דולי פרטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דולי רבקה פרטון (נולדה ביום 19 בינואר 1946) היא זמרת קאנטרי אמריקאית, מחברת פזמונים, מלחינה, סופרת ושחקנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] חיי משפחה
דולי פרטון נולדה בעיירה סבירביל בטנסי, בת רביעית לרוברט ולי פרטון, הורים למשפחה בת שנים-עשר ילדים. היא תיארה את משפחתה כ"ענייה מרודה" אשר התגוררה בבקתה ישנה, מטה ליפול, בשמורת הרי הסמוקי. הוריה השתייכו לכנסיית אספת האלוהים, השייכת לזרם הנצרות הפנטקוסטית, שבה מוזיקה מהווה מרכיב מרכזי בחוויה הדתית. פרטון משלבת עד היום בהופעותיה שירי נשמה (למרות שהיא טוענת כי אינה משתייכת לכנסייה כלשהי).
ביום 30 במאי 1966, בהיותה בת 20, היא התחתנה עם קארל דין, בעל עסק לזיפות באספלט במדינת ג'ורג'יה. היא נותרה נשואה לו עד היום. בעלה הקפיד תמיד להתרחק מאור הזרקורים, ולעתים רחוקות ליווה אותה להופעות.
[עריכה] מוזיקה
פרטון החלה להופיע כזמרת כבר בילדותה והופיעה בתוכניות רדיו וטלוויזיה בתחנות מקומיות במזרח טנסי. בגיל 12 היא הופיעה בתחנת הטלוויזיה של העיר נוקסוויל בטנסי, ובגיל 13 כבר הקליטה בחברת תקליטים קטנה והופיעה על בימת הגרנד אול אופרי בנשוויל, אולם הופעות ידוע זה עשרות שנים למוזיקת הקאנטרי. עם סיום לימודי התיכון בשנת 1964 עברה להתגורר בנשוויל, לשם הביאה בשירתה רבים מן המאפיינים הייחודיים של המוזיקה העממית במזרח טנסי.
הצלחתה הראשונה של פרטון הייתה כפזמונאית, כאשר כתבה להיטים עבור הזמרים הנק ויליאמס הבן וסקיטר דייוויס. היא חתמה על חוזה הקלטות בחברת התקליטים Monument Records בסוף שנת 1965, שם היא קודמה כזמרת פופ לבני הנעורים. להיטה היחיד במצעד הפזמונים, בעת שהקליטה בחברה זו, היה Happy, Happy Birthday Baby אשר לא הגיע לרשימת 100 הגדולים. שאר שירי הפופ שהקליטה כלל לא נכנסו למצעד.
חברת התקליטים הסכימה כי תבצע תקליט שירי קאנטרי, לאחר שהשיר שחיברה Put it Off Until Tomorrow, שהוקלט על ידי ביל פיליפס (עם פרטון כזמרת ליווי, מבלי שנזכרה על עטיפת התקליט) הגיע למקום השישי במצעד שירי הקאנטרי בשנת 1966. שיר הקאנטרי הראשון שהקליטה כסינגל היה Dumb Blonde (בלונדינית טיפשה), אותו לא כתבה בעצמה. השיר הגיע למקום ה-24 במצעד שירי הקאנטרי בשנת 1967. באותה שנה הקליטה אף את השיר Something Fishy (משהו מסריח) שהגיע למקום ה-17. שני השירים אף הופיעו באלבומה הראשון שנקרא Hello I'm Dolly, אשר יצא באותה שנה.
בשנת 1967 התבקשה פרטון להצטרף לתוכנית טלוויזיה שבועית שהוקדשה לשירי קאנטרי ואשר שודרה מחוף לחוף בארצות הברית. את התוכנית הנחה פורטר ואגוניר. היא חתמה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים RCA Victor, שם המשיכה להקליט משך שני עשורים. פרטון וואגוניר פצחו בקריירה מוזיקלית משותפת, כצמד קולי, זאת בנוסף לעבודת כל אחד מהם כזמר עצמאי. השיר הראשון שהקליטו היה גרסת כיסוי לשירו של טום פקסטון The Last thing on My Mind. השיר הגיע לעשרת הגדולים במצעד שירי הקאנטרי בארצות הברית בסוף 1967. היה זה הראשון, בשורה של למעלה מ-12 שירים, שהקליטו ואשר נכנסו למצעד להיטי הקאנטרי בשנים הבאות.
