יוהן וולפגנג פון גתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוהן וולפגנג פון גתה (גרמנית: Johann Wolfgang von Goethe, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 28 באוגוסט 1749 - 22 במרץ 1832), ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית, סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני. כסופר מבריק היה גתה לאחד מהכותבים הדומיננטיים בספרות הגרמנית, בייחוד ברומאנים, בין המאות 18-19.

גתה נולד בפרנקפורט על המיין שבגרמניה. אביו, שהיה איש בעל אמצעים, פיקח באופן אישי על החינוך המוקדם של בנו. בצעירותו למד גתה משפטים באוניברסיטאות לייפציג ושטרסבורג, וב-1772 החל לעסוק במקצוע עריכת הדין בווצלר, אך בו בזמן החל לפרסם את יצירותיו. הראשונה שבהן, "גץ מברליכינגן" (דרמה היסטורית על רקע מלחמת האיכרים בגרמניה במאה ה-16, שאותה כתב ב-1773), הקנתה לו את ראשית פרסומו כסופר.

אחת מיצירותיו הראשונות הייתה "ייסורי ורתר הצעיר" - יצירה שנכתבה בהשפעת "Ossian" של ג'יימס מקפרסון, השפיעה רבות על הנוער של אותה תקופה וגרמה אף לגל התאבדויות ברחבי אירופה. יצירה זו מצטיינת באופיה הטראגי כפרשיית אהבה אומללה שמביאה בסופה את הגיבור ורתר לשים סוף לחייו. על כך אומר גתה: "יריתי בגיבורי במטרה להציל אותו מיסוריו". היצירה תורגמה לעשרות שפות ומוזכרת לרוב בהקשרי גיבור מנוכר וקודר, כעין "רומאו". למרות זאת, ז'אנר הכתיבה וצורת הסיום במוות לא נחשבו ליוצאי דופן בחברה דאז. זו הייתה הבעה ללא מעצורים לכמיהה לבלתי ניתן להשגה שעשתה את היצירה לשנויה במחלוקת ובנוסף מודל לספרים ויצירות אחרים.

יצירתו הגדולה ביותר היא הדרמה האפית "פאוסט". יצירה כבירה, וארוכה בעלת 12,111 טורים, שנכתבה על-ידיו במשך עשרות שנים ופורסמה בשלמותה בשני חלקים רק לאחר מותו. חלקה הראשון של היצירה פורסם ב-1808 ויצר סנסציה בקהל הקוראים. היא עוסקת בסופר-פילוסוף אשר מוכר את נפשו לשטן (מפיסטו), נפטר מכל הספרים אשר קרא, והחוכמה והמדע שוב אינם מעניינים אותו, תחת זאת הוא מתמכר לחיים: לשתות לשוכרה, להתעלס, לבגוד, לרצוח - בחלק ב' ישוב בו מרשעתו ויהיה לטוב. - גתה מנצל מאבק זה להעלאת רעיונות פילוסופיים נשגבים, ביצירה שמתעלה לאחת מהפסגות הגבוהות בתולדות הספרות העולמית. הרעיון של מכירת נשמה לשטן מתוך רצון לקבל כוח הפכה למטאפורה לניצחון הטכנולוגיה והתעשייה ועל המחיר שהאדם משלם בגינה.

ב-1775 הגיע גתה לעיר ויימאר, שם זכה להצלחה עם בעלות על משרדים פוליטיים ומונה לשר ויועץ מדיני לדוכס קארל אוגוסטוס, שהזמינו למקום מלכתחילה. הדוכס ביקש להפוך את המקום למרכז של אנשי רוח, וגתה נחשב כבר אז לדמות מייצגת שתוכל למשוך אנשים נוספים מתחומו. בוויימאר הכיר את שרלוטה פון שטיין, אינטלקטואלית שהאהבה ביניהם לא פרצה את גדרי האהבה האפלטונית לפי בקשתה. בהשראתה כתב שירי אהבה, ועל קשר זה כתב תומאס מאן את הרומן "לוטה בויימאר".

גתה היה מקורב ליהודים, אותם העריך, ובייחוד נערץ היה עליו הפילוסוף משה מנדלסון, שגם השפיע רבות על הגותו. הוא למד עברית, קרא את התנ"ך בעברית ואף תרגם את שיר השירים מעברית לגרמנית. גתה אף הגדיל לעשות כאשר מל את בניו, יש האומרים כאות הזדהות עם העם היהודי.

