ונציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ונציה

תצלום אווירי של מרכז ונציה ובאמצעו התעלה הגדולה

מדינה

איטליה

שטח

412 קמ"ר

תאריך ייסוד

המאה החמישית לספירה

אוכלוסייה
- עירונית

271,663 (אומדן 2004)

אזור זמן

UTC +1

Comune di Venezia

תמונה של "התעלה הגדולה" של טרנר משנת 1835

ונציה (באיטלקית: Venezia) היא לפי כינויי החיבה שלה עיר המים "City of Water", מלכת הים האדריאטי "Queen of the Adriatic" ועיר האורות "The City of Light." היא נחשבת גם למושב מרכז חינוכי של האיחוד האירופי. ונציה היא היא בירת מחוז ונטו שבצפון-מזרח איטליה. העיר שוכנת בלגונה שלשפך הנהר פוֹ לחוף הים האדריאטי. בימי תפארתה הייתה העיר בירת רפובליקת ונציה (Serenissima), מעצמה ימית שהגיעה לשיא כוחה בימי הביניים, ונודעה לה חשיבות רבה באמנות הרנסאנס ובמסעות הצלב. העיר הייתה מרכז סחר חשוב בין מזרח ומערב, במיוחד סחר התבלינים.

ונציה בנויה על 118 איים, המקושרים ביניהם בכ-400 גשרים. בין האיים עוברות כ-170 תעלות מים, שהשיט בהן הוא אופן התחבורה העיקרי בעיר, שבה אין מכוניות (למעט באי "לידו"). ונציה היא אחד מיעדי התיירות החשובים בעולם. כשלושה-עשר מיליון תיירים פוקדים את העיר בכל שנה. נכון ל-2004 התגוררו בוונציה רבתי 271,000 תושבים.

[עריכה] היסטוריה

נפוצה אגדה עממית, שכנראה אינה נכונה, שהעיר נוסדה ביום 25 במארס 421 על ידי שלושה שליחים רישמיים מהעיר פדובה שבאו להקים תחנת מסחר באי ריאלטו. יותר סביר כי איי הלגונה החלו להתאכלס במאה החמישית לספירה על ידי פליטים שברחו מצפון איטליה, שנכבשה באותם ימים על-ידי אטילה ההוני ושבטים ברברים. ראשונים הגיעו פליטים מעיר החוף האדריאטי אלטינו (altino) אל האי טוריצ'לו ( Torcello) בו נמצאו עתיקות מימים עברו. עם השנים התפתחה ונציה כעיר מדינה בעלת משטר רפובליקני בשם רפובליקת ונציה ( Serenissima Repubblica di Venezia ) או (Repubblica di San Marco). הרפובליקה נוסדה בשנת 827, כאשר ממלכת הביזנטיון עברה למקום המכונה היום ריאלטו באיי ונציה. החל משנת 1070 היא שלטה על חלק גדול מהמסחר בין מזרח הים התיכון לאירופה והייתה תחת מימשל של סנט בנוסח הרומאי בראשות ה"דוג'ה" .בראש הרפובליקה עמד הדוג'ה שהיה מוגדר כ"ראשון בן שווים". בפועל שלטו בעיר משפחות אצולה (אוליגרכיה). מתוך משפחות אלו נבחרו עשר, ששימשו כ"מועצת העשרה", שהייתה המקבילה לממשלה וטיפלה בענייני ביטחון ובקשרי חוץ. ונציה החזיקה מושבות רבות. בין השאר היא שלטה על רוב חופי הים האדריאטי ועל האי כרתים. כמו כן הייתה גורם מדיני וכלכלי חשוב בשלהי ימי הביניים ולאורך הרנסאנס.

סמלה של הרפובליקה היה אריה מכונף. סמל זה משמש כיום גם את חברת הביטוח ג'נרלי, שמושבה בוונציה.

