בוייטנאם קודם למפקד בריגדה. ב-1967 שב לארצות הברית ופיקד על רג'ימנט צוערים בוסט פוינט.

[עריכה] בממשל ניקסון

ב-1969 פגש הייג את הנרי קיסינג'ר, היועץ לבטחון לאומי הנכנס תחת ממשלו החדש של ריצ'רד ניקסון. קיסינג'ר מינה אותו ליועץ צבאי של המועצה לבטחון לאומי ותחת חסותו של קיסינג'ר, שהיה איש סודו ומקורבו של ניקסון, הוכנס גם הייג למעגל היועצים של הנשיא עצמו. ב-1970 מונה לסגנו של היועץ לבטחון לאומי וסמכויותיו הדיפלומטיות הורחבו באורח ניכר. ב-1972 היה הייג שליחו של ניקסון לנשיא דרום וייטנאם נגוין ון תיו. תפקידו היה לשכנע את תיו לקבל את תנאי הפסקת האש שסיכם קיסינג'ר עם נציגי צפון וייטנאם. מטרה זו הושגה לבסוף, לאחר לחץ ניכר מוושינגטון, דרך הייג, על תיו.

ב-1973 התמנה הייג לסגן ראש המטה בצבא אך לאחר מספר חודשים נקרא על ידי ניקסון לשמש ראש הסגל של הבית הלבן במקום בוב הולדמן, שנאלץ להתפטר בשל מעורבותו בפרשת ווטרגייט. ניקסון בחר בו גם בזכות יחסיו הטובים עם קיסינג'ר, שהתמנה זמן קצר לאחר מכן למזכיר המדינה. בתקופת כהונתו הקצרה כראש הסגל ניהל הייג את המשבר ההולך ומחמיר, עד להתפטרותו של ניקסון ב-9 באוגוסט 1974. הייג היה בין אלו ששכנעו את ניקסון שאין לו ברירה אלא להתפטר.

שמו של הייג הוזכר פעמים רבות כמי שאולי היה "גרון עמוק", אף שבוב וודוורד והייג עצמו הכחישו זאת. רק עם חשיפתו של גרון עמוק האמיתי, מארק פלט, ב-2005, טוהר שמו של הייג מהחשד.

[עריכה] המפקד העליון של נאט"ו באירופה

לאחר שעזב את תפקידו בבית הלבן חזר הייג לצבא, קודם לדרגת גנרל (ארבעה כוכבים) והתמנה למפקד העליון של כוחות נאט"ו באירופה, תפקיד אותו מילא בין 1974 ל-1979. בשנתו האחרונה בתפקיד ניצל מניסיון התנקשות בחייו על ידי פעילי באדר מיינהוף.

ב-1979 פרש מהצבא ועבר לסקטור הפרטי: הוא היה מנכ"ל חברת הענק יונייטד טכנולוג'יז עד 1981. במקביל שימר את קשריו הפוליטיים במפלגה הרפובליקנית.

[עריכה] מזכיר המדינה 1981-1982

הנשיא הרפובליקני הנבחר רונלד רייגן מינה את הייג למזכיר המדינה בינואר 1981. הוא שימש בתפקיד כשנה וחצי, והתפטר ביולי 1982. הרקע להתפטרותו היה נעוץ בחילוקי דעות בינו לבין רייגן ומזכיר ההגנה קספר ויינברגר בנושאי מדיניות חוץ. בעוד שויינברגר היה "יונה" פוליטית, הייג נחשב ל"נץ" והשניים הרבו לחלוק האחד על השני. רייגן ביקש מהייג להתפטר לאחר שסירב לשאת ולתת עם ברית המועצות על ההגבלת החימוש הגרעיני של המעצמות. גם לעובדה שלא היה חביב על רעיית הנשיא ננסי רייגן היה אולי חלק בדחיקתו החוצה.

