מישאל חשין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ד"ר מישאל חשין
השופט מישאל חשין
בית המשפט	בית המשפט העליון
תפקיד נוכחי	אין
תפקידים קודמים	*שופט בית המשפט העליון המשנה לנשיא בית המשפט העליון יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה
שנת לידה	1936
פעילויות נוספות

מישאל חשין (נולד ב-16 בפברואר 1936) - שופט בבית המשפט העליון בשנים 1992 - 2006, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, דוקטור למשפטים.

[עריכה] תולדות חייו

מישאל חשין נולד ב-16 בפברואר 1936 בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון, גדל בתל אביב ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון, צאצא למשפחה מהיישוב הישן, וצאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. בשל סיבות רפואיות חשין לא התגייס לצה"ל, אך מאוחר יותר, כאשר כבר היה סגן פרקליט המדינה, התעקש לשרת במילואים בפרקליטות הצבאית.

ב-1953, בגיל 17, חשין החל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, סיים את התואר בהצטיינות יתרה, ואף קיבל תואר דוקטור למשפטים בגיל 26, בהנחייתו של פרופ' גד טדסקי. במשך שנים ארוכות אף שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.

ב-1962 הצטרף לפרקליטות המדינה בה התקדם עד שמונה ב-1973 לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. ב-1978, לאחר שאהרן ברק ויצחק זמיר הועדפו על פניו כיועמ"ש לממשלה, פרש והקים משרד פרטי. בין השאר, ייצג את נאשמי השב"כ בפרשת קו 300.

ב-15 בינואר 1992 מונה חשין לשופט בבית המשפט העליון. זהו מינוי נדיר, שכן מאז הקמת המדינה זו הייתה הפעם היחידה שעורך דין מהמגזר הפרטי נבחר ישירות לתפקיד שפיטה בערכאה העליונה. הוא העיד על הערכה רבה ליכולותיו של חשין כמשפטן, ועם זאת עלה חשש שהעדר "מזג שיפוטי" יפגום בתפקודו. ואכן, חשין היה ידוע כבעל רוח סוערת. לעתים קרובות העיר הערות חדות בדיון, יותר מהמצופה משופט. אופיו המיוחד משתקף בפסקי הדין שלו הכתובים בסגנון פיוטי יוצא דופן.

בשנת 2003 כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה. במסגרת זו הורה להפסיק באמצע את שידור מסיבת העיתונאים שבה אריאל שרון הגיב על ההאשמות נגדו, משום שהייתה רצופה דברי תעמולה. יש הטוענים שהחלטה זו, שהציבור פירשה כרדיפה, תרמה רבות לפופולריות של שרון. החלטה אחרת שלו בתפקיד זה הייתה לפסול את מועמדותו של ברוך מרזל, אך לא את זו של עזמי בשארה. בסופו של דבר, בג"ץ התיר גם למרזל להתמודד.

ב-4 בינואר 2005 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, וב-16 בפברואר 2006, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.

בעקבות התקפה חריפה של פרופ' דניאל פרידמן על בתי המשפט בישראל, ולאחר מינויו לתפקיד שר המשפטים בפברואר 2007, אמר חשין בראיון בשידור חי לרשת ב' "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו" [1].

חשין נשוי לרות חשין, מנהלת קרן ירושלים ובת משפחת סלומון, ממייסדות חברת טבע. גיסהּ הוא יו"ר טבע, אלי הורביץ. חשין הוא אב לארבעה. בן דודו הוא דוד חשין, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר מונה ביוני 2006 לכהונה בפועל בבית המשפט העליון.

[עריכה] פעילותו השיפוטית

פעילותו השיפוטית של חשין לא הייתה חד ממדית, ופסקי הדין שלו מעידים על השקפת עולם מורכבת. הוא התנגד באופן חריף, בדעת מיעוט, להריסת בתים. ומצד שני, התפרץ בדיון על עתירת ארגוני שמאל שניסו להטיל הגבלות על פעילות צה"ל בשטחים: "הבן שלי נמצא שם" קרא לעבר פרקליטי העותרים. הוא התנגד באופן חריף לרעיון שלפיו חוקי היסוד הם בגדר חוקה חדשה, התזה שעליה הניח נשיא בית המשפט אהרן ברק את כל יוקרתו. מצד שני, תמך בפסילת חוק של הכנסת ("חוק גל"), ואף רמז שגם החוק הפוטר חרדים מגיוס לא בהכרח יעמוד בביקורת שיפוטית. כשהביע התנגדות לאיסור גורף על מכירת חזיר, עורר חבר הכנסת החרדי, מאיר פרוש, סערה כאשר כינה אותו בתגובה: "חזיר".

