היפוגליקמיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפוגליקמיה או מיעוט סוכר בדם - היפו = תת או חוסר, גליק = מהמילה גלוקוז, סוכר, המיה = מהמילה היוונות "המוס" שפירושה דם.
חולה בהיפוגליקמיה יהיה באי שקט ולכן יכול להיות אגרסיבי ואף אלים. הסימנים הראשונים הם חיוורון, חולשה פתאומית, בלבול, בחילה והזעה, רעידות ולאחר מכן פרכוסים ועוויתות, במקרים קיצוניים עד כדי אובדן הכרה ומוות.
אירועי היפוגליקמיה עשויים להופיע בעקבות צום ממושך, או דיאטה דלת פחמימות. גם גידול לבלבי פעיל המפריש ומייצר אינסולין בכמויות בלתי מבוקרות יכול לגרום להיפוגליקמיה.
אירועי היפוגליקמיה הם תופעה נפוצה ומוכרת אצל חולי סוכרת המטופלים באינסולין, בשל העדר המנגנון המווסת אוטומטית את הפרשת האינסולין מהלבלב כתגובה לרמת הסוכר בדם. מינון-יתר של אינסולין שהזריק לעצמו המטופל, דילוג על ארוחה, או פעילות גופנית מוגברת יגרמו לתופעה זו. במקרה כזה הטיפול המיידי הוא צריכה מהירה של גלוקוז באוכל או משקה, ובמקרה קיצוני - הזרקת גלוקגון.
[עריכה] ראו גם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
