ארתור שנאבל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור שנאבל (17 באפריל 1882 - 15 באוגוסט 1951), פסנתרן קלאסי פולני-יהודי, שם הלחין ולימד. שנאבל נודע ביחסו הרציני למוזיקה ובהימנעותו מכל מה שהיה בו שמץ של ברק טכני צרוף. נאמר עליו, שנטה להתעלם ממגבלותיו הטכניות בחתירתו להגשמת האידאלים המוזיקליים שלו. כך או כך, שנאבל נחשב לאחד הפסנתרנים הדגולים של המאה העשרים, שלחיוניות, העומק וההבנה הרוחנית שבנגינתו, בעיקר ביצירות בטהובן ושוברט, היו מעט מאוד מתחרים, אם בכלל.
[עריכה] חייו
שנאבל נולד בליפניק, פולין, ולמד נגינה בפסנתר מגיל שבע בוינה, אצל תיאודור לשצ'טיצקי, שאמר לו: "לעולם לא תהיה פסנתרן. אתה מוזיקאי." שנאבל התייחס לדברים אלה במלוא הרצינות, ובמקום לנגן את היצירות הווירטואוזיות לראווה של מלחינים כמו פראנץ ליסט, שהיו פופולריים בסוף המאה ה-19, בחר להתרכז בקלאסיקה הגרמנית של מוצרט, בטהובן ושוברט. בהמשך גם למד קומפוזיציה אצל אזוויוס מנדיצ'בסקי, שהיה ידיד של יוהנס ברהמס.
בשנת 1900 עבר שנאבל לברלין, שם החל בקריירה של פסנתרן מקצועי. הוא קנה פרסום מסוים הודות לקונצרטים תזמורתיים שנתן בניצוח ארתור ניקיש לצד נגינת מוזיקה קאמרית וליווי אשתו לעתיד, הקונטראלטו תרז בהר, בלידר. נראה שלבהר הייתה השפעה מסוימת על הרפרטואר של שנאבל: היא עודדה אותו להעמיק בסונאטות של שוברט וביצירות של ברהמס.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הרבה שנאבל במסעות קונצרטים ברחבי העולם. הוא ביקר בארצות הברית, רוסיה ואנגליה. משנת 1925 לימד באקדמיה של ברלין וכיתות האמן שנתן שם הקנו לו תהילה רבה.
שנאבל נודע בקידום הסונאטות של שוברט, שהוזנחו עד אז, וכן, עוד למעלה מזה, הסונאטות של של בטהובן. בתקופה ההיא מיעטו לנגן את המוזיקה של בטהובן והיא לא זכתה להערכת הציבור. בהיותו בסיור בספרד כתב שנאבל אל אשתו, כי בשעת ביצוע וריאציות דיאבלי של בטהובן, התחיל לרחם על הקהל. "אני האדם היחיד כאן שנהנה מן המוזיקה, ואני זה שמשלמים לו; הם משלמים ונאלצים לסבול", כתב. שנאבל עשה רבות לקירוב בטהובן למאזינים והיה הראשון לבצע את המחזור השלם של סונאטות בטהובן (כלומר, הוא ניגן את כל הסונאטות לפסנתר של בטהובן בסדרה של קונצרטים) וכן הראשון להקליט את כולן, מבצע שהושלם בשנת 1935. קובץ ההקלטות הזה עדיין מופץ עד היום ורבים רואים בו את אבן הבוחן לפרשנות הסונאטות של בטהובן, אם כי מגרעות מזדמנות בטכניקה של האצבוע פוגמות בביצועי הפרקים המהירים (השמועה אומרת, שרחמנינוב התייחס אליו, בזלזול, כ"פסנתרן אדג'יו"). שנאבל הקליט גם את כל הקונצ'רטי של בטהובן ואף ערך את קובץ הסונאטות השלם של בטהובן בהוצאת סיימון ושוסטר, ניו יורק, והוסיף הערות והסברים מאירי עיניים לביצוע הסונאטות.
אף כי רפרטואר הנגינה שלו לא סטה כמעט לעולם מיצירות בטהובן, שוברט, מוצרט וברהמס, כמעט כל חיבוריו המוזיקליים (שאף לא אחד מהם כלול ברפרטואר הפעיל) הם אטונאליים.
שנאבל ניגן עם מספר רב של מוזיקאים ידועי שם ביצירות קאמריות, ביניהם הכנרים קרל פלש ויוזף סיגטי, הויולן פאול הינדמית והצ'לנים פבלו קזאלס ופייר פורניה. בין תלמידי הפסנתר שלו היו ליאון פליישר, אלאן בוש, יוניס נורטון ואיש הרדיו קרל האס.
שנאבל, היהודי, עזב את ברלין בשנת 1933 אחרי עליית הנאצים. הוא חי באנגליה שנים אחדות ונתן כיתות אמן בטרמצו שעל אגם קומו באיטליה, לפני שעבר לאמריקה בשנת 1939. בשנת 1944 נעשה לאזרח ארצות הברית. הוא קיבל משרת הוראה באוניברסיטת מישיגן וחזר לאירופה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. הוא המשיך להופיע בקונצרטים משני צדי האוקיינוס האטלנטי עד סוף חייו; רשימת יצירותיו כללה בסופו של דבר סימפוניות, קונצ'רטו לפסנתר וחמש רביעיות מיתרים, וכן יצירות שונות, קטנות יותר. הוא המשיך להקליט, אם כי לא נטה חיבה יתרה לכל התהליך באולפן ההקלטות.
שנאבל מת באקסנשטיין, שווייץ.
בנו, קרל אולריך שנאבל, היה גם הוא פסנתרן קלאסי.
[עריכה] ספר
ספרו של שנאבל, My Life and Music הוא תערובת של אוטוביוגרפיה ופרשנות על נושאים שונים בתחום המוזיקה.(reprinted 1988; Mineola, NY: Dover Publications; ISBN 0486255719
