גינטר גראס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גינטר גראס (Günter Grass) נולד ב-16 באוקטובר 1927 בדנציג (כיום גדנסק שבפולין). סופר גרמני וחתן פרס נובל לספרות. גר היום בעיר ליבק שבצפון גרמניה, שם גם מצוי בית גינטר גראס.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 שירותו הצבאי בזמן מלחמת העולם השנייה 1.2 לאחר המלחמה 2 רשימת ספרים 3 ספרים שתורגמו לעברית 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

גראס נולד בדנציג בשנת 1927. אביו, וילי, היה פרוטסטנטי ממוצא גרמני ואימו, הלנה, הייתה קתולית ממוצא פולני. לזוג הייתה חנות מכולת ודירה בשכונת Langfuhr בצפון העיר.

[עריכה] שירותו הצבאי בזמן מלחמת העולם השנייה

בשנת 1942 גויס ל-Reichsarbeitsdienst (כוחות עזר שסייעו לורמאכט). בנובמבר 1944, לקראת תום המלחמה, התגייס לוואפן אס אס. גראס הודה בכך רק בשנת 2006. בראיון לפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג אמר שהתנדב לשירות בצוללות אולם מכיוון שיחידה זו הפסיקה לגייס חיילים, גוייס, מבלי שביקש זאת, לשורות הוואפן אס אס, בדיוויזיית הפאנצר ה- 10 (פרונדסברג) בעיר דרזדן. באותה שנה הוא נפצע ונשלח למחנה שבויים אמריקאי. לדבריו, התנדב לשירות הצבאי כדי לברוח מביתו וממשפחתו.[1][2][3] (תרגום גוגל של הראיון)

[עריכה] לאחר המלחמה

בין השנים 1946 ל-1947 עבד גראס במכרה, קיבל הכשרה כסתת, והפך לפעיל שלום בולט. בתום המלחמה הצטרף לקבוצה של אנשי רוח אשר כמוהו שירתו בצבא הגרמני. הייתה זו "קבוצת 47". הרעיון מאחורי הקבוצה היה שיקום התרבות הגרמנית שלאחר המלחמה. בין החברים בקבוצה היה גם היינריך בל, זוכה פרס נובל לספרות. גראס למד גם פיסול וגרפיקה, תחילה בדיסלדורף ולאחר מכן בברלין. הוא נישא בראשונה בשנת 1954 (התגרש ב-1978), ונישא בשנית בשנת 1979. משנת 1960 הוא חי בברלין. בין השנים 1983 ל-1986 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות. במשך השנים קיבל גראס פרסים רבים, ובשנת 1999 זכה להכרה כסופר גדול כאשר קיבל את פרס נובל לספרות.

את פרסומו קנה לו ברומן "תוף הפח". יצירתו תמיד צינית, גרוטסקית, פרועה. גראס ביצירתו מציג עולם מקאברי שסופו ידוע מראש.

יורם קניוק מתייחס אליו בספריו "היהודי האחרון" ו"הברלינאי האחרון", שם הוא מכונה "גרמניסופר".

[עריכה] רשימת ספרים

• טרילוגיית דנציג
  • תוף הפח (1959)
  • חתול ועכבר (1961)
  • חיי כלב (1963)
• מיומנו של שבלול (1979)
• דג הפוט (1978)
• החולדה (1986)
• קריאת הקרפדה (1992)
• בהילוך של סרטן (2002)

[עריכה] ספרים שתורגמו לעברית

• הויעוד בטלגטה, סיפור, תרגם והוסיף דברי הקדמה ופרק הסברים, חיים איזק, הופיע בהוצאת זב"מ, תשמ"ב 1982.
• החולדה, מגרמנית אפרים פרויד, ערכה ניצה בן-ארי, תל אביב, זמורה ביתן, תשנ"ו 1996.
• קריאת הקרפדה, מגרמנית רוני לוביאניקר, זמורה ביתן תשנ"ז, 1997.
• תוף הפח, מגרמנית חיים איזק, הופיע בהוצאת זב"מ, תשל"ה 1975.
• תריסר שירים גרמנים נבחרים, גינתר גראס, אינגבורג באכמן, הלמוט הייסנבולט, פאול צלאן, אריך פריד, תרגום - דן עומר, רישומים - תרצה ולד, עיקר, ירושלים, 1969.
• לידות ראש, או הגרמנים גוועים, מגרמנית חיים איזק, הופיע בהוצאת זב"מ, תשמ"ה 1985.
• חתול ועכבר, נובלה, תרגם גדעון טורי, הופיע בהוצאת מסדה, 1976.
• שנות כלב, מגרמנית צבי ארד, הופיע בהוצאת מסדה, 1979.
• דג הפוט, מגרמנית חיים איזק, הופיע בהוצאת זמורה ביתן, תש"ם 1980.
• מיומנו של שבלול, תרגם אברהם קדימה, זמורה ביתן תשל"ט 1979.
• בהילוך של סרטן, נובלה, מגרמנית רחל בר-חיים, זמורה ביתן, 2004.
• המאה שלי, מגרמנית - חנה שורץ-אייזלר, עריכת תרגום - יצהר ורדי, זמורה ביתן 2006.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גינטר גראס

• גינטר גראס, באתר פרס נובל

• אבנר שפירא, אנחנו ואני והמלחמה ההיא, בעיתון הארץ
• הסופר גינתר גראס הודה: שירתתי באס.אס, Ynet
• מיכל גדו, "תוף הפח ממשיך להכות" - על גינטר גראס לאור חשיפת שירותו כחייל אס אס, באתר "אומדיה"

הקודם: ז'וזה סאראמאגו

פרס נובל לספרות 1999

הבא: גאו שינג'יאן