ארם נהריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארם נהריים נמצאת באזור עיראק של היום. היוונים קראו לאזור "מסופוטמיה", משום שהוא נמצא בין נהר החידקל והפרת (מסו=אמצע, פוטמיה=נהרות).

במסופוטמיה, באזור הפרת והחידקל התפתחה תרבות של שני עמים שונים: השומרים והאכדים. השומרים הם העם בעל התרבות העתיקה ביותר הידועה במחקר; הם אינם שמים ומוצאם אינו ידוע. השומרים שכנו באזור הדרומי של מסופוטמיה, בארץ שומר, והגיעו לדרגת התפתחות תרבותית לא מבוטלת. כיום ניתן לראות במוזיאונים ברחבי העולם, חלק מכתבי השומרים בכתב היתדות שהצליחו לשרוד. האכדים, לעומתם, הם עם שמי שהגיע מצפון מסופוטמיה וכבש את שומר. עם הזמן נטמעו השומרים בתוך העם האכדי. בשלב מאוחר יותר נבנו על תרבויות עתיקות אלו שתיים אחרות - האשורים בצפון והבבלים בדרום.

הכובשים בימי מסופוטמיה לא השליטו את דתם ואמונתם על העם הנכבש, אלא קיבלו את דת המקור ואף שילבו בה את זו שלהם.

הדת השומרית-אכדית שונה מן הדת האשורית-בבלית. ההבדל המרכזי הוא שהשומרים והאכדים היו הרבה יותר פוליתיאיסטים ואילו האשורים והבבלים נטו לכיוון פחות אלים ואפילו עשו כמה צעדים לקראת מונותיאיזם (כשהאל העליון אצל האשורים הוא אשור ואצל הבבלים הוא מרדוך). אבל מכיוון שמדובר באותו מקום גאוגרפי, ובתהליכים היסטוריים שלקחו זמן, בעצם נוצרה במסופוטמיה תרבות משולבת של כל העמים האלו, עם פנתאון "מסופוטמי".

בירת ממלכת אשור, נינווה, נפלה במאה ה-7 לפנה"ס, אך האשורים המשיכו לעבוד את אשור, והעיר אשור המשיכה להתקיים. בבל נותרה עצמאית זמן רב לאחר מכן ושמרה על אמונתה ועל פולחן האל העליון מרדוך. ידוע שהיו להם קשרי מסחר עם הטורקים והמונגולים.

באלף ה-3 לפנה"ס הגיעו למסופוטמיה האמורים, העם השמי הראשון באזור. הם התיישבו לחופו המזרחי של הים התיכון, באזור ישראל ולבנון.

[עריכה] לקריאה נוספת

שמואל נח קרמר, ההיסטוריה מתחילה בשומר, תל אביב תשמ"ב.