היהודים בין שתי מלחמות עולם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמורות רבות חלו בעם היהודי בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה בעקבות התבססות התנועה הציונית והתגברות האנטישמיות שבשרה את עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מזרח אירופה
[עריכה] ברית המועצות
1917-1920: קומוניזם צבאי- פוגרומים מקומיים בגלל המלחמה בין הבולשביקים למתנגדי המהפכה. למרות שהאנטישמיות מוצאת מחוץ לחוק בברית המועצות הרדיפות נמשכות משום שהאנטישמיות מושרשת ברבים מתושבי רוסיה ובמיוחד אוקראינה.
1921-1930: ה"יבסקציה" והיישוב מחדש- היבסקציה הייתה מחלקה במפלגה הקומוניסטית שעסקה בענייני יהודים. היא פעלה נגד ארגונים ותנ' יהודיות שאינן קומוניסטיות (התנ' הציונית, ארגוני הקהילות היהודיות). היבסקציה שאפה להחליף את התרבות והדת היהודית בתרבות יהודית פרולטרית, ויזמה פעולות חינוך ותרבות לשם כך. לפעילות ה"תרבותית" נוספו חוקים נוקשים שהורו על פירוק הקהילות והחרמת רכושן איסור לימודי דת, סגירת בתי-כנסת וישיבות, איסור לימוד עברית ואיסור הפעילות הציונית. בעקבות מצבם הכלכלי הגרוע של מרבית יהודי ברית המועצות (מכיוון שרובם עסקו במסחר, שלפי השיטה הקומוניסטית העבר לידי המדינה) השלטון שאף להעביר כמה שיותר יהודים לעבודה חקלאית והקים התיישבויות חקלאיות-יהודיות (חצי-האי קרים, בירוביג'ן).
1930-1939: היבסקציה נסגרת (מחשד לפעילות פרו-יהודית), וכתוצאה הפעילות ליצירת התרבות הפרולטרית נחלשת. עם-זאת ההתיישבות החקלאית נמשכת ובירוביג'ן אף מוכרזת כאוטונומיה יהודית.
תרבות: בעקבות פעילות השלטון הסובייטי והיבסקציה לחיזוק והגברת "התרבות היהודית הפרולטרית" על ידי השימוש ביידיש אכן התחזקה התרבות והשפה בשנות העשרים. ברחבי בריה"מ פעלו תיאטראות ביידיש, נכתבו ספרים (סיפורת, עיון), הוצאו ועוד. למרות-הזאת בשנות ה-30 תרבות האידיש החלה להיחלש מכיוון שמאחורי השפה עמדה אידאולוגיה קומוניסטית אנטי-דתית ואנטי-לאומית שלא התאימה ליהודי רוסיה, ובהעדר היבסקציה לכפות אותה היא דעכה.
[עריכה] מדינות אחרות
ליטא: בתחילת התקופה נראה היה שהיהודים יקבלו אוטונומיה. בליטא, בה מס' היהודים 150 אלף, הוקם משרד לענייני יהודים. הותר השימוש בעברית ויידיש במוסדות הממשלה וניתנה אוטונומיה בחינוך. בעקבות הזכויות, יהדות ליטא הקימה בנק מרכזי ורשת בתי-ספר. המהפכה הפשיסטית שהתחוללה בליטא הביאה לחיסול האוטו' בה זכו היהודים. המשרד לענייני יהודים נסגר, והשימוש הרשמי בעברית ויידיש הופסק. בתחום הכלכלי, המצב היה עוד יותר גרוע. איכרים עניים (וליטא, מדינה חקלאית מובהקת, הייתה מלאה בהם) עברו לערים ועיירות בהם התגוררו יהודים, ובניסיונם לעלות למעמד הבינוני נישלו את היהודים מעיסוקם במסחר ומלאכה. השנות ה-30 נוספה לכך, תעמולה אנטישמית שהגיעה מגרמניה הנאצית.
הונגריה: כתוצאה מכישלון המהפכה הקומוניסטית, היהודים שלימו מחיר כבד. בניגוד לרוח הליברליות ששררה בהונגריה לפני המלחמה, התעוררה שנאה עזה כלפי היהודים. בפרעות שערכו "מדיארים מתעוררים" נרצחו 3000 יהודים. לאחר הפרעות החלה פעולת דיכוי פוליטי ונישול כלכלי כלפי היהודים. למרות שהיהודים מילאו תפקיד חשוב בכלכלה ההונגרית- במסחר, במלאכה, בשירות הציבורי ובמקצועות החופשיים- הממשלה ההונגרית עשתה כל שביכולתה כדי לכרום ליהודים לעזוב תחומים אילו.
