אמנות יוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אמנות יוון העתיקה היא הסגנון האמנותי שהתפתח ביוון וסביב הים האגאי באלף הראשון לפנה"ס. סגנון אמנותי זה השפיע רבות על האמנות בעולם המערבי עד המאה ה-20, בעיקר בתחום הפיסול והאדריכלות.

תוכן עניינים

1 רקע לאמנות יוון העתיקה
2 תקופות עיקריות
3 אמנות בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית (1100 עד 800 לפנה"ס)
- 3.1 ציוריי כדים בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית
- 3.2 הפיסול היווני בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית
4 אמנות בתקופה הארכאית (700 עד 600 לפנה"ס)
- 4.1 ציוריי כדים בתקופה הארכאית
- 4.2 הפיסול היווני בתקופה הארכאית
5 אמנות בתקופה הקלאסית (סביב 500 לפנה"ס)
- 5.1 ציוריי כדים בתקופה הקלאסית
- 5.2 הפיסול היווני בתקופה הקלאסית
6 אמנות בתקופה ההלניסטית (400 לפנה"ס עד 100 לספירה הנוצרית)
- 6.1 ציוריי כדים בתקופה ההלניסטית
- 6.2 הפיסול היווני בתקופה ההלניסטית
7 אדריכלות יוון בעת העתיקה
- 7.1 צורת המקדש
8 הפיסול היווני בעת העתיקה
9 ראו גם
10 לקריאה נוספת

[עריכה] רקע לאמנות יוון העתיקה

האמנות היוונית התקיימה במשך כ־1000 שנים באזור איי הים התיכון ומשני צדי הים האגאי. יוון קשורה לארצות שסביבה באמצעות הים, וכך נוצרו ההשפעות ההדדיות. היוונים היו יורדי ים, הם חיו באיים והקשר ביניהם נוצר באמצעות ספינות. מסיבה זו כל אי התפתח כמדינה עצמאית, ולעתים בתוך אותו אי התפתחו ערי מדינה קטנות יותר שהיו מופרדות בגאיות, בעמקים ובהרים.

המתיישבים הראשונים באיי יוון הגיעו מהמזרח דרך היבשה מאזור אסיה הקטנה (תורכיה), כי במזרח היה "עודף" של אוכלוסייה. אזור הסהר הפורה היה עשיר מאוד באוכלוסייה שחיפשה מקום חדש להתיישב בו. התרבות היוונית החלה עם התיישבותם של שבטים נודדים יונים ודורים. השבטים היונים התיישבו בחופי תורכיה והשבטים הדורים התיישבו בפלוקונסוס.

ההתפתחות האמנותית של יוון היא פועל יוצא של התפתחות חברתית. משבטים נודדים לערים ולחברה המובילה להתפתחות עמדות של ערכים, מערך חוקים ואסתטיקה. מתקיים תהליך של מעבר מופולחן עצמי של זביחה לאלים במקדשון ביער לבניית מקדש לכבוד כל אל, ציון יום חג לזביחה כללית של הציבור וקביעת פטרונות של אל מסוים לעיר.

[עריכה] תקופות עיקריות

נוהגים לחלק את תולדות האמנות היוונית לחמש תקופות:

התקופה הגאומטרית - 1100 עד 800 לפנה"ס.
התקופה הדמוי מזרחית - 800 עד 700 לפנה"ס.
התקופה הארכאית - 700 עד 600 לפנה"ס.
התקופה הקלאסית - סביב 500 לפנה"ס.
התקופה ההלניסטית - 400 לפנה"ס עד 100 לספירה הנוצרית.

[עריכה] אמנות בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית (1100 עד 800 לפנה"ס)

בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית קיימת השפעה חזקה של האמנות המצרית שלא השתנתה 4,000 שנים (ייצוגית מונומנטאלית לפרעה, סכמאטית ודו-ממדית), אך לעומתה באמנות היוונית ישנה התפתחות ושינויי ב1200 שנותיה, מהרבה בחינות היא אנושית יותר מהמצרית.

האמן היווני מעוניין להעביר תיאור נכון של גוף האדם, גודל הפסלים הוא אנושי, תחת השפעת האתלטים היווניים מתחילים לראות קרבה של הפיסול לגוף האדם אך היוונים שואפים ליופי ולכן אין זקנה בפיסול כיוון שהיא נחשבת למכוערת וכן תיאור הילדים עדיין כשל אנשים מוקטנים.