בין התעשיות שבהן הייתה ידועה ונציה: טקסטיל ואופנה, ייצור זכוכית (ענף מפותח במיוחד באי מוראנו) וייצור ספינות.

הוונציאני המפורסם ביותר באותה תקופה היה מרקו פולו (1255 - 1324) שבשנת 1295 שב לוונציה לאחר מסע במזרח שבמסגרתו הגיע לסין, לטענתו. לפי הפולקלור הביא איתו מרקו פולו מסין המצאות רבות, ביניהן אבק השריפה והפסטה.

החל מהמאה ה-16 החלה קרנה של ונציה לרדת. התורכים החלו לכבוש את מושבותיה בים התיכון ולשלוט בסחר בו. מצפון איימו המעצמות האירופאיות על ונציה. במאי 1797 נכבשה העיר על ידי נפוליאון ומייד בינואר 1798 היא צורפה לאוסטריה. בשנים 1805 עד 1814 היא חזרה שוב לשלטון נפוליאון ושוב חזרה לשלטו האוסטריה. אחרי מלחמת שבעת השבועות, בשנת 1866 היא הצטרפה לרפוליקה האיטלקית, אשר הוקמה אחרי מלחמת שחרור מול האוסטרים.

[עריכה] השפעה תרבותית

למרות ירידתה ממעמד של מעצמה מדינית וכלכלית הייתה ונציה לאורך השנים מרכז תרבותי חשוב. עם הציירים הוונציאנים נמנים ג'ובאני בליני (1430 - 1516), ג'וֹרג'וֹנֶה (1477 - 1510) וֶרוֹנֶזֶה (1528 - 1588), טינטוֹרֶטוֹ (1518 - 1594), ג'וֹבאני-בטיסטה טְיָיפוֹלוֹ ו-טיציאן (1486 לערך - 1576). אמנים אחרים ביקרו בעיר ופעלו בה תקופות קצרות, ביניהם אל גרקו, לאונרדו דה וינצ'י, רובנס ועוד.

השפעותיה התרבותיות של ונציה היו לא רק באמנות: בגלל השלטון המתירני שהיה בה, לעומת שאר אירופה, התפתחה בה תרבות השעשועים. מתירנות זו גרמה למספר עימותים עם האפיפיורים. בעקבות תרבות הפנאי שלה נהגה האצולה האירופית לנפוש בעיר ולהשתתף בנשפים, במשתאות ובמשחקי הימורים. אחד מגיבורי התרבות הידועים של ונציה הוא ג'קומו קזנובה (1725 - 1798) ששמו יצא בעולם כמאהב.

בהקשר זה ידוע קרנבל המסכות של ונציה הנחוג מאז ימי הביניים ועד ימינו. העדות הראשונה על הקרנבל היא באיסור משנת 1268 על לבישת מסכות. האיסור בוטל פעם בשנה, לפני צום התענית, ואלו היו לימי הקרנבל. הקרנבל, שאותו חוגגים כיום במשך שבוע בפברואר, היה בעבר ארוך מאוד: הוא החל ביום לאחר חג המולד ונמשך עד יום רביעי של האפר, אך במקרים רבים ניתן אישור ללבוש מסכות בעיר כבר מ-1 באוקטובר, כך שהחגיגות ארכו חודשים ארוכים ולעתים נמשכו אף בזמן התענית.

כיום מתקיימים בוונציה מדי שנה גם פסטיבל סרטים וביאנלה אמנותית.

בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על ונציה ועל הלגונה שבה היא נמצאת כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] יהודים

ערך מורחב – הגטו היהודי בוונציה

שלט המורה על כיוון הגטו היהודי בונציה

מאז ימי הביניים התגוררו יהודים בוונציה ברובע מיוחד בפאתי העיר, שכונה "גטו", משום שהיה בו בית יציקה (באיטלקית: ג'טו). כינוי זה השתרש בשפה ומאז הפך השם גטו למונח רווח לכל רובעי היהודים באירופה ובעקבות כך לכינוי לרובעי מיעוטים בכלל. יהודי ונציה עסקו במסחר ובבנקאות, והיחס כלפיהם היה אמביוולנטי. הגטו היה נסגר בשעות הלילה והיציאה ממנו הייתה בפיקוח. לאחר שכבש נפוליאון את העיר בשנת 1797 נפתחו שערי הגטו והיהודים הורשו לגור בכל העיר.

הקהילה היהודית בוונציה מונה כיום כ-540 חברים, רובם גרים ברחבי העיר ולא בגטו. בגטו הוונציאני חמישה בתי כנסת אשר שניים מהם פעילים עד היום: בית הכנסת הלבנטיני, הפתוח בחורף בשל ההסקה המותקנת בו ובית הכנסת הספרדי, המרווח יותר, הפתוח בקיץ. במבנה בית הכנסת האשכנזי נמצא מוזיאון, שבו אוספי תשמישי קדושה. בבתי הכנסת מתקיימות כיום תפילות רק בשבתות ובחגים, ובמהלך השבוע מתקיימים בהם סיורים של המוזיאון היהודי של ונציה. לחב"ד יש בגטו חנות ספרים עבריים ותשמישי קדושה, וישיבה . בכיכר המרכזית של הגטו, שבה ניתן להתפלל גם בימי חול. מקווה יחיד מסוגו בעולם, עם אספקת מי ים, נמצא בבית האבות שבגטו. ונציה היא אחת הערים הבודדות באירופה ובגולה בכלל שבה קיים עירוב, המתיר טלטול בשבת מפת תחום העירוב מאתר הגטו היהודי ^[1].

בית הקברות היהודי שוכן באי "לידו", הסמוך לוונציה. בית הקברות הפסטורלי נוסד בשנת 1385. חלקו החדש יותר משמש לקבורה גם כיום.

[עריכה] שקיעת ונציה

גאות המציפה את כיכר סן מרקו

בגלל הקרקע הרכה (בחלק מהמקרים, ממש בוץ) באיי העיר פותחה בוונציה שיטת בנייה ייחודית. הואיל ולבניית בתי קבע דרושים יסודות יציבים, נבנו הבתים על אוסף צפוף של כלונסאות עץ - קורות מחודדות שננעצו אנכית בקרקע הרכה (חלק מהקתדרלות נבנו על כמה מיליוני קורות), כך שחלקן התחתון חדר דרך שכבות הבוץ והגיע לשכבות חול וחומר יציבות יותר. על הכלונסאות הונחו לוחות עץ מסיביים, ומעליהם משטחי שיש, שמהווים את יסודות הבניינים. עליהם נבנו בנייני אבן או לבנים. עמידות קורות העץ היא טובה כי הן כמעט אינן חשופות לחמצן.

יסודות הבניינים של ונציה עמדו בתנאים הקשים של הים האדריאטי במשך מאות שנים, אולם בהדרגה החלה העיר לשקוע לאיטה: משקלם העצמי של הבתים גרם לקורות העץ שמתחתם להינעץ עמוק יותר בקרקע הלגונה, ובשלוש מאות השנים האחרונות החלה העיר לשקוע לאיטה, בקצב של כמה סנטימטרים מדי מאה שנים. התופעה הוחמרה במהלך המאה ה-20, אז נחפרו בעיר בארות רבות ששאבו את מי האקוויפר שמצוי מתחתיה, וגרמו לשקיעה של קרקעית הלגונה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נאסרה חפירת בארות כאלו, ושקיעת העיר אכן הואטה.