פרטון היא פיזמונאית מצליחה מאד. בתחילת דרכה כתבה שירים עם מרכיבים בולטים של מוזיקה עממית, מורשתה מימי ילדותה במזרח טנסי. שיריה Coat of Many Colors ו- Jolene הפכו לשירים קלאסיים במוזיקת הקאנטרי, כמו גם מספר שירים אחרים. כמלחינה, פרטון נחשבת לאחת המוכשרות בתחום מוזיקת הקאנטרי. רבים מן השירים שהלחינה מבוססים על סיפורי ילדותה. דולי פרטון הוציאה תחת עטה כמעט 600 שירים המוגנים כיצירותיה ועל השמעתם היא מקבלת תמלוגים.
משך שבע שנים היא המשיכה להופיע בתוכניתו של ואגוניר, לשיר ולהקליט עימו בצמד, אחר כך עזבה ושרה מאז לבדה. בשנת 1974 הגיע להיטה I Will Always Love You ("תמיד אוהב אותך") [1] לראש מצעד הפיזמונים האמריקאי. אלביס פרסלי הביע עניין בהקלטת גרסת כיסוי לשיר זה, אולם מנהלו הציב כתנאי כי פרטון תוותר על מחצית זכויותיה בשיר. לכך פרטון סירבה, החלטה שהניבה מיליוני דולרים רבים בתמלוגים, במהלך השנים. ויטני יוסטון הקליטה את השיר שנים אחר כך.
[עריכה] שינוי דרך
למרות שבתחילת דרכה רבים ראו בפרטון זמרת בסגנון הקאנטרי, בהמשך דרכה היא זכתה להצלחה גדולה יותר כזמרת פופ וכשחקנית. אלבומה Here You Come Again, משנת 1977, היה הראשון מבין אלבומיה שנמכר ביותר ממיליון עותקים ושיר הנושא הפך לסינגל הראשון שלה שנכנס לעשרת הגדולים במצעדי הפופ. רבים מתקליטי הסינגל הבאים שלה נכנסו למצעדי הפופ והקאנטרי גם יחד.
בשנת 1987 היא הוציאה יחד עם אמילו האריס ולינדה רונסטאט את האלבום Trio עליו עמלו משך עשור שנים ואשר זכה לביקורות מהללות (בשנת 1999 שוחרר שיתוף פעולה נוסף בין השלוש בשם Trio II). בשנת 1993 היא חברה לשתי זמרות בולטות אחרות בתחום מוזיקת הקאנטרי לורטה לין ותמי ווינט ויחד הקליטו אלבום בשם Honky Tonk Angels.
בשנת 1987, לאחר 20 שנה בחברת התקליטים RCA, פרטון חתמה בחברת Columbia Records, שם המשיכה הצלחתה. באמצע שנות התשעים חלה ירידה בהשמעת שיריה בתחנות הרדיו המשדרות מוזיקת קאנטרי. היא הקליטה סדרת אלבומים בסגנון הבלוגראס שזכו לביקורות נלהבות. ראשון יצא The Grass is Blue בשנת 1999, אחריו, Little Sparrow בשנת 2001. שני האלבומים זכו בפרס הגראמי. אלבומה Halos and Horns משנת 2002 כלל גירסת בלוגראס לשיר הקלאסי של להקת לד זפלין Stairway to Heaven ("גרם מדרגות לגן עדן").
בשנת 2005 הוציאה פרטון את האלבום Those Were The Days, המכיל את גרסתה ללהיטי הרוק העממי מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. בתקליטור נכללו להיטים כמו Imagine של ג'ון לנון, Where Do The Children Play של קט סטיבנס, שירו של טומי ג'יימס Crimson & Clover, ושיר העם הקלאסי Where Have All The Flowers Gone.