[עריכה] ציוריי כדים בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית

כדים הם מדיום אמנותי ושמשו לכל דבר, כדים קטנים לשימוש יום יומי כגון שתייה ואוכל וכדים גדולים שימשו לאיפסון ומסחר. ציורי הכדים בתקופה הגאומטרית מאופיינים באימת החלל הריק ובדגמים דקורטיביית בעלי דפוס חוזר, ציור שטוח ותיאור גוף באופן גאומטרי וסכמאטי, איזוקופליה (מסגרת לציור ותחימת הדמויות). אין ניסיון לתאר עומק, קיים רצף ציורי בשורות סיפוריות זו תחת זו.

750 לפנה"ס החלו לצייר דמויות אדם על כדי [1] האמפורה זהו המעבר לתקופה הגאומטרית המאוחרת כאשר מתחילים להשתמש בבני אדם לעיטורים.

אמפורה בת למחלקת אמפורי הצוואר

700 לפנה"ס החל סיפור בעיטור הכד בכדי האמפורה טקס הקבורה של האדם. לטקס קוראים פרוטסיס. הדמויות היו מעוצבות בצורה הבסיסית ביותר. הנשים המקוננות. (קינה בכל כד במרכזו היו מצוירות הנשים המקוננות בתהלוכה אחרי המת כאשר הן תולשות את שער ראשם. ישנו גם שינוי בצורת הכדים כאשר היה מעבר ממקום האשכבה למקום הקבורה. הכדים נקראים כדי קארטר.

[עריכה] הפיסול היווני בתקופה הגאומטרית והדמויי מזרחית

קורוס וקורה, השפעה מצרית חזקה על הפיסול, כל הפסלים צבועים לחלוטין (אידאליזציה של עיניים כחולות ושיער בלונדיני) גוף בצבע בז' ומעט איפור בדמות הקורה. פיסול באבן ובשיש עיצוב השיער כפאה בהשפעת הפיסול המצרי, תאור המבנה הפנימי של הגוף בקווים כללים בלבד וסימון הברכיים. חוסר פרופורציה בין הראש, היד וכף הרגל לשאר הגוף שתיאורו אמנם סכמאטי אך קרוב יותר למציאות מן הפיסול המצרי. הגברים מסמלים אידאל של יופי, הנשים לבושות תמיד, מתארות את האופנה.

[עריכה] אמנות בתקופה הארכאית (700 עד 600 לפנה"ס)

[עריכה] ציוריי כדים בתקופה הארכאית

התקופה הארכאית מאופיינת בדמויות שחורות על רקע אדום, על הכד סיפור מרכזי אחד, תיאור של סיפורים מהמיתולוגיה היוונית בלבד. ניסיון ליצירת עומק בציור על ידי הסתרה של דמויות וחפצים זו את זה (כדוגמת הכד "אכילס ואייקס – משחקיי האשקוקי"). מתחיל ניסיון לתיאור שרירי של הגוף וכן מתחיל תיאור של דמויות הפונות ומתייחסות זו אל זו. העין עדיין חזיתית, שיער וזקן עדיין בהשפעה אשורית.

[עריכה] הפיסול היווני בתקופה הארכאית

בתקופה זו ניתן לראות כי הפסלים היווניים מתחילים לתת תשומת לב גדולה יותר לפרטים הקטנים. מתחיל ביטויי לגוף הנשי ולסממניו, על מנת לתת לדמוית נופך אנושי מופיע חיוך ספק מאולץ שזכה לכינויי "חיוך ארכאי". משתנות פרופורציות הגוף והראש קטן, מופיע עיצוב שרירי יותר של הגוף. מתבטאת תשומת לב לעיצוב ריאליסטי של המפרקים ותיאור הבד הופך עדין יותר.

[עריכה] אמנות בתקופה הקלאסית (סביב 500 לפנה"ס)

בתקופה הקלאסית עוצבה תפיסת היופי והאסתטיקה שחזרה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה של העולם בכלל ובמהלך ההיסטוריה של עולם האמנות והאופנה בפרט. היוונים רואים עצמם כגזע עליון, יוונים מול ברבריים (שאר שבטי ועמי העולם), תפיסת החיים לפי השכל הופכת לערך העליון זו תקופת שלטון הרציונל. מועלה על נס ה"אתוס" (ביטויו של השכל) ומוקצה ה"פאתוס (בטויי והחצנת הרגש". חוקיי החברה, התרבות והדת משתנים לפיו, שאיפה ל"קלו קגטייה"(יפה; טוב) חיים לפי ה"טוב", נורמות החברה וה"ישר".