בעקבות ההיחלשות הכלכלית של יהדות הונגריה, נחלשו הפעילויות נגדם, אך הם גברו בשנות ה-30 בהשפעת גרמניה הנאצית. קמו תנועות אנטישמיות רבות, התחדשו הפרעות ביהודים, ונערכה תעמולה כבדה. הממשלה ההונגרית הידקה את קשריה עם גרמניה, וחוקקה חוקי אפליה קשים ביותר נגד היהודים (בעיקר בתחום הכלכלי). למרות כל-זאת (או אולי בעקבות), נטמעו היהודים בחברה ההונגרית. הם דחו הצעות עזרה מארגונים יהודיים בחו"ל, התנגדו לציונות, והמשיכו בהתבוללות ונשואי התערובת.
רומניה: במלה"ע הראשונה כבשה רומניה את בוקובינה וטרנסילבאניה, חבלי-ארץ שאוכלוסייתם מורכבת ממיעוטים רבים, 800 אלף יהודים ביניהם. למרות שבסוף המלחמה חתמה על הסכם שמבטיח ליהודים שוויון-זכויות, בפועל ליהודים לא ניתנו זכויות בסיסיות. הגבלות הוחלו גם בתחום הכלכלי. הקהילות היהודיות נותקו מגופים כלכליים חשובים. בנוסף למדיניות זו, היהודים סבלו גם מפרעות שהשלטון התעלם מהם. בשנות ה-30 רומניה, כמו מדינות רבות באזור, הושפעה מהנאציזם בגרמניה וקמו בה ארגונים אנטישמיים (כמו "משמר הברזל").
יהדות רומניה לא הייתה מאוחדת בדעתה לפתרון הבעיה. "איחוד יהודי רומניה", מחנה המתבוללים "רומנים בני דת משה", ניסה לשפר את מעמד היהודים באמצעות הסכמים פוליטיים. לעומתו, הלאומיים הקימו "מפלגה יהודית" ששאפה לקבלת אוטונומיה ליהודים.
פולין: מצב היהודים בפולין היה בין הקשים באירופה. שליש מתושביה היו בני-מיעוטים, כולל 3 מיליון יהודים. פולין אמנם התחייבה לשמור על זכויות המיעוטים, אך לא שמרה על התחייבותה, במיוחד כלפי היהודים. הממשלה דיכאה את היהודים בעקבות לחץ ציבורי. מפלגת האנדקים סגרה מוסדות שונים בפני היהודים. מצב היהודים הוקל ב-26 עם הקמת המשטר הרודני של פילסודסקי, אך לאחר זמן מה שבה האנטישמיות לפולין.
מצבם הכלכלי של היהודים לא היה פחות קשה ממעמדם החברתי והמשפטי. המדיניות הכלכלית של הממשלה (התערבות במשק, אפליית יהודים, הפסקת הסחר עם רוסיה) הביאה לבעיה כלכלית קשה ביותר על היהודים.
[עריכה] התמודדות:
היהודים ניסו להקל על מצבם הכלכלי החמור על ידי התארגנות מקצועית והקמת קופות אשראי קואופרטיביות למתן הלוואות נוחות לסוחרים ובעלי-מלאכה. גם בתקופות רעות במיוחד, לא נהנו מעזרה ממשלתית, והסתפקו בתרומת הג'וינט.
יהודי פולין, בניגוד לאחיהם במערב, לא התערו (ולא שאפו להתערות) בחברה הסובבת. ביהדות פולין התחולל מאבק אידאולוגי בין 2 גישות- העברית וא"י מול האידיש וה"אידישלנד". העברית הייתה מקובלת בעיתונות הציונית, ותפסה מקום נכבד בחינוך. האידיש נשארה השפה המובילה מבחינת דיבור. לשפה נוספה תרבות וספרות עשירה. בערים רבות פעלו להקות תיאטרון, ואף היו ניצני קולנוע באידיש. העיתונות והספרות היהודית פרחו- עשרות עיתונים פורסמו ביניהם 12 יומיים, סופרים כמו אורי צבי גרינברג, זכו להמוני קוראים רבים. בתחום החינוך הוקמו רשתות בתי-ספר רבות- בי"ס מקצועיים (של אורט), חדרים וישיבות (של אגו"י), בי"ס באידיש עם דגש על סוציאליזם של הבונד, "תרבות" בעברית עם דגש על ציונות (של חוגים ציוניים). כמו-כן פעלו תנ' נוער בידי הזרמים השונים- השומר הצעיר, החלוץ, גורדוניה, בית"ר ועוד. פולין שימשה כמרכז הרוחני של יהדות אשכנז במשך התקופה, מפליא ביותר לאור הבעיות הקשות שעמדו בפני יהדות פולין.
גם בתחום הפוליטי, פעילות היהודים הייתה רבה (אם-כי לא מוצלחת ביותר). ב-1922 הקימו בשיתוף עם יתר המיעוטים את "גוש המיעוטים", שקיבל בבחירות נציגות גדולה לסנאט הפולני. המפלגה שיפרה את מעמד היהודים, ובזכותה היהודים הגיעו להסכם ב-25 שמבטיח אוטונומיה תמורת פרישה מהמפלגה. אולם ההסכם לא כובד והיהודים חזרו לאופוזיציה, אך הגוש נחלש באמצעות תרגילים פרלמנטריים והפילוג שבו.