מלבד השקיעה מאיימות על העיר גם גאויות (אקווה אלטה - acqua alta) מן הים האדריאטי המציפות את רחובות העיר בחודשי החורף. מפלס המים נמדד באופן קבוע, וכאשר הוא עולה יתר על המידה מופעלת אזעקה ברחבי העיר, ומשטחי הליכה מוגבהים מפוזרים כדי לאפשר להולכי הרגל לנוע באזורים המוצפים. כאשר ההצפות חמורות אין אפשרות לנוע בעיר בסירות, כי מפלס המים הגבוה מונע מעבר מתחת לגשרים.

האזורים הנמוכים בעיר (בייחוד אזור כיכר סן מרקו) עלולים להיות מוצפים 100 פעמים בשנה. כתוצאה מההצפות התכופות זנחו תושבים רבים את קומת הקרקע בביתם והם דרים בקומות העליונות. כדי למנוע את הבעיה הכריזה ממשלת איטליה במאי 2003 על "פרויקט משה", שעלותו כ-3 מיליארד אירו, ובמסגרתו יניחו על קרקעית הלגונה מחסומים מתנפחים מיוחדים בפתחי התעלות, כך שבעת הצפת העיר הם יתנפחו ויחסמו את המים. הפרויקט צפוי להסתיים בשנת 2011.

[עריכה] תחבורה

גונדולות על רקע גשר הריאלטו

בצד שמאל Vaporetto בכניסה לתחנה ושתי תחנות להעלאת נוסעים והורדתם

המרכז ההיסטורי של ונציה (באיטלקית: Centro Storico) מקושר ליבשת בגשר מהעיר מסטרה (Mestre). מינואר 1846 החלו להגיע לעיר הרכבות. אבל רק בשנת 1933, מוסוליני חנך את "גשר החופש" באורך של 4 ק"מ, אשר איפשר חיבור יבשתי בין מסטרה(Mestre) לבין הככר הקטנה רומא ( Piazzale Roma). במקביל הגשר עוברים צינורות מים, כבלי חשמל וטלפון, אשר התוואי שלהם מסומן בכלונסאות עץ, עם שילוט ותאורה בולטת, על מנת למנוע פגיעה מכלי שייט.

המכוניות המגיעות לעיר מורשות לחנות רק בחניוני ענק בכניסה לעיר, חלקם בקומות תת קרקעיות אחדות מתחת לפני הים. מאחר שוונציה מהווה ארכיפלג מתבצעת רוב התחבורה הפנימית בעיר באמצעות סירות. באופן מסורתי השיט בעיר נעשה בגונדולות, סירות ונציאניות מיוחדות, בעלות קרקעית שטוחה ומבנה צר ומאורך שנועד לאפשר שיט בתעלות הצרות של העיר. כיום משמשות הגונדולות בעיקר כאטרקציה תיירותית והן אחד מסמלי העיר. רק חברי איגוד משיטי הגונדולות, שהם משפחות המחזיקות בחזקה זו מימים ימימה, מורשים להפעיל גונדולה.

בעיר פועלת גם תחבורה ציבורית, שמחירי הנסיעה בה גבוהים, כדי לכסות את ההוצאות הכרוכות בתחזוקת העיר, ובמטרה לווסת את מספר התיירים המבקרים בה:

ופורטו (Vaporetto) - מעבורות מיוחדות, כעין אוטובוס מים, שמשייטות בתעלה הגדולה ובין האיים, ועוצרות בתחנות קבועות
טרגטו (Traghetto) - סירות פתוחות שמעבירות נוסעים מצידה האחד של התעלה הגדולה לצידה השני, בנקודות מרוחקות מגשר
מוניות - סירות סגורות ששטות לפי הזמנת הנוסע ומגיעות גם לשדה התעופה הסמוך לעיר
באי לידו יש גם תחבורה ציבורית באוטובוסים.