בתוכנית רדיו מיום 29 באוקטובר 2005 פורסם כי היא פרטון כותבת שירים עבור מחזמר חדש שעתיד לעלות בברודווי.
[עריכה] קריירה
[עריכה] משחק
במהלך אמצע שנות השבעים בקשה פרטון להגדיל את קהל צופיה, לכן החלה תוכנית אירוח טלויזיונית חדשה בכיכובה. למרות שזכתה לאחוזי צפיה נאים, התוכנית שודרה במשך עונה אחת בלבד. בסוף העונה ביקשה פרטון לסיים את החוזה כיוון שטענה כי ההופעות הרבות גורמות לה נזק למיתרי הקול.
בשנת 1980 החליטה ג'יין פונדה שפרטון הייתה המועמדת האידאלית לסרטה "תשע עד חמש". פרטון זכתה לשבחים על הופעתה בסרט והייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב. שיר הנושא בסרט, שאותו כתבה, הפך לאחד מלהיטיה הגדולים והיה למועמד לפרס האוסקר בקטגוריית "השיר המקורי הטוב ביותר". השיר גם היה מועמד לפרס גלובוס הזהב וזכה בשני פרסי גראמי. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים ולמקום ה- 78 ברשימת השירים הגדולים בסרטים במשך מאה שנה.
פרטון הופיעה בסרטים נוספים, ביניהם: The Best Little Whorehouse in Texas בשנת 1982. עבור משחקה בסרט זה קיבלה מועמדות נוספות לפרס גלובוס הזהב. בסרט זה ביצעה פעם נוספת את שירה I Will Always Love You, גם ביצוע מחודש זה נכנס למצעד הפזמונים. היא הופיעה גם בסרט - Steel Magnolias. הסרט האחרון שבו הופיעה בתפקיד בימתי היה - Straight Talk, בשנת 1992 לצדו של ג'יימס ווד.
פרטון אף הופיעה בקולה בסרטים מצוירים. בסדרה "אלבין והצ'יפמונקס" הופיעה בפרק אחד בשנת 1987 וכן בסדרה The Magic School Bus בשנת 1994. היא הופיעה אף בסדרות טלוויזיה רבות, בדרך כלל בתפקידים קטנים בהם גילמה את עצמה.
[עריכה] עסקים
פרטון השקיעה חלק נכבד מהונה בעסקים שקמו במחוז מולדתה במזרח טנסי, באופן מיוחד בעיירה Pigeon Forge, שם הקימה פארק שעשועים שנקרא דוליווד. האזור הפך למוקד תיירותי בולט באזור, המושך אליו תיירים מכל אזור דרום מזרח ארצות הברית ומרכזה. השקעותיה של פרטון באזור הרי האפלצ'ים יצרו מקומות עבודה והביאו שגשוג כלכלי לאזור זה אשר סבל שנים ארוכות משפל כלכלי. בבעלות פרטון גם חברת הפקות לסרטים וטלוויזיה בשם Sandollar Productions. החברה מפיקה סדרות טלוויזיה לרשת פוקס.
[עריכה] הופעות חיות
פרטון הופיעה בהופעות חיות רבות מאז סוף שנות השישים. מאז תחילת שנות התשעים פרטון מופיעה בסופשבוע בודד בשנה בדוליווד, פארק השעשועים שהקימה. ההכנסות מהופעה זו נתרמות לקרן דוליווד אותה הקימה. בשנת 2002, לאחר היעדרות של כעשור ממסעי הופעות, פרטון החליטה לצאת ולהופיע בשמונה-עשר ערים, כדי לקדם את צאת אלבומה: Halos & Horns. הכרטיסים להופעותיה, שנערכו במועדונים קטנים בארצות הברית ובאירופה, נמכרו כולם.