[עריכה] ניסיון ההתנקשות בחיי רייגן

יותר מכל תרמה לירידת קרנו הפוליטית של הייג התבטאות לא מוצלחת אחת בעת משבר. ביום ניסיון ההתנקשות בחיי רייגן, ה-30 במרץ 1981, אמר הייג לעיתונאים בבית הלבן: "אני השולט כאן" ("I'm in control here"). ההתבטאות הוצאה מההקשר שבו נאמרה, הובלטה בכוונה על ידי העיתונות, ונתפשה בציבור כנסיון של הייג לקחת את השילטון בכח ובניגוד להוראת החוקה. בפועל היה סגן הנשיא ג'ורג' בוש בדרכו לבית הלבן, ובמצב זה לא סביר היה שאחד משני האישים הקודמים למזכיר המדינה בירושת הנשיא, מנהיג בית הנבחרים ונשיא הסנאט, יתפטר מתפקידו ויקח עליו את סמכויותיו של רייגן הבלתי כשיר זמנית. במצב שנוצר צדק הייג בהערכתו כי הסמכות החוקתית היא שלו. אולם מבקריו טענו כי הדרך שבה אמר את הדברים, כשהוא מתנשם ומתנשף לאחר ריצה במעלה המדרגות, הייתה חשובה יותר מתוכנם. הוא נראה כגנרל עילג המתעלם מהחוקה ותופס בכח את רסן השלטון. די היה במראית העין הזו כדי לחסל למעשה את עתידו הפוליטי של הייג.

[עריכה] מלחמת פוקלנד

מזכיר המדינה הייג ניסה בלא הצלחה לתווך בין ארגנטינה לבריטניה עם פרוץ מלחמת פוקלנד, לפני הגעת הכוחות הבריטיים לאזור. ביקוריו בלונדון ובבואנוס איירס לא נשאו פרי והוא שב לוושינגטון ב-19 באפריל, 1982.

[עריכה] יחסו לישראל ולמזרח התיכון

הייג נחשב לאחד ממזכירי המדינה הנוחים ביותר והאוהדים ביותר את ישראל. התבטאות מפורסמת שלו הגדירה את ישראל כ"נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה ביותר בעולם, שאי אפשר להטביעה, שאין על סיפונה ולו חייל אמריקאי אחד, והממוקמת באזור חיוני לבטחון הלאומי האמריקאי". מחלקת המדינה האמריקאית הייתה מאז ומעולם שמאלית-ליברלית, וכמעט תמיד פרו-פלסטינית, אולם שני מזכירי המדינה של רייגן, הייג וג'ורג' שולץ אחריו יצאו מן הכלל הזה.

[עריכה] קריירה מאוחרת

ב-1984 יצא לאור הספר "Caveat: Realism, Reagan, and Foreign Policy", שכתב הייג על ממשל רייגן. הספר זכה להצלחה שעודדה אותו לחזור ולנסות את מזלו בפוליטיקה הנשיאותית. אולם משלא הצליח לזכות במועמדות לנשיאות המפלגה הרפובליקנית ב-1988 פרש מן החיים הפוליטיים ופנה לעסקים. הוא היה לחבר במועצת המנהלים של מספר חברות אמריקאיות גדולות. בין היתר היה יועצה של חברת המחשבים קומודור.

ב-1992 ראה אור ספר זכרונותיו "Inner Circles: How America Changed The World". מ-2005 הוא מנחה תוכנית טלוויזיה עסקית אשר למעשה אינה אלא תוכנית פרסומית הממומנת על ידי החברות הנידונות בה. בנוסף הוא אחד מראשי ועד אמריקאי הפועל למען שלום בצ'צ'ניה.

בנו בריאן הייג הוא סופר מתח מצליח.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אלכסנדר הייג, ביוגרפיה
• אלכסנדר הייג, MSN Encarta
• אלכסנדר הייג, ביוגרפיה וציטוטים העוסקים בו