במרכז ונציה עוברת "התעלה הגדולה" (Canal Grande), עורק התחבורה הראשי של העיר. התעלה היא בצורת האות S, ומשני צידיה ארמונות מפוארים, שבהם גרו בעבר המשפחות החשובות של העיר. בקצה הדרומי-מזרחי של התעלה הגדולה נמצאת כיכר סן מרקו, מרכז המסחר והשלטון העתיק של העיר, ובה בזיליקת סן מרקו, ארמון הדוג'ים והקמפנילה. ונציה כולה מרושתת במאות תעלות, היוצאות מהתעלה הגדולה ומשמשות כעורקי תחבורה. מעל התעלות כ-400 גשרים. בין המפורסמים שבהם גשר הריאלטו (הנזכר במחזהו של שייקספיר "הסוחר מוונציה") וגשר האנחות, שבו היו אסירים עוברים בכניסתם לבית הכלא של העיר.

אם "התעלה הגדולה" היא "הרחוב הראשי" הרי התעלה המקבילה לה, העמוקה והרחבה יותר, תעלת ג'ודקה (Canale della Giudecca) היא הכביש המהיר של העיר ומהווה עורק תחבורה ימי מרכזי בה. התחבורה המהירה מהכניסה לעיר לאיי ונציה מתנקזת דרכה ואוניות גדולות המבקרות בעיר עוברות דרכה בעזרת ספינות גרר מיוחדות. כיום מתכננים לבנות מתחת לתעלה זו רכבת תחתית.

[עריכה] אוכלוסייה

התפתחות אוכלוסית ונציה

עיריית ונציה פועלת לעצירת מגמת הירידה מתמשכת במספר התושבים של וונציה רבתי. מ-368,000 איש ב-1968, ירד מספר התושבים הרשומים ל-271,000 ב-2004, מתוכם גרו 63,353 במרכז ההיסטורי של העיר (לעומת השיא של 1951 - 171,000), וכ-32,000 גרים בשאר האיים. מגמת הירידה חריפה במיוחד במרכז העתיק, שמספר תושביו ירד בשליש תוך כמה עשרות שנים. מאז 1981 איבדה ונציה כ-78,000 תושבים - 22.4 אחוזים מתושביה. אפילו ביבשת פחת מספר התושבים ב-15 אחוזים.

הסיבה העיקרית לירידה במספר התושבים היא יוקר המחיה. מוצרי הצריכה ושאר הסחורות לחנויות, מגיעות לעיר בספינות אל מסוף המטענים בככר רומא או ברכבות אל מסוף המטענים בכניסה לעיר. משם, הסחורות מעוברות לסירות מיוחדות, נמוכות סיפון, בסיועו עבודת ידים, אל יעדם ברחבי העיר. גורם נוסף הוא היוקר של שיפוץ בית והחזקתו. דרישות הפיקוח הקפדניות של העירייה, שנועדו לשמור על המראה ההיסטורי של העיר, קובעות שורה ארוכה של הנחיות. לא פחות מכך, קיימת אכיפה קפדנית ומחמירה של ההוראות. התוצאה מתבטאת במספר הדירות והבתים הריקים בוונציה . לירידה בכמות התושבים נלווית עלייה בגילם הממוצע. שיעור התושבים מתחת לגיל 29 ירד מ-37 אחוזים בשנת 1984 ל-24 אחוזים בשנת 2004. הגידול הטבעי הוא שלילי. בדומה למגמה הכללית באירופה ובאיטליה, הייתה עלייה בגילאי 65 ומעלה וירידה בגילאי 14 ומטה.

[עריכה] תיירות

מגמת התיירות בונציה

ונציה היא עיר שכלכלתה מתבססת מאוד על תיירות ומספר התיירים השנתי בעיר עולה פי 25 על מספר תושבי העיר. בשנת 2004 נמנו 7 מיליון לינות של תיירים באזורי התיירות, כשני שליש מהן במרכז ההיסטורי. הלינות בעיר הגיעו לשיא של 12 מיליון בשנת 2001 אך פיגועי ספטמבר 2001 גרמו לירידה חדה של 50%. מאז התיירות מתאוששת בקצב איטי.