שליטתו של גתה בשפות אפשרה לו לתרגם לגרמנית יצירות של יוצרים קלאסיים, כדוגמת הומרוס ווולטייר.

גתה ערך גם מסע באיטליה בין השנים 1786-1788, ארץ שאותה העריץ, והעניקה לו השראה לכתיבת סדרת שירים עליה וכן את יצירתו על טורקוואטו טאסו, משורר איטלקי שתיאר ביצירתו "ירושלים המשוחררת", את מסע הצלב לירושלים.

גתה, שהחשיב את עצמו לקוסמופוליט, העריץ את נפוליאון ולא ראה בו כובש ארצות ומשעבד עמים, למעשה הוא סייע במלחמה הנפוליאונית נגד צרפת. נפוליאון מצדו החזיר הערצה לגתה וראה בו אדם בעל שיעור קומה. בהמשך הוא פתח בחברות עם המשורר והמחזאי פרידריך שילר, שנמשכה עד מותו של האחרון ב-1805. ב-1806 הוא נישא לכריסטיאנה וולפיוס (Christiane Vulpius). בסביבות 1820 הוא היה בתקופת ידידות מתמשכת עם קספר מריה פון שטרנברג. בערך החל מ-1794 הוא התמסר כל כולו לספרות, ולאחר מפעל חיים בלתי רגיל המוקדש ליצירה נפטר בויימאר.

יצירתו של גתה השפיעה על יוצרים בתחומים אחרים בפרט במוזיקה. בין המלחינים שכתבו יצירות בהשראת "פאוסט": אופרה מאת שארל גונו, "סימפוניית פאוסט" מאת ליסט, ו"קללת פאוסט" מאת ברליוז.

השגיו המדעיים של גתה מתבטאים בין היתר במחקר על צבעים, וכן בהקדמת תגלית של צ'ארלס דרווין בזיהוי העצם הבין-לסתית בגולגולת האדם, ששימשה את דרווין במחקרו בתחום האבולוציה.

"מכון גתה" הוא שמם של מכוני התרבות של גרמניה ברחבי העולם (גם בישראל פועל סניף שלהם), הנקראים באופן טבעי על שמו.

[עריכה] יצירות נוספות חשובות של גתה

• וילהלם מייסטר - רומן גדול עליו עמל במשך עשרות שנים ומתאר את מהלך חייו של סטודנט, ובו גם צופה התפתחויות חברתיות במהלך המאה ה-19, הרומאן נחשב למייצג ז'אנר הבילדונגסרומאן (רומן חניכה) בסיפורת בכלל ובסיפורת האירופאית בפרט.
• ריינקה השועל - אפוס חיות קדום אותו עיבד.
• קובצי שירים, ביניהם שר היער, בהם בא לידי ביטוי כושרו הפיוטי הגדול. קובץ זה זכה להלחנה של פרנץ שוברט במסגרת אוסף ה"לידר" שלו.
• הבת שמחוץ לנשואין, מחזה היסטורי על רקע המהפכה הצרפתית.
• הרמן ודורותיאה, אפוס המתאר את גורל פליטי המהפכה, תוך שימת דגש על אצילות הנפש של גבורי העלילה.
• שוליית הקוסם, שעובד ליצירה מוזיקלית של פול דיקא.

[עריכה] "שיר הפרעוש" מתוך "פאוסט" בתרגום לעברית

"שיר הפרעוש", אשר לקוח מתוך המחזה "פאוסט" זכה לפופולריות רבה, בעיקר תודות ללחנים הרבים שהעניקו לו מלחינים ידועים, ביניהם מוסורגסקי, בטהובן, בוזוני.

היֹה היה אז, פעם, מלך

ולו פרעוש גדול מידות,

אותו אהב מכל בן פלך

משל היה בנו יחידו.

ויקרא אז לחייט

וזה האיש בא בריצה-

"תפור לפרעושי הקט

מכנס יפה וגם חולצה!"

במשי וּקטיפה

אז הפרעוש מיד הולבש.

סרט על החליפה

וגם צלב קטן בדש.

וכך היה לשר גדול,

ועטה עיטור-כוכב,

וכך היו ל 'דם-כחול'

כל הפרעושים אחיו.

בִּגבירות ואדונים

פגע הזן המשוקץ.

מִמלכּה עד נתינים

הלז נשך וגם עקץ.

הם לא הורשו אותם למחוץ

לגרשם, אבוי, אף לא הותר-

אצלנו, עת פרעוש יעקוץ

מהשרץ חיש כל איש נפטר.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יוהן וולפגנג פון גתה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוהן וולפגנג פון גתה