בשנת 2004 החליטה פרטון לצאת לסבב הופעות נוסף בשלושים ושש ערים בארצות הברית וקנדה, הפעם באצטדיונים בגודל בינוני. הופעתה, אשר נקראה Hello I'm Dolly (כשם אלבומה הראשון משנת 1967), הייתה מורכבת וזוהרת יותר בהשוואה להופעה משנת 2002. פרטון מכרה כמעט 140,000 כרטיסים להופעותיה והמופע דורג העשירי במכירות בין מופעי הקאנטרי בשנת 2004. סבב ההופעות הכניס לה למעלה משישה מיליון דולר. בשנת 2005 יצאה פרטון לסבב הופעות נוסף, בארבעים ערים, בשם "המסע המובחר" The Vintage Tour וזאת במסגרת קידום אלבומה החדש Those were The Days.
[עריכה] הישגים וכיבודים
פרטון היא זמרת הקאנטרי שהישגיה הוכרו במספר הרב ביותר מכל זמרת קאנטרי אחרת. לזכותה 25 תקליטי זהב, פלטינה ורב-פלטינה בארצות הברית. 25 משיריה הגיעו למקום הראשון במצעד פזמוני הקאנטרי בארצות הברית, יותר מכל זמרת אחרת. 41 מאלבומיה הגיעו לעשרת הגדולים במצעד. מאה ועשרה משיריה דורגו במצעד הפזמונים לאורך קריירה של 40 שנים. ההערכות הן כי הכנסותיה ממכירות תקליטים, אלבומים, אלבומי אוסף והורדות שירים באינטרנט הגיעו ל-100 מיליון דולר [2].
פרטון זכתה במהלך השנים בשבעה פרסי גראמי והייתה מועמדת לפרס 42 פעמים. בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית (American Music Awards), היא קיבלה שלושה פרסים והייתה מועמדת 18 פעם. מאגודת מוזיקת הקאנטרי בארצות הברית היא קיבלה עשרה פרסים והייתה מועמדת 42 פעמים. אלה רק חלק מן הפרסים הרבים בהם זכתה במהלך השנים.
בשנת 1984 הוקדש לפרטון כוכב על שדרת הכוכבים של הוליווד, קליפורניה. בנשוויל הוקדש לה כוכב על "מדרכת הכוכבים" בזכות זכייתה בפרס הגראמי. על מדשאת בית המשפט בעיירה סבירוויל (מקום הולדתה) בטנסי הוקם פסל ברונזה בדמותה. בשנת 1990, היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת קרסון-ניומן. ביום 14 באפריל, 2004, היא קיבלה את "מדליית אגדה בחייה" מספריית הקונגרס האמריקאית, זאת על תרומתה למורשת התרבות האמריקאית. בשנת 2005 הוענקה לה "מדליית האמנות הלאומית", עיטור הכבוד הגבוה ביותר המוענק על ידי ממשלת ארצות הברית על מצוינות בתחום האמנות. בזכות תרומתה לשימור הציפור עיטם לבן ראש באזור הולדתה, זכתה לפרס משירות הדגה והבר של ממשלת ארצות הברית, בשנת 2003. תוכנית האוריינות הארצית אותה יזמה, בשם "ספריית הדמיון של דולי פרטון", הביאה לה תעודת הוקרה מהתאחדות המוציאים לאור האמריקאית ומספר ארגונים חינוכיים אחרים. תוכנית האוריינות של פרטון מחלקת מדי שנה, חינם אין כסף, יותר משניים וחצי מיליון ספרים לילדים, ביותר מ-40 מדינות בארצות הברית.
ביום 3 בדצמבר, 2006, דולי פרטון תזכה להכרת "מרכז קנדי לאמנויות" על תרומתה במשך חייה לאמנויות. לצדה יזכו להכרה גם זובין מהטה, סטיבן שפילברג, סמוקי רובינסון, ואנדרו לויד ובר.
