האנס אייזלר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האנס אייזלר (בגרמנית: Hanns Eisler) (6 ביולי 1898 - 6 בספטמבר 1962) היה מלחין גרמני-אוסטרי.
[עריכה] קורות חייו
האנס אייזלר נולד בלייפציג, שם אביו, שהיה יהודי, שימש כפרופסור לפילוסופיה. בשנת 1901 עקרה המשפחה לווינה. במלחמת העולם הראשונה נלחם בחזית כחייל בצבא האוסטרו-הונגרי ונפצע פעמים אחדות במהלך קרבות. עם שובו לווינה, לאחר תבוסת אוסטריה, החל ללמוד אצל המלחין ארנולד שנברג. תחת הדרכתו למד אייזלר בשנים 1919-1923. אייזלר היה הראשון מבין תלמידיו של שנברג שכתב בשיטת שנים-עשר הטונים (השיטה הדודקפונית) או בשיטה הסריאלית.
בשנת 1925 עבר האנס אייזלר לברלין, שהייתה אז מרכז שוקק של נסיונות חדשניים במוזיקה, בתיאטרון, בקולנוע, באמנות החזותית ופוליטיקה. בברלין הזדהה עם המפלגה הקומוניסטית של גרמניה אם כי מעולם לא הצטרף אליה. היצירות שחיבר עם הזמן הלכו ונטו לעבר נושאים פוליטיים, ולצערו של שנברג מורו, "פופולריים" יותר בסגנונן, שניכרו בו השפעות של ג'אז ושל קברט. בו בזמן, התקרב למחזאי והמשורר ברטולט ברכט, שהתקרב למרקסיזם אף הוא באותם ימים. שיתוף הפעולה בין השניים נמשך עד לסוף חייו של ברכט. אייזלר חיבר מוזיקה לאחדים ממחזותיו של ברכט: "הצעדים ננקטו" (1930), "האם" (1931) ו"שווייק במלחמת העולם השנייה" (1944). כמו כן, חברו השניים יחד בכתיבת שירי מחאה. לשירי מחאה היה תפקיד ניכר בטלטלה הפוליטית של רפובליקת ויימאר בשנות השלושים המוקדמות. "שיר הסולידריות" שחיברו השניים הפך מעין המנון מיליטנטי פופולרי שהושר בצעדות מחאה ובישיבות ציבוריות בכל רחבי אירופה, וה"בלדה על סעיף 218" הייתה לשיר הראשון בעולם המוחה נגד החוקים האוסרים הפלות. שירים מסוג זה פרי עטם של ברכט ואייזלר נטו להביט על העולם "מלמטה" - דרך עיניהם של חלכאים ונדכאים, בני המעמד התחתון: פועלים עניים, מובטלים, זונות וכיוצא בזאת.
לאחר שנת 1933 המוזיקה של אייזלר ושירתו של ברכט היו מוחרמות על ידי המפלגה הנאצית. שני היוצרים "הצטרפו" לאותו דור של גולים אנטי-נאציים שביקשו להם מקלט בארצות הברית. בניו יורק אייזלר לימד קומפוזיציה ב"ניו סקול" וחיבר מוזיקה קאמרית ומוזיקה דוקומנטרית. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר אייזלר ללוס אנג'לס וחיבר מוזיקה לשני סרטים הוליוודיים; שניים מהם היו מועמדים לפרס האוסקר. בשנת 1947 חיבר יחד עם תאודור אדורנו את הספר "הלחנה לסרטים". ביצירות קאמריות ומקהלתיות מתקופה זו שב אייזלר להלחין בשיטת שנים עשר הטונים, שאותה זנח בברלין. יצירתו "ארבע עשרה דרכים לתאר את הגשם", שחוברה לכבוד יום הולדתו השבעים של ארנולד שנברג, נחשבת ליצירת מופת בז'אנר זה. שתי יצירותיו החשובות ביותר של אייזלר משנות השלושים והארבעים הן "סימפוניה גרמנית" (Deutsche Sinfonie) המונומנטאלית - סימפוניה כורלית באחד עשר פרקים המבוססת על שירים מאת ברכט ואיניאציו סילונה, ומחזור שירים שיצא לאור בשם "Hollywood Songbook". בלחניו לטקסטים של ברטולט ברכט, אדוארד מריקה, פרידריך הלדרלין ויוהן וולפגנג פון גתה קנה לעצמו אייזלר מוניטין של אחד מבכירי מלחיני הלידר במאה העשרים.
הקריירה המבטיחה של אייזלר בארצות הברית נקטעה עקב המלחמה הקרה. הוא היה מהראשונים ששמם הוצב ב"רשימה השחורה של הוליווד" על ידי מנהלי אולפני הצילומים. בשתי חקירות שערכה ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית הואשם אייזלר בהיותו "קרל מרקס של המוזיקה" ו"הסוכן הסובייטי הראשי בהוליווד". תומכיו של אייזלר - לרבות השחקן צ'ארלי צ'פלין והמלחינים איגור סטרווינסקי, אהרון קופלנד ולאונרד ברנשטיין ארגנו קונצרטי צדקה לשם גיוס כספים למימון הגנתו, אך הוא שולח בחזרה לאירופה כבר בתחילת שנת 1948. שירו של וודי גת'רי שלא הוקלט "Eisler on the Go" שעובד מאוחר יותר על ידי בילי בראג ולהקת "וילקו" באלבום "Mermaid Avenue" הוא שיר מחאה על גירושו של אייזלר.
אייזלר שב לגרמניה והתיישב במזרח ברלין, שם הלחין את "קמנו לתחיה מההריסות" ("Auferstanden aus Ruinen") - המנון גרמניה המזרחית, מחזור של שירים בסגנון קברט למלות שירים סאטיריים מאת קורט טוכולסקי ומוזיקת אגב לתיאטרון, לסרטים ולטלוויזיה. יצירתו השאפתנית ביותר מאותה התקופה, אופרה מודרנית על נושא פאוסט, הותקפה על ידי הצנזורים הקומוניסטים ומעולם לא הושלמה. למרבה האירוניה, חמש שנים לאחר גירושו מארצות הברית, אייזלר אולץ שוב להעיד בשימועים שבהם נאמנותו המדינית הייתה מוטלת בספק. אף על פי שהמשיך לעבוד כמלחין וללמד בקונסרבטוריון של מזרח ברלין, גדל הפער בין אייזלר לפקידי התרבות של מזרח גרמניה בעשור האחרון לחייו. אייזלר מעולם לא התגבר לחלוטין על מותו של ברכט בשנת 1956, ושנותיו האחרונות התאפיינו בדיכאון ובבריאות גופנית הולכת ומתרופפת.
האנס אייזלר נפטר במזרח ברלין ונקבר ליד ברכט בבית הקברות דורותיאנשטאדט.