בדרך כלל אפשר לציין את חשין כמי שנקט קו ליברלי בענייני כלכלה ובענייני דת ומדינה. גישתו הייתה שיש להצר ככל האפשר את סמכויותיהם של בתי-הדין הדתיים בישראל.

[עריכה] חופש הביטוי

עמדת המיעוט של השופט חשין בכל הנוגע לחופש הביטוי הייתה חריגה בביהמ"ש העליון. העמדה הרווחת רואה כל ביטוי כחוסה תחת חופש הביטוי (אף שרמת ההגנה על ביטויים שונים עשויה להיות שונה). לעומת גישה זו, סבר חשין כי קיימים ביטויים שחופש הביטוי אינו חל עליהם. ידועה התבטאותו העוקצנית לפיה "לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי בטן זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור". כך, קבע בדעת מיעוט בפרשת "קידום", כי הביטוי המסחרי אינו חוסה תחת חופש הביטוי, והצדיק את פסילת התשדיר בו נאמר "לך תצטיין". בפרשת "ערוץ פלייבוי" העלה את הסברה לפיה ייתכן שגם הביטוי הפורנוגרפי, אינו חוסה תחת חופש הביטוי, אף שנמנע מלהכריע בשאלה זו. בשני פסקי הדין הללו הביעה השופטת דליה דורנר את דעת הרוב ההפוכה.

הוא התנגד בלשון נרגשת ובציטוטי שירה להקרנת סרט המטיל רבב בדמותה של חנה סנש, הוא גם התנגד להתערבות בהחלטה לפסול את הסרט "אימפריית החושים".

[עריכה] פרשת הוד-חפר

דוגמה לשיקול דעתו השיפוטי של חשין היא פסיקתו בפרשת הוד-חפר. בתחילת 2002, פסק חשין שאסור לרבנות הראשית לשלול את תעודת הכשרות ממשחטת "הוד מעולה" (בעמק חפר), רק בשל העובדה שהיא מוכרת בנפרד גם בשר לא כשר. הרבנות החזירה את ההכשר, אך פירסמה כי הכשרות ניתנה מטעם צו בית משפט, בניגוד לדעתם של הרבנים. עקב כך בוטלו הזמנות מהמשחטה והדיון חזר לבית המשפט. בספטמבר 2002 פסק חשין כי הרבנות הראשית לא צייתה לבג"ץ וביזתה את בית המשפט: "ואולם מהותה (של העתירה), מהות היא של הליך ביזיון בית המשפט... כך בראש חוצות ובמופגן, עושה הרבנות הראשית לסיכול ולביטול פסק דין של בית המשפט הגבוה לצדק". חשין אף קרא ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין את הרבנים שהיו מעורבים בפרשה, וכן קרא לכנסת לבטל את חוק איסור הונאה בכשרות, משום שהרבנות עשתה בו שימוש שלא כהוגן.

[עריכה] עבירות צווארון לבן

גישתו לעבריינות צווארון לבן הייתה כנראה המחמירה בבית המשפט. הוא הורה על דיון נוסף בזיכויו של שמעון שבס ונקט עמדת מיעוט תקיפה כשהתנגד למינויו של צחי הנגבי לשר לביטחון פנים. בהרכב של שבעה שופטים היה יחיד בדעתו כי יש מקום לבדוק שוב את החלטתו של מני מזוז בעניינו של אריק שרון בפרשת "האי היווני".

[עריכה] דין משמעתי לשופטים

באוגוסט 2005 ישב חשין בדין משמעתי של השופטת הילה כהן, שהואשמה בזיוף פרוטוקולים של בית המשפט שבו כיהנה. השופט חשין פסק (והצטרף אליו השופט אליעזר ריבלין) שיש להעביר את השופטת כהן לבית דין אחר, אך לא להדיחה. פסק דין זה ספג ביקורת ציבורית חריפה, בטענה שיש בו יחס סלחני במיוחד לשופטת שסרחה, ועל כן פגיעה באמון הציבור במערכת המשפטית. עוד נרמז כי השופט חשין מיודד עם עו"ד יעקב רובין, פרקליטה של הילה כהן, ואף השתתף בחתונת ילדיו [2]. אחרים טענו שדווקא התקשורת היא זו שפגעה באמינותה, הואיל והעדיפה לבחון את הפרשה בעין דו ממדית, ולא השכילה להתמודד עם המורכבות של הפרשה, ודווקא השופט חשין, למרות שיכול היה לכתוב פסק דין פופוליסטי בסוגיה, העדיף להתייחס לפרשה על כל המשמעויות השונות הטמונות בה.

