דניאל ובסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דניאל ובסטר (18 בינואר 1782 - 24 באוקטובר 1852) היה עורך דין, סנטור, מזכיר מדינה ופטריוט אמריקאי.

ובסטר היה מהפוליטיקאים האמריקאים הבולטים של המחצית הראשונה של המאה ה-19, ונודע במיוחד בזכות כשרונו הרטורי כנואם מזהיר, כפטריוט מובהק, ומסמלי המאבק על עיצובה של ארצות הברית כמדינה פדרלית מאוחדת. כל זה על רקע השאלות המרכזיות שהטרידו ופלגו את אמריקה באותם ימים - שאלת העבדות, וגבולות סמכותו של השלטון הפדרלי אל מול שאיפות המדינות המקומיות לניהול עצמאי של מדינותיהם.

תוכן עניינים 1 ילדות, לימודים וקריירה מוקדמת 2 קריירה מוקדמת כפוליטיקאי 3 מזכיר המדינה 4 ובסטר בספרות ובפולקלור האמריקאי 4.1 "השטן ודניאל ובסטר" 5 היבטים אקטואליים של משנתו 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ילדות, לימודים וקריירה מוקדמת

ובסטר נולד בסליסברי שבניו המפשייר למשפחת חוואים ענייה. הוריו הקפידו שיקבל חינוך מעולה באמצעות מורים פרטיים, ואף שלחו אותו לפנימיית הלימודים הנחשבת "פיליפס אקסטר" שבניו המפשייר.
ובסטר עזב את הפנימייה כעבור תשעה חודשים בלבד, כנראה מכיוון שהוריו לא עמדו בתשלום שכר הלימוד הגבוה בבית הספר היוקרתי, והשהייה בו הייתה עבור ובסטר חוויה טראומטית. כילד הייתה בו "אימת קהל" שלא יכול היה לכבוש כשהיה צריך לשאת דברים בפני בוחניו, מטלה שהייתה חובה בשיטת החינוך שהייתה נהוגה באותם ימים. עניין זה הוא אירוני למדי, בהינתן העובדה שבהמשך נחשב ובסטר כאחד מגדולי הנואמים האמריקנים.

בהמשך, למד ובסטר משפטים באוניברסיטת דרטמות' בהנובר שבניו המפשייר, וסיים בהצטיינות בשנת 1801. כאן כבר התגבר על פחדיו לדבר בפני ציבור, ונעזר בזכרונו יוצא הדופן ובכשרון כתיבת הנאומים שלו. הוא הצטרף לאגודת הסטודנטים שבאוניברסיטה, ובה שיכלל את כושרו הרטורי. ובסטר הצליח עד כדי כך, עד שזמן קצר לאחר שסיים את לימודיו הזמינו אותו פרנסי הנובר לשאת את נאום יום העצמאות - מה שנחשב ככבוד גדול והכרה ציבורית בכשרונו. את הסטאג' בעריכת דין עשה ובסטר אצל שניים מהידועים במשפטנים שבניו המפשייר, וב-1805 פתח משרד פרטי מצליח.

ב-1808 נישא ובסטר לגרייס פלטשר, שמתה 20 שנים אחר כך, וממנה נולד בנו היחיד, צ'ארלס.

[עריכה] קריירה מוקדמת כפוליטיקאי

ובסטר החל להתפרסם כעורך דין מוכשר, והפך למנהיג במפלגה הפדרלית בניו המפשייר. ב-1812 נבחר ובסטר לבית הנבחרים האמריקני, והיה ממתנגדיה המובהקים של מלחמת אמריקה-אנגליה שהתחוללה ב-1812. ב-1816, לאחר שתי קדנציות, עזב ובסטר את הקונגרס והעתיק את מגוריו לבוסטון.

בשנת 1818 התבקש ובסטר לייצג משפטית את אוניברסיטת דרטמות' בה למד. בעקבות נצחונה של המפלגה הרפובליקנית בבחירות בניו המפשייר, החליטו המנצחים להכריז על אוניברסיטת דרטמות' כאוניברסיטה ציבורית. הם שינו את חוקת האוניברסיטה, הגדילו את מספר חברי הדירקטוריון וצרפו אליו אנשים חיצוניים מבין אנשיהם שבסנאט מדינת ניו המפשייר. בכך, ניסו לכפות את הפיכתה של האוניברסיטה מגוף פרטי לציבורי, ולהשתלט עליה ללא הרשאה או התייעצות כלשהי, ואף מבלי לפצות את בעליה. ובסטר עזר להלחם כנגד הפעולה, במאבק שהובא לבסוף בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית. בנאום הסיכום שלו בפני בית המשפט ([1]), הביא ובסטר טיעונים הן רגשיים והן לוגיים, ובית המשפט פסק בזכותו לטובת הבעלים החוקיים של האוניברסיטה.

ב-1823 נבחר ובסטר שוב לקונגרס והפעם כנציג בוסטון, וב-1827 נבחר לסנאט כנציג מסצ'וסטס. זמן קצר אחר כך מתה אשתו, גרייס, ומספר שנים אחר כך נישא ובסטר לקרוליין לירוי.