[עריכה] ארצות ערב
[עריכה] צפון אפריקה
בעקבות כיבוש אלג'יריה (כמושבה ב- 1831), מרוקו וטוניס (כפרוטקטורט ב- 1912 ו- 1881) על ידי צרפת, השתנה הארגון הקהילתי של היהודים בארצות הללו.
באלג'יר השינויים שנערכו היו הגדולים ביותר, מכיוון שהייתה מושבה צרפתית שתושביה היהודיים הוכרזו כאזרחים צרפתיים (1870) . כבר ב-1845 הארגון המסורתי בראשות ה"מוקדם", החכמים ובתי-הדין בוטל והוחלף במערכת של 3 קונסטיטורות (מועצות). מועצה מרכזית בבירה, אלג'יר ו-2 אזוריות בערים אוראן וקונסטנטין, שהוכפפו ב-1867 לקונ' של פריס. הקונ' של אלג'יר הורכבה מ-4 חברים חילוניים ורב ראשי. הקונ' האחרות מ-3 חברים חילוניים. המינויים ניתנו על ידי השלטון הצרפתי, אך הושפעו מראשי ורבני קהילות צרפת שהתערבו רבות בקהילות אלג'יריה.
במרוקו וטוניס לא הוקמו קונ' בגלל שהיו במעמד פרוטקטורט שמונע מהשלטון הצרפתי להתערב במבנה החברתי למרות-זאת נערכו שינויים מסוימים. בטוניס הוקמה מועצה בת 12 חברים, שהחל מ-1921 נבחרה בבחירות כלליות ל-4 שנים. נשיא המועצה השתייך לחוגים החילוניים ושימש כנציג הקהילה בפני השלטונות. המועצה טיפלה בענייני דת וסעד, בעיקר. בערי-השדה פעלו ועדים אוטונומיים שלא קיבלו את מרות המועצה. הרב הראשי איבד מסמכויותיו, אך התפקיד המשיך לא בוטל.
גם במרוקו התקיים ארגון דומה. לכל עיר וקהילה גדולה היה ועד עצמאי שטיפל בענייניהם. חברי הוועד מונו לשנתיים על ידי השלטון הצרפתי. התיאום בין הוועדים נעשה מטעם השלטון באמצעות פקיד יהודי בכיר ה"מפקח על המוסדות הקהילתיים היהודיים".
[עריכה] המזרח התיכון
עיראק: בעיראק שהייתה תחת מנדט בריטי מ-1920, מעמדם המשפטי של היהודים היה זהה למעמד המוסלמים. ניתנו להם 4 מושבים בפרלמנט, זכות לנהל מערכות חינוך ודת עצמאיות וכן להתקבל למוסדות-חינוך ממלכתיים ולמשרות ממלכתיות. מעמד זה נשמר גם כאשר קיבלה עיראק עצמאות ב-1932 תחת שלטון פייצל. אולם כשהוא מת, והמלך גאזי החליפו ב-33 החלה אפליה והורע המעמד, בנוסף להפצת תעמולה אנטישמית ואנטי- ציונית מצד הנאצים והמופתי של יר' שהגיעו אף לפרעות פיזיות.
בראש כל קהילה יהודית עמד "חכם באשי", אעפ"י שבקהילות מסוימות, הארגון היה שונה. (בבגדד למשל, בראשות הקהילה עמדה מועצה "אזרחית" בת 60 חברים שעסקה בעיקר בענייני מסים ומועצה דתית בהנהגת רב ראשי, שדנה בנושאי נישואין, גירושין וירושה). רבים מהילדים נשלחו ללמוד בבי"ס של "כל ישראל חברים" שם קיבלו חינוך כללי ויהודי (שלא ניתן היה לקבלו ב"חדרים", בגלל שמרנות דתית).
מצרים: היהודים נהנו מזכויות אזרח מלאות גם כשמצרים קיבלה עצמאות ב-22 ואף קיבלו ייצוג בפרלמנט המצרי ובעיריות שונות. אם-זאת התנהלה נגדם הסתה אנטישמית. הקהילות היהודיות לא היו מאוחדות. מנהיגות כל קהילה עסקה הן בנושאים דתיים והן אזרחיים. למרות (ובגלל) הפיצול בין הקהילות, הוקמו ופעלו ארגוני סעד ופילנתרופיה כגון אגודת "מתן בסתר", חברת "הכנסת כלה", "בני-ברית" מאמריקה ועוד.
[עריכה] ארצות הברית
- מאמר ראשי - יהודי ארצות הברית בין מלחמות העולם