[עריכה] חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)

במאי 2005 התפרסמה פסיקתו המפורסמת האחרונה של חשין לפני פרישתו. פסק הדין עסק בשאלת חוקתיותו של חוק שאוסר באופן כמעט גורף על איחוד משפחות של בני זוג ערבים-ישראלים עם בני זוגם הערבים מאזורי יהודה, שומרון וחבל עזה. בית-המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בהרכב מורחב של 11 שופטים, דחה את הטענה שמדובר בחוק בלתי חוקתי. פסק הדין המרכזי בדעת הרוב היה של מישאל חשין. בפסק דין עקרוני ונחרץ, פסק חשין שהזכות ל"כבוד האדם" אינה גוזרת מתוכה חובה חוקתית המוטלת על המדינה להתיר כניסה לישראל לאזרחים זרים שנישאו לאזרחי המדינה, ומדינת ישראל - ככל מדינה בעולם - רשאית להגביל בחוק הגירתם של אזרחים זרים לישראל, בהם בני זוג של אזרחי ישראל.

[עריכה] סגנון הכתיבה

השופט חשין ידוע בסגנונו הייחודי. הוא נהג להאריך במילים ולהרבות בציטוטים מן המסורת היהודית ומספרים ידועים (עליסה בארץ הפלאות, למשל). הוא פלפל את כתיבתו במליצות ונקט בביטויים ציורים וססגוניים. הוא הרבה גם להשתמש בשפה עוקצנית יחסית לשפה הסטרילית והמדודה הנהוגה על ידי שופטים בדרך כלל. על אורכם של פסקי-דינו ועל סגנונם נמתחה ביקורת מצד משפטנים ועורכי-דין, המבכרים פסקי דין ברורים, קצרים וממוקדים. מנגד, רכש לו השופט "עדת מעריצים" בקרב הסטודנטים למשפטים, אשר קריאת פסקי-דינו מתבלת את שגרת הקריאה היבשה והמונוטונית לה הם נדרשים במהלך לימודיהם.

להלן חמש דוגמאות קצרות לסגנונו המיוחד של השופט חשין:

חבריי הנשיא שמגר והנשיא ברק הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי-היסוד. אך מעט לקט, שיכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אאפה את פיתי-שלי. (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, עמ' 507-508)
הברבור אשר בצעירותו, בהיותו ברבורון, לא היה בחברת הברווזים אלא ברווזון מכוער, גדל והיה לברבור יפה, ברבור -בין-ברבורים. ואולם עצם העובדה שאותו ברבור גדל בין ברווזים היה בה, בדרך הטבע, כדי להשפיע על דרכיו, על מינהגותיו, על המנייריזמים שלו. רצונו המודע והלא-מודע של הברבור להידמות לסביבתו השפיע על התנהגותו, ועל-אף היותו ברבור, התנהגותו במובנים מסוימים הייתה התנהגות של מעין-ברווז. (רע"פ 2976/01)
דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט. (רע"פ 3904/96)
"יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי "מי מלך". המדובר הוא בחומצה גופרתית ובחומצה מילחית שעירבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמיס (כמעט ) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: "הלכת קינזי" והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממיסה היא צדק. אם יש צורך בדוגמה, הרי היא לפנינו" (בש"פ 7971/01, מדינת ישראל נ' דני טיקמן ואח',תק-על 2001(4), 25 ,עמ' 26)
"מושג התנאי מכללא - וכמוהו מושג החוזה מכללא - האכילנו מרורות לא מעטים בהתפתחות דיני עשיית עושר ולא במשפט... ולאחר שגירשנוהו בבושת פנים מעל פנינו, כך נעלה אותו באוב ונלמד תורה מפי רוח רפאים?" (ע"א 3666/90)

ראו דוגמה נוספת בערך דן אלמגור.