החרם הערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החרם הערבי הוא אמצעי כלכלי שבו משתמשות מדינות ערב כחלק ממאבקן במדינת ישראל. החרם החל בשנת 1951 בעקבות החלטה של הליגה הערבית, כי אף מדינה ערבית לא תקיים יחסים כלכליים עם חברות המקיימות יחסים כלכליים עם מדינת ישראל. משרד המעקב של החרם, הקרוי OABI (קיצור של Office of the Arab Boycott of Israel) ממוקם בדמשק. בשיאו, הוטל החרם על כ-8,500 חברות (כולל פורד וקוקה קולה), אך כיום השפעת החרם נמוכה ביותר.

תוכן עניינים 1 ממדי החרם 2 ארצות הברית 3 התפוררות חלקית של החרם הערבי 3.1 בחריין 3.2 ערב הסעודית 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ממדי החרם

לחרם יש שלושה ממדים:

• חרם על חברות ישראלית - הממד הזה של החרם לא מאפשר יצוא של סחורות ישראליות למדינות ערב. למרות החרם, סחורות ישראליות מגיעות למדינות ערב על ידי יצוא למדינה שלישית, שבה מסירים את כל התווים המזהים את המוצר כתוצרת ישראל ובמקומם שמים תווים פיקטיביים, המזהים את המוצר כתוצרת של מדינת הביניים. קשה לעמוד על סדר גודל הסחר הזה.

• חרם על חברות המנהלות קשרי עסקים עם ישראל - הממד הזה של החרם גרם להרבה חברות זרות (בעיקר יפאניות) לא לקיים קשרי מסחר עם ישראל. עד תחילת שנות התשעים לא נמכרו בישראל מכוניות יפאניות פרט לסובארו ודייהטסו, שלא נכנעו לחרם.

• חרם על חברות, המנהלות עסקים עם חברות, שיש להן קשרי עסקים עם ישראל - ממד זה של החרם לא פעל מעולם, קרוב לודאי בגלל הקושי של ישומו.

[עריכה] ארצות הברית

ב-1977 העביר הקונגרס האמריקאי חוק, עליו חתם גם הנשיא ג'ימי קארטר, ולפיו יוטל קנס על חברות אמריקאיות המשתפות פעולה עם החרם הערבי. למען המעקב אחר יישום חוק זה, נפתח בארצות הברית משרד בשם Office of Antiboycott Compliance, המהווה חלק ממשרד המסחר האמריקני. למרות הקנסות, היו חברות אמריקאיות (לדוגמה מקדונלדס) שהעדיפו לשלם את הקנס מאשר להפר את דרישות החרם, ובכך להסתכן בהפסד עסקים עם העולם הערבי.

[עריכה] התפוררות חלקית של החרם הערבי

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן, התחייבו מדינות אלה להפסיק להפעיל את החרם. כתגמול על הפסקת החרם על ישראל, גורשה מצרים מהליגה הערבית לתקופה של 10 שנים. מלחמת המפרץ גרמה לביטול החרם הלא ישיר לגבי חברות אמריקאיות במדינות המפרץ וזאת בשל ההגנה האמריקאית על האזור כנגד עיראק. גם הסכמי אוסלו תרמו להתפוררות החרם, כאשר מדינות ערב הרחוקות מישראל החלו מתעלמות חלקית מהחרם ומקצתן אף פתחו משרדי אינטרסים בישראל. פורמלית מעטות ממדינות ערב ביטלו לחלוטין את החרם הערבי, ביניהן מצרים שהוזכרה לעיל, ירדן בעקבות הסכם השלום בשנת 1994 ומאוריטניה, אולם ההקפדה על החרם ובמיוחד על החרם הלא ישיר (המימד השני והשלישי) נמוכה בהרבה מכפי שהייתה עד תחילת שנות התשעים.

[עריכה] בחריין

בכדי להקל על אישור הסכמי סחר חופשי בין בחריין וארצות הברית הכריזה ממשלת בחריין באוגוסט 2005 על הפסקת השתתפות המדינה בחרם הערבי (אך ללא נורמליזציה ביחסים עם מדינת ישראל). ההתנתקות מעזה נתנה לבחריין כיסוי להקפאת החרם. למרות ההתנתקות, ההחלטה נתקבלה בביקורת קשה בציבור בבחריין, וב-11 באוקטובר 2006 הפרלמנט הבחרייני הצביע (בהצבעה לא מחייבת) בעד חזרת בחריין להשתתפות בחרם [1].

[עריכה] ערב הסעודית

עם הצטרפות ערב הסעודית לארגון הסחר העולמי ב11 בדצמבר ב-2005, התחייבה ערב הסעודית לציית לחוקים של הארגון, ביניהם האיסור על קיום חרם על מדינות אחרות החברות בארגון, בהן ישראל. התחייבות זאת ניתנה לאחר 12 שנים של משא ומתן על תנאי ההצטרפות. [2]

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האגף למעקב כנגד החרם באתר ה־Bureau of Industry and Security (המקבילה של ארצות הברית ל"משרד המסחר")