[עריכה] תדמיתה
פרטון, כמו גם וילי נלסון וג'וני קאש המנוח, היא אחד מכוכבי הקאנטרי הבודדים המושכים קהל מעריצים מכל שכבות האוכלוסייה. מעריציה של פרטון מזדהים עימה לעתים קרובות והיא מזדהה עימם. היא אמרה בראיונות כי היא מזדהה עם אלה החיים בשולי החברה (כמו יצאניות, שציפורניהן הארוכות ופאותיהן הבלונדיניות הגדולות העניקו לה השראה בהופעותיה). פרטון היא דמות נערצת בקהילה ההומו-לסבית, ולעתים קרובות משמשת מושא לחיקוי בהופעות דראג. פעם הצהירה כי אם הייתה נולדת גבר, הייתה הופכת לדראג קווין. באחד ממשפטיה הנודעים אמרה: "זה עולה הרבה להיראות כל כך זולה."
במהלך כל הקריירה המקצועית שלה פרטון נודעה בשדיה הגדולים. לעתים קרובות צחקה על דמותה ואמרה: "הייתי שורפת את חזייתי בשנות השישים, אלא שזה היה לוקח למכבי האש שלושה ימים לכבותה." ועוד אמרה: "הסיבה שיש לי קו מותניים צר וכפות רגליים קטנות היא שדבר לא גדל היטב בצל."
בשנת 1989, כאשר הופיעה כמארחת בתוכנית סטרדיי נייט לייב, היא השתתפה במערכון על דמותה, היוצר פרודיה מסרטי מדע בדיוני בהם חוצנים מנצלים בני אדם. במערכון הופיעו חוצנים עם שדיים ענקיים אשר צחקו על שדיה הקטנים יחסית, "רק בגודל של מלונים". בשנת 1994 היא סיפרה למגזין האופנה ווג כי מידותיה הן 40-20-36 אינץ' [3] כאשר התארחה לראיון בתוכניתו של ביל אוריילי אמרה: "אני לא יודעת אם הם (השדיים) תומכים בי, או שמא אני תומכת בהם".
על פי פרסומים שונים, פרטון דחתה הצעות מספר מן הירחון פלייבוי וירחונים דומים, להצטלם בעירום. עם זאת היא סיפרה בבדיחות כי אמרה לפלייבוי שתצטלם בעירום לכבוד יום הולדתה ה-100. בשנת 2002 הודתה כי בשדיה שתלי חזה. היא סיפרה כי עשתה זאת לאחר שרזתה באמצע שנות השמונים וכך איבדה חלק גדול מהיקף החזה שלה.
[עריכה] זוטות
- החיה המשובטת הראשונה (כבשה) נקראה דולי לכבודה של דולי פרטון. זאת כיוון ששובטה מתא עטין...
- באחת התוכניות של סאטרדיי נייט לייב מופיע השחקן דארל המונד בדמותו של שון קונרי במערכון "טריוויה כוכבים!". הוא משיב: "דולי פרטון" בקטגוריית השאלות "כותרות מפורסמות" (Famous Titles) בטעותו לחשוב כי הקטגוריה היא "שדיים מפורסמים" (Famous Tities).
- פרטון אמרה פעם: "אינני נעלבת מכל הבדיחות על בלונדיניות מטומטמות, כיוון שאני יודעת כי אינני מטומטמת וגם אינני בלונדינית."
- פרטון סיפרה לג'יי לנו, כאשר התארחה בתוכניתו בשנת 1989, כי אמה הייתה אחת לעשרה ילדים במשפחתה ואילו אביה היה אחד לחמישה-עשר ילדים במשפחתו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] אתרים רשמיים
- תוכנית האוריינות הארצית של דולי פרטון
- חברת התקליטים שוגר היל
- דוליווד - פארק השעשועים של פרטון
- "נתזי דוליווד" פארק המים של פרטון
- המסעדה של דולי פרטון
[עריכה] אתרים לא רשמיים
- דולימאניה - אתר מעריצים, באתר רשימה מלאה של תקליטיה ומידע רב אחר אודות פרטון.
- דולי פרטון און-לין - אתר מעריצים
- דולי פרטון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
