אנתוני אידן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט אנתוני אידן (אנגלית: Robert Anthony Eden, 1st Earl of Avon) (12 ביוני 1897 - 14 בינואר 1977), מדינאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה.
רוברט אנתוני אידן נולד ב- Windlestone ב- 12 ביוני 1897 כבן השלישי מתוך ארבעה בנים והרביעי מתוך חמישה ילדים של סיר וויליאם אידן. השאלה אם סיר וויליאם אידן היה אכן אביו של אנתוני, נתונה בספק גדול. הועלתה אף ההשערה כי אביו היה George Wyndham. בנוסף, נראה כי אימו הייתה בלתי אחראית בכל הנוגע לכספים, עד שבשל בזבזנותה טפחו חובות המשפחה שנאלצה למכור נכסים רבים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה מצאו את מותם שניים משלושת אחיו וכך גם אביו. אידן עצמו הצטרף לחיל הרובאים המלכותי, וקודם במהירות בשרשרת הפיקוד. הוא הפגין אומץ, היה חייל מצטיין (שהציל את הסמל שלו תחת אש) וחש עצמו בר מזל בהיותו אחד מאלה שנצלו מקטסטרופה שבה מתו מליון מבני דורו בבריטניה וברחבי האימפריה. נסיון איום זה לא הפך אותו לפציפיסט, אך הטביע עליו חותם עמוק. בתום המלחמה הוא החליט להשלים את השכלתו באוקספורד ושאף לקריירה דיפלומטית. אולם, בסופו של דבר, הוא חש בחוסר סבלנות לצפות בקידומו האיטי בשירות הדיפלומטי והוא מצא לעצמו מסלול מהיר יותר לצמרת הפוליטיקה.
ב- 1923 הוא נבחר לפרלמנט ובאותה שנה נשא לאישה את Beatrice Beckett. כשאידן גילה שרעייתו מנהלת פרשיות אהבים עם גברים אחרים, פרוד וגירושין הפכו לבלתי נמנעים. ב- 1926 הוא התמנה למזכירו הפרלמנטרי של שר החוץ, אוסטין צ'מברלין. עד 1935 הוא ביצע שליחויות דיפלומטיות ברחבי אירופה והאימפריה, כמו וועידת פירוק הנשק (1934). ב- 1935 הוא מונה לשר ללא תיק לענייני ליגת האומות ומאוחר יותר באותה השנה, כששר החוץ Samuel Hoare התפטר, הוא תפס את תפקידו. בגיל 38 הוא היה לשר החוץ הצעיר ביותר שכיהן בבריטניה.
אידן כיהן כשר חוץ בשנים 1935-1938 והתפטר מן הממשלה ב- 20 בפברואר 1938, עקב התנגדותו למדיניות הפיוס שהנהיג ראש הממשלה נוויל צ'מברלין.
משפרצה מלחמת העולם השניה, צ'מברלין הציע לאידן משרה בדומניון ללא מושב בקבינט. כשצ'רצ'יל עלה לשלטון ב- 1940, לאידן ניתנה המשרה החשובה של שר המלחמה, אך הוא נותר עדיין מחוץ לקבינט המלחמה. ב- 23 בדצמבר הוא מונה בפעם השנייה לשר החוץ (תפקיד בו החזיק עד 1945) והפעם גם שולב בקבינט. בתור שכזה, היה מעורב בהחלטות ובמהלכים החשובים שהתקבלו במהלך המלחמה.
לקראת תום המלחמה, משנפטר נשיא ארצות הברית, רוזוולט, אידן ייצג את בריטניה בהלווייתו ונותר בארצות הברית לוועידת סן-פרנסיסקו שהציבה את היסודות לארגון האומות המאוחדות. כאשר התקרב מועד הבחירות, אידן חלה באופן חמור בתריסריון, לכן לא מילא תפקיד מכריע במירוץ. חודש יוני 1945 הביא עימו בשורות קשות; בנו הבכור, סיימון, קצין טייס נעדר בבורמה. אף על פי כן, אידן ליווה באומץ את צ'רצ'יל לוועידת פוטסדאם. חודש לאחר מכן אושר דבר מותו של בנו ודבר תבוסתם של השמרנים בבחירות.
סיום המלחמה הותיר את אידן מותש מבחינה פיזית ורגשית. מחלתו והשכול שלו הסבירו את אי התבלטותו בתחילה על ספסלי האופוזיציה. נישואיו התפרקו ב- 1950. בבחירות 1951 נחלו השמרנים נצחון ואידן מונה בפעם השלישית לשר החוץ, כשהוא בן 54. כהונתו זו, עומדת בסימן הובלת בריטניה על-ידו לנסיגה מתעלת סואץ. ומילוי תפקידי מפתח בהקמת נאט"ו ובוועידת ז'נבה בשנת 1954.
ב- 1952 הוא נשא לאישה את Anne Clarissa. ב- 1953 מחלתו הידרדרה וכתוצאה מטעות בניתוח כיס המרה היה עליו לעבור ניתוחים נוספים ולהיות תלוי בתרופות. כך אירע שהוא נעדר ממשרד החוץ למשך חצי שנה.
ב- 6 באפריל 1955 הוא מונה לראש הממשלה במקומו של וינסטון צ'רצ'יל. כהונתו עמדה בסימן משברי כלכלה, בעיות אינפלציוניות, עיסוקיו בנושאי המזרח התיכון (אספקת נפט, "ברית בגדד") ומעל לכולם – משבר סואץ ובסופו – מבצע מוסקיטר. אידן התפטר ב- 9 בינואר 1957 מתפקידו ואת מקומו תפס Harold Macmillan. למרות בריאותו הרופפת הוא חי עוד 20 שנה ונפטר בביתו שב- Alvediston in Wiltshire ב- 14 ינואר 1977.