[עריכה] ציוריי כדים בתקופה הקלאסית

מופיע סגנון "אדומי הדמויות" (מאופיין על ידי דמויות אדמדמות על רקע שחור ), בטכניקה זו יכלו ציירי הכדים להכניס פרטים רבים יותר כגון פיתולים של הגוף והקצרות ניסיוניות. החלל שטות והפורטרטים עדיין זהים אך ניתן להבחין בהתפתחות בתיאור העין בפרופיל שהופכת למעט משולשת. בתקופה זו מתחילים להופיע כדי לקיטוס (כדי אפר מתים) לבנים ועליהן דמוית בקו מתאר שחור. מופיע הכיתוב של חתימת הצייר בסגנון "איקיטאוס עשה אותי".

[עריכה] הפיסול היווני בתקופה הקלאסית

התקופה הקלאסית מציבה מספר חידושים: פסל היקפי, מעברים מדורגים ועדינים, הפסלים אינם מחייכים או מראים כל הבעה, אתוס מול פאתוס. נוצר "קנון" חדש של הגוף האנושי, פרופורציות הראש מול הגוף משתנות ל - 1:7, תיאור הדמויות תמיד כצעירות, יפות, ולא מחייכות. תיאור השרירים והמפרקים ריאליסטי ועדין במעבריו, "אף יווני" ישר ויפה. מופיעה עמידת ה"קונטרה פוסטו" (משקל הגוף על רגל אחת קדמית יותר והאגן מעט בכיפוף) הבאה לידי ביטויי בפסלים רבים בתקופה זו.

[עריכה] אמנות בתקופה ההלניסטית (400 לפנה"ס עד 100 לספירה הנוצרית)

בתקופה ההלניסטית מתפוררת החברה היוונית והאמונה באלים, שבטים ברבריים (גאלים, פרנקים וגרמאנים) פולשים לאימפריה. היוונים מאמינים כי התקופה הקשה העוברת עליהם מתרחשת עקב נטישת האלים את היוונים והעדפתם את ה"ברבריים" ולכן ננטש השכל והאתוס ומושם דגש על הגוף ותענוגותיו.

[עריכה] ציוריי כדים בתקופה ההלניסטית

[עריכה] הפיסול היווני בתקופה ההלניסטית

חזרתו של הפאתוס בעוצמה כה רבה לחייהם של היוונים השפיעה עמוקות על הפיסול. הרגש, סבלם של הבריות כסמל מיתולוגי או כישויות פרטניות מוחצן ומהווה נושא בפני עצמו. כך גם ההתמסרות הטוטאלית לתענוגות הגוף והרגיעה. הגוף מתואר באופן נטורליסטי לחלוטין והשרירים מעוצבים מתחת לעור ונראים במלוא פעולתם בין אם בפעולה מאומצת או במנוחה. הבדים עדינים, מתוארים בפרוטרוט עם הרבה תנועה וקפלים, כאילו עברה בהם רוח פרצים.

[עריכה] אדריכלות יוון בעת העתיקה

ערך מורחב – אדריכלות יוון העתיקה

ערך מורחב – הסדרים הקלאסיים

ערך מורחב – הסדר הדורי

ערך מורחב – הסדר האיוני

ערך מורחב – הסדר הקורינתי

האדריכלות היוונית מתרכזת בבניית מקדשי שיש בהם השקיעו את מיטב המחשבה. המקדשים הראשונים ששרדו ביוון הם מהמאה ה־7 לפנה"ס מהתקופה הארכאית, כי הם היו עשויים מאבן (לפני כן גם בנו מקדשים, אך הם נעשו מעץ ולכן לא נשתמרו).

[עריכה] צורת המקדש

המקדש היווני התקיים באותו האופן לאורך כל התרבות היוונית. צורתו מלבנית והוא מוקף עמודים מכל הכיוונים דרכם ניתן להיכנס למקדש. המקדש אמור להשתלב בטבע, ולכן הוא פתוח - דרך העמודים רואים את הנוף. בנוסף, המקדש לא גדול מדי כדי שלא יפריע לנוף. המקדש מוקף בעמודים נושאי כותרת, מעל הכותרת מונחות שתי קורות, הראשונה חלקה והשנייה (העליונה) מחולקת למטופות (=לוחות מרובעים עליהם יש תבליטים). מעל הכול נמצא הגמלון, צורתו משולש שנוצר כתוצאה מהחיבור של שני שיפועי הגג.