לאחר פרוקה של המפלגה הפדרלית, הצטרף למפלגה הרפובליקנית הלאומית (מפלגה שהתקיימה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, והפכה אחר כך למפלגה הוויגית). הוא חבר למזכיר המדינה הנרי קליי, ושניהם פעלו נמרצות לקידום יוזמות פיתוח תשתיות תחבורה באזורי מערב ארצות הברית (שטחי רכישת לואיזיאנה). ב-1828, כמענה לתמורות הכלכליות שהתחוללו במזרח ארצות הברית, כמו המעבר המואץ לכלכלה מתועשת, תמך ובסטר בחוק מכסי המגן הגבוהים, שנועד לעודד את התעשיה המקומית אל מול היבוא הזול מבריטניה. מאבקו קומם נגדו את מדינות דרום מזרח ארצות הברית, ובמיוחד את דרום קרוליינה, שהחליטה שלא לכבד את חוק זה. בדיון בסנאט ב-1830, הגן ובסטר על ההחלטה בנאום בו השמיע את המשפט המפורסם "חרות ואיחוד, עכשיו ולתמיד, יחיד ובלתי ניתן לחלוקה" ("Liberty and Union, now and forever, one and inseparable"), שהפך בהמשך למוטו של מדינת צפון דקוטה. נאום זה נחשב כאחד מהנאומים החשובים שנישאו אי פעם בסנאט ארצות הברית.

ב-1833 הצטרף ובסטר לנשיא אנדרו ג'קסון במאבקו כנגד נסיונות חוזרים ונשנים של דרום קרוליינה לעקר את חוק המכס, כמו גם את הסמכות הפדרלית. במקביל נאבקו בנשיא ובסטר וחבריו במפלגה הוויגית בעניינים אחרים, כמו לדוגמה בנסיונותיו להצר את צעדיו של הבנק המרכזי. ב-1836 היה ובסטר אחד משלושת המועמדים של המפלגה הוויגית לנשיאות ארצות הברית, אך קיבל רק את תמיכתה של מסצ'וסטס. היה זה הראשון מבין מספר נסיונותיו להבחר כנשיא.

[עריכה] מזכיר המדינה

בשנת 1841 מינה הנשיא ויליאם הנרי הריסון את ובסטר כמזכיר המדינה. האריסון מת כחודש בלבד לאחר היבחרו, וובסטר המשיך להחזיק במשרה גם תחת הנשיא הבא ג'ון טיילר.

בשנת 1842 התערב ובסטר בישוב הסכסוך עם קנדה (אז בשליטת בריטניה), כתוצאה ממה שכונה "פרשיית הספינה קרוליין". קרוליין הייתה ספינה אמריקנית קטנה ששייטה בנהר הניאגרה, בתחום הגבול שבין ארצות הברית וקנדה, וסיפקה סיוע צבאי לקבוצות קנדיות (בראשות ראש עיריית טורונטו) שמרדו בשלטון הבריטי, כבשו את אי הצי האמריקאי שבנהר וביקשו לעצמם עצמאות. כתגובה, תקפו כוחות קנדיים-בריטיים את הספינה והעלו אותה באש. ובסטר ניהל משא ומתן עם הלורד אשברטון - נציג בית המלוכה הבריטי, והביא לחתימת "הסכם ובסטר אשברטון", שבו הוגדרו באופן מוסכם הגבולות בין ארצות הברית וקנדה. הסכם זה חתם באופן סופי את הסכסוך המתמשך שבין ארצות הברית ובריטניה.

למרות הצלחה זו, נאלץ ובסטר להתפטר מתפקיד מזכיר המדינה ומהקבינט של טיילר במאי 1842, כתוצאה מחילוקי דעות עם מפלגתו הוויגית בשאלת הבנק המרכזי.

בשנת 1845 נבחר ובסטר שוב לסנאט. בקדנציה זו הוא התנגד להשתלטות על טקסס ולמלחמת ארצות הברית מקסיקו. אלא שבתקופה זו הבעיה המרכזית הייתה בשאלת העבדות. למרות התנגדותו הנחרצת להתרחבות ארצות הברית לשטחי טקסס, מצא ובסטר את עצמו מתרכז בסכנה הנשקפת של פירוק האיחוד בשאלת העבדות. ב7 במרץ 1850 נשא את אחד מנאומיו החשובים ביותר בסנאט, בו תמך בפשרת 1850, כשהוא הודף את איומי מדינות הדרום לפרישה מהאיחוד, ולוחץ על מדינות הצפון להעביר חוק חד משמעי ונחוש בעניין עבדים שברחו וערקו מבעליהם. ביולי 1850 מונה ובסטר שוב כמזכיר המדינה תחת הנשיא מילרד פילמור, ופיקח באופן הדוק על אכיפתו של "חוק העבדים העריקים". פעולתו זו הפכה אותו לבלתי פופולרי עד מאוד בלובי של תומכי העבדות. בכל מקרה, פעולתו הנמרצת למניעת פרישת המדינות הדרומיות מהאיחוד נחשבת כאחת הפעולות האפקטיביות ביותר ששמרו על האיחוד ומנעו, בשלב זה, את פירוקו.

