אלפרד דה מיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלפרד דה מיסה (11 בדצמבר 1810 - 2 במאי 1857) מחזאי, משורר וסופר צרפתי.

נולד בפריז לאב שכתב ספרים בנושאים היסטוריים וספרי מסעות. בהיותו בן תשע שנים נכנס לבית הספר אנרי הרביעי בפריז שבו גמר את חוק לימודיו בהצטיינות (1827). למד רפואה, משפטים, ציור, אנגלית ונגינה בפסנתר, לפני שכתב את שירו הראשון "חלום" (1828). ב-1829 פרסם את קובץ שיריו הראשון "סיפורים ספרדיים ואיטלקיים", שנתקבל באהדה על ידי ויקטור הוגו, ונעשה חבר בחוגים הספרותיים של פריז.

ב-1833 פגש בסופרת ז'ורז' סאנד והתאהב בה. מכאן התפתחה ביניהם מערכת יחסים שנמשכה עד 1835. הם נסעו יחד לאיטליה, ונדבקו במחלה בונציה. ז'ורז' סאנד התאהבה ברופא שלה, ואלפרד דה מיסה חזר לפריז בגפו. מאורעות אלה באו על ביטויים ברומן שלו "וידויו של בן הדור", המהווה גם אוטוביוגרפיה, ובמחזה "אין להתלוצץ עם האהבה" (1836). ב-1837 התארס עם אימה ד'אלטון, אירוסין שנסתיימו בפרידה כעבור שנה. ב-1845 זכה בתואר "אביר ליגיון הכבוד". שימש כספרן של משרד הפנים הצרפתי, והחל ב-1848 - כספרן של משרד החינוך הציבורי. ב-1852 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. באותה שנה התאהב בלואיז קולט, מאהבתו לשעבר של הסופר גוסטב פלובר.

בשנים האחרונות לחייו מיסה לא הרבה לצאת מדירתו שהייתה ליד התיאטרון "קומדי פרנסז" בפריז. הוא לקה במחלת לב ומצבו הדרדר בגלל שתייה מרובה. אלפרד דה מיסה נפטר בפריז ב-1857 ונקבר בבית העלמין פר לשז.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלפרד דה מיסה