השפלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק באזור של ארץ ישראל. לערך העוסק בהשפלה נפשית, ראו השפלה נפשית.

השפלה, או שפלת יהודה, הוא אזור גאוגרפי במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה- שפלה- נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק - ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה). אורכה כ 100 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10-15 ק"מ וגובהה 120-450 מ' מעל פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-500-600 מילימטרים בצפונה ועד 250 מילימטרים בדרומה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ומגיעה ל-20 מעלות צלזיוס. בקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך -

השפלה הגבוהה (המזרחית)- בנויה גבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. סלעיה קירטוניים והצמחיה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.
השפלה הנמוכה (המערבית)- מגיעה לגובה 250 מ'. נופה מתון יותר והתעבורה הנוחה בה בצירוף אדמות סחף רבות מאפשרות עיבוד חקלאי.

[עריכה] גאולוגיה

המאפיין הבולט של אזור השפלה הוא הסלעים הרכים בה. השפלה בנויה בדרך כלל מסלעי חוואר רכים, המכוסים בקרום גירני קשה המוכר בשם נארי. זאת לעומת הרי יהודה, הבנויים מאבני גיר ודולומיט קשים.
ההבדלים בין השפלה לבין הרי יהודה נובעים מהעובדה כי שני אזורים אלו נוצרו בשני עידנים גאולוגיים שונים, כאשר הווצרות הרי יהודה קדמה להווצרות השפלה.

אזורים נרחבים בשפלה מכוסים חולות ים - אך החולות הולכים ופוחתים בגלל הבניה המואצת באזור. בין הנחלים העוברים בשפלה נמצאים - נחל הבשור, נחל שקמה, נחל לכיש ונחל שורק. מלבד החולות קיימת אדמה פוריה ומי תהום. בשפלה מתהוות ביצות בעת גשמים אך אין הן שורדות בזמן הקיץ. סוג הקרקע בשפלה הוא לס בדרום, אך מאשקלון צפונה מחליף אותו חמר. בשפלה צומחים שדות בר ומטעים.

[עריכה] חי וצומח

עדויות רבות מצביעות על עולם חי עשיר ומגוון במיוחד באזור זה בתקופות קדומות. מן המקרא ניתן ללמוד כי יונקים גדולים כגון אריות ודובים חיו באזור: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה; וַיָּבֹאוּ, עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (ספר שופטים, פרק יד, פסוק ה).
עדויות נוספות למגוון החי בשפלה ניתן למצוא מעדויותיהם של נוסעים והרפתקנים אשר הגיעו לארץ ישראל. הרוזן דה שטובריאן שביקר בארץ בשנת 1806, מתאר בספרו: "הציד מרובה במישור רמלה ובהרי יהודה: חוגלות, ארנבות, חזירי בר וצבאים.
מצבן של חיות הבר בשפלה כיום אינו טוב כבעבר. עיבוד חקלאי אינטנסיבי, פגיעה בבתי הגידול, ציד והרעלות גרמו לדחיקתם של מינים רבים לשטחים מצומצמים ביותר, בעוד מינים אחרים המתוארים בכתבי ההיסטוריה אינם נראים עוד כלל בשפלה. כיום ניתן עוד למצוא באזור חזירי בר ועדרים קטנים של צבאים. גם זאבים בודדים ועופות דורסים מסוימים עדיין מופיעים לעתים.

רובו הגדול של שטח השפלה מתאפיין בחורש ים תיכוני, לרוב מחברת חרוב מצוי ואלת המסטיק. באזורים מסוימים מתקיימת גם חברת אלון מצוי. אולם כריתת החורש הטבעי, הרעייה וההתיישבות באזור השפיעו באופן ניכר על הצומח והותירו שרידים לחורש המפותח שהיה כאן נחלת העבר.

[עריכה] התיישבות

במהלך תקופת הברונזה הלכו והתגבשו בשפלה ערים גדולות כדוגמת לכיש, ירמות, גזר ועוד. שמות הערים באזור נזכרים לראשונה בכתבי המארות המצריים, בתקופה שקדמה בכמה מאות שנים לציונם במקרא. השפלה נצטיירה בעיני האנשים בעת המקרא כאזור העשיר בשטחים המתאימים לעיבוד חקלאי (זאת למשל, לעומת ירושלים ההררית). זו הסיבה המרכזית להתפתחותן של ערים גדולות באזור זה.
עד לחורבן בית המקדש הראשון לא הייתה השפלה בשליטה מלאה של ממלכת ישראל. תחומה היה מצוי תחת השפעתם של הפלשתים והכנענים. בימים שלפני ממלכת יהודה התקיים מאבק בין אנשי יהודה לפלשתים, במהלכו נעה השליטה בשפלה בין ידי ממלכות אלו. לאחר התבססות ממלכת יהודה כממלכה עצמאית התפרסו תושביה מערבה לכיוון השפלה, לאחר שגילו את הפוטנציאל החקלאי וההתיישבותי הטמון בה: "וַיִּבֶן {{עוזיהו}} מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר; אִכָּרִים וְכֹרְמִים, בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל" (ספר דברי הימים ב, פרק כו, פסוק י).
לאחר אובדן עצמאות ממלכת יהודה התיישבה באזור זה אוכלוסייה אדומית. שמו של האזור נקרא באותה עת "אדומיאה". בנוסף להם התקבצו בשפלה פיניקים מצידון, בחלק מהתפשטותם לצרכי מסחר. מאזור זה היו יוצאים סוחרים למצרים. בהמשך תפס אזור השפלה חלק חשוב בתקופת מרד בר כוכבא. השפלה התבססה כאחד ממעוזי המרד ובהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה ביהודה ובשפלה.

הערים המרכזיות כיום בשפלה הן - בית שמש, רמלה, נס ציונה, ורחובות.

בחלקו המזרחי של האזור ישנן גבעות כורכר ועליהן ניבנו מרבית היישובים הן בימי קדם והן בימינו. העדפת הגבעות נובעת מן האפשרות הנוחה להגן על ישוב מוגבה, העובדה שמגיעה אליהם רוח ים ומצננת את האוויר והעובדה שבימי גשם אין נוצרות שם ביצות. היישוב היהודי בה ותיק למדי בצפון וחדש יותר בדרום.