דניאל ובסטר מת ב-24 באוקטובר 1852 משטף דם מוחי, לאחר שנפל מסוסו וקיבל חבטה קטלנית בראשו.

[עריכה] ובסטר בספרות ובפולקלור האמריקאי

[עריכה] "השטן ודניאל ובסטר"

כושרו הרטורי של דניאל ובסטר כנואם וכעורך דין, הפך לאגדה ולחלק מהפולקלור האמריקאי. על בסיס זה כתב הסופר והמשורר האמריקאי סטפן וינסנט בנה (Stephen Vincent Benét) את הסיפור הקצר "השטן ודניאל ובסטר", אחד מהסיפורים המפורסמים בפולקלור האמריקאי.

הסיפור, המתרחש בתחילת המאה ה-19, מתאר חוואי עני מניו המפשייר, בשם יעבץ סטון, שנקלע למצוקה כלכלית קשה ולחוסר מזל בכל מעשיו, ומצהיר שיהיה מוכן למכור את נשמתו תמורת חיי רווחה. לא יבשו המילים על שפתיו, ומופיע בביתו השטן בדמות מיסטר סקראץ', והשניים מגיעים להסכם לתקופה של שבע שנים. האיכר נהנה בכל תקופת ההסכם מחיי שפע ותהילה, אלא שבתום התקופה מגיע השטן לגבות את חובו. האיכר מבקש לבטל את רוע הגזירה, ומגייס להגנתו את הטוב בעורכי הדין - דניאל ובסטר. ובסטר דורש מן השטן כי סטון יובא בפני חבר מושבעים שיחרוץ את דינו. השטן נענה לדרישה, ומגייס את הגרועים שבבני הבליעל מן ההיסטוריה של ארצות הברית שישמשו בדיון כשופט וכחבר מושבעים, אותם שלף, לצורך העניין, מירכתי הגיהינום.

עיקר הסיפור מתרכז בדיון המשפטי המבריק שבין השטן ודניאל ובסטר, ובדילמה המוסרית הכרוכה בסיטואציה (ומזכירה את סיפור פאוסט של גתה). העוקץ המתגלה הוא כי השטן אינו חפץ רק בנשמתו של סטון, אלא ברצונו לשעבד אף את נשמתו של ובסטר, וובסטר נתון בסיכון אישי, ותלוי בכוחו הרטורי לעצם קיומו, ולנצחיות נשמתו.

במהלך הדיון מבטא ובסטר בדבריו את "הרוח האמריקאית" הפטריוטית, וגובר כמובן על השטן, המגלם בסיפור את הרוע ה"זר". חבר המושבעים נשבה בקסמו של ובסטר, שהוליד בהם מחדש את הרוח הפטריוטית, ולמרות זאת פסיקתם לטובת החוואי אינה מצילה אותם מאש "הגיהנום", אליו משיב אותם השטן.

על בסיס הסיפור הופקו בארצות הברית שני סרטים, האחד ב-1941 שזכה באוסקר על הפסקול המוזיקלי, והשני בשנת 2002 בביומו של אלק בולדווין ובכיכובו של אנתוני הופקינס.

הסיפור תורגם לעברית בשנות ה-60, ויצא ב"ספריית תרמיל" (סדרת סיפרונים בהוצאת משרד הבטחון ובהם מבחר הספרות העולמית, עבור חיילי צה"ל).

[עריכה] היבטים אקטואליים של משנתו

במהלך "פרשיית הספינה קרוליין" משנת 1842 המתוארת לעיל, טענו הבריטים שתקיפת הספינה על ידם הייתה פעולת "הגנה עצמית מניעתית" לגיטימית. ובסטר, במהלך הדיונים עם הבריטים, הביע את עמדתו, והגדיר את הגבולות והסייגים למה שיכול להיכלל בהגדרה של "הגנה עצמית מניעתי", כלהלן:

• רמת הנחיצות - חייבת להיות נחיצות מיידית, כנגד סכנה מהותית, וכשאין זמן לפעול באופן אפקטיבי באמצעים אלטרנטיבים אחרים.
• מידתיות ויחסיות - פעולת ההגנה העצמית חייבת להתאים מבחינת היקפה לפעולה אותה רוצים למנוע.

הגדרות אלה הן ההגדרות המודרניות הראשונות לסייגים במושג "הגנה עצמית", ומשמשים עד היום כבסיס וכנקודת ייחוס, בכל מה שקשור להגדרת הלגיטימיות של "התקפת מנע" (וראו גם קישור חיצוני).

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה, אתר הקונגרס האמריקאי
• נאום הסיכום בפני ביהמ"ש העליון - פרשת אוניברסיטת דרתמאות'
• נוסח נאומו "חרות ואיחוד..." (1830)
• "פרשיית הספינה קרוליין" - תנאים מקדימים להגנה עצמית בחוק הבינלאומי המודרני
• "השטן ודניאל ובסטר" הנוסח המלא של הסיפור