נבואה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נבואה |
נבואה בדתות ובפילוסופיות שונות, היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות על העבר ועל העתיד.
על פי הפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, ובעקבותיהם הוגי דעות יהודיים כמו הרמב"ם, תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.
מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר משלי או תהילים.
דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.
תוכן עניינים |
[עריכה] נבואה ביהדות
ערך מורחב – הנבואה במסורת ישראל
על פי המסורת היהודית כתבי הקודש של התנ"ך נכתבו תחת השפעה של התגלות נבואית ברמות שונות. המקרא חובר תחת השפעה נבואית עליונה של משה רבנו, ספרי הנביאים ברמת נבואה רגילה, ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שהינה דרגת השראה נבואית נמוכה יותר.
על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור בו האדם מתנבא. לעתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה ושמואל במשכן שילה וירמיהו בעודו נער, בלא שעשו הכנות להתנבאותם, ולעומת זאת, בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני-נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של אקסטזה ונבואה על ידי ניגון בכלי זמר (שמואל א', י ה). גם על הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה (מלכים ב', ג טו). לעתים הנביאים נלקחו במפתיע מעבודתם, כמסופר על עמוס, שמעיד על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא(עמוס ז, יד).
לתפיסת חז"ל לא כל אדם יכול להתנבא ולא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם הראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה עליו. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם.
לתפיסתם, אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור עשיר וענו. על הרוצה לזכות לנבואה להיות שלם בשכלו (חכמה) בנפשו (גיבור) ברכושו (עשיר) ומעל לכל עליו להיות ענו. לשיטת הרמב"ם טהרת המידות היא המפתח לנבואה, ואת "גיבור" הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת "עשיר" כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, כפי המתואר בפרקי אבות. עוד על פי הרמב"ם, כדי להתנבא, על האדם להיות חכם בחוכמת המדע והתורה, בעל מידות ודמיון מפותח. על האדם להתכונן לנבואה, לא ייתכן שאדם לא יתכונן ויתנבא, אולם האדם בעל הכישורים הנדרשים אם יתכונן כראוי - יתנבא,ואם לא יתנבא זהו נס. כלומר, הנבואה היא תופעה טבעית ולא ניסית.
דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא המתנבא בדרגה גבוהה יותר יבין טוב ונכון יותר את פשר התגלות ה' אליו.
ריה"ל בספרו הכוזרי הוסיף שני סייגים על מנת לקבל נבואה:
1. הנבואה ניתנת רק ליהודים (הכוונה מ-12 בני יעקב אבינו והלאה).
2. "שכל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה".
לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. ואת המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. ומסתמך בדבריו על אמרת חז"ל שמאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.
הבדל חשוב בין הרמב"ם לבין ריה"ל, שבעוד שלדעת הרמב"ם יש צורך בהכנה והכשרה שכלית, לדעת ריה"ל אין צורך בכך.
במכניקה של הנבואה, על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדימיונו של האדם, "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דימיון מפותח, הוא כלי חשוב להשראה נבואית. לפי חזונו של הרב קוק כדי שתתחדש הנבואה, ישנו צורך לפתח את הדימיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דימיון האדם.
[עריכה] נבואה על פי הקבלה
על פי הקבלה תופעת הנבואה מתרחשת כאשר השכינה, שהיא הופעתה התחתונה ביותר של האלוהות ומקור האנרגיה העולמי, מתחברת אל האדם השלם בתכונותיו. לתפיסה זו הנבואה הינה תופעה ישראלית יחודית, בשל התפיסה כי השכינה היא שורש נשמות ישראל.
[עריכה] נבואה במיתולוגיה היוונית
- ערך מורחב – מיתולוגיה יוונית
במיתולוגיה היוונית הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא האורקל מדלפי). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד.
[עריכה] נבואה בספרות הפנטזיה והמד"ב
בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני היא בדרך כלל מעין כתב חידה המבשר על מאורע עתידי העומד להתרחש. הנבואה ניתנת בדרך כלל בהתגלות מיסטית או מוטמעת מזה עידן ועידנים בתרבות.
לעתים, שילוב נבואה בספרות הפנטזיה מוביל לשאלות פילוסופיות של דטרמיניזם והאם הגיבור יכול להתחמק מגורלו.
נבואות מופיעות בספרים/סרטים הבאים:
- מלחמת הכוכבים: נבואה על "הנבחר" שיביא איזון לכוח. לאבירי הג'די יש יכולת מוגבלת לראות חזיונות לגבי העתיד.
- הארי פוטר: נבואה על הנבחר שימגר את המכשף הרשע וולדמורט, המתארת את מאפייניו: בן של הילאים שיותקף על ידי המכשף ויסומן כשווה לו.
- חולית: נבואות לגבי "קפיצת הדרך", בספר זה ישנן עוד סוג של נבואות - נבואות שהוחדרו לתרבויות שונות בידי המיסיון של בנות גישרית שבדרך כלל מדברות על בוא המשיח או גאולה שתגיע בעקבות הגעתם של זרים וכוהנות קדושות. מטרת נבואות אלה הוא לתת מקלט בעת הצורך לבנות גשרית על ידי כך שהמקומיים יתייחסו אליהן כאל המשיח. פול "מואדיב" אטרייאידס ואימו ג'סיקה ניצלו נבואה כזו כדי להתקבל לחברת הדררים במדבר הצחיח של אראקיס.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המאמר "נבואה עממית ונבואה קלאסית", מאת אבי ורשבסקי
- געגועי נבואה ודרישת נבואה, הרב דב ברקוביץ' על התעוררות הנבואה בימינו, באתר כתבים