במרכז המקדש נמצא אולם פנימי שחולק לשלושה חלקים:

משכן האל (נאוס) - מקום שבו נמצא פסל האל.
חדר לאוצרות.
חדר לשימוש הכוהן.

סביב המאה ה־5 לפנה"ס הגיע סגנון הבנייה לשלמותו והוא התחלק לשניים:

סגנון דורי סגנון שהתפתח בתקופה הקלאסית. עמוד דורי הוא עמוד ללא בסיס, מונח ישירות על הרצפה. העמוד הולך ונעשה צר יותר כלפי הכותרת. הכותרת מורכבת משתי כריות: כרית עגולה וכרית מרובעת.

סגנון איוני סגנון נוסף שהתפתח במקביל. ההבדל הוא בכותרת של העמודים: במקום כותרת "פשוטה" יש כותרת מפוארת יותר, מעוטרת בצורות צמחים.

בתקופה ההלניסטית - המאה השלישית לפנה"ס - התפתח סגנון נוסף, קורינתי, שדומה מאוד לסגנון היוני, רק מפותח יותר ומפואר יותר.

כל שלושת סוגי העמודים היו באותו הגובה, אבל היחס בין העמוד לכותרת היה שונה. בעמוד הדורי הגובה היה פי 5 מהקוטר - אלו עמודים שמנים ורחבים שנראים יציבים מאוד. בעמודים היוני והקורינתי הגובה היה פי 8 מהקוטר, והם נראו דקים מאוד ועדינים מאוד. כל ארבעת הצדדים של העמודים היו שווים.

[עריכה] הפיסול היווני בעת העתיקה

ערך מורחב – פיסול יווני

ערך מורחב – קורוס

ערך מורחב – קורה (פיסול)

הפיסול היווני מתחלק לשלוש תקופות עיקריות שבאמצעותן ניתן לעקוב אחר השינויים וההתפתחויות של האמנות היוונית.

תקופה ארכאית – תקופה שמושפעת מהסגנון המצרי. הגוף מאוד גאומטרי, השרירים מסומנים על ידי חריצים. הסגנון מתחיל לקבל בהדרגה נופך מעודן יותר. הפסלים הראשונים מהתקופה הם סימטריים, קרובים יותר למציאות ומתארים אותה במדויק. יש ניסיון לתאר תנועה באמצעות הקפלים בבד. הפנים באתוס תמיד - חסרי הבעה. נושאי הפסלים הם אלים. הדמויות מופיעות לבושות.
תקופה קלאסית – בתקופה הקלאסית שיכללו את התנועה. ככל שהזמן עובר, השליטה של היוונים בפרופורציות וביכולת התיאור של הגוף משתפרות. הפסל כבר לא רק חזיתי אלא סיבובי, מתוארת בו תנועה ולכן צריך להקיף את כל הפסל כדי לקלוט אותו בשלמותו. הגוף נמצא בתנועה לעומת הפנים הקפואות. עם הזמן, החברה נעשית חופשית יותר ומתחילים לראות עירום.
תקופה הלניסטית – בתקופה זו עולה לשלטון אלכסנדר מוקדון. לא מאמינים עוד באלי יוון, כי אחרת "איך היא נכבשה על ידי אלכסנדר?". מעמד האלים יורד, ולכן נכנסים לפיסול נושאים מחיי היום-יום. השליטה בפיסול הופכת למלאה ומתחילים לראות פסלים ענקיים (לא חוששים משבירה של הפסל בזמן הכנתו), הפסלים רוצים לשקף את העוצמה של הממלכה ההלניסטית, דבר שמנוגד ביותר לתקופה הקלאסית, שקוראת לשילוב עם הטבע ולצניעות. הפסלים מתארים רגש ופאתוס, הם מתארים אנשים סובלים וכאב, ואז הפנים מתעוותות. זה מאוד אנטי קלאסי ולא מושלם, כי הפרצוף בפאתוס מתעקם.

ראו גם: רשימת פְּסָ‏לים יווניים