טניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טניס (Tennis) הוא משחק כדור הנערך בין שני שחקנים (משחק יחידים) או שני זוגות (משחק זוגות) באמצעות מחבט וכדור במגרש פתוח. הטניס נחשב לספורט אולימפי ומשוחק במדינות רבות ברחבי העולם.

תוכן עניינים 1 ההיסטוריה של המשחק 2 עקרונות המשחק 2.1 עקרונות המשחק 2.2 זכייה בנקודה 2.3 זכיה במשחקון 2.4 זכיה במערכה 2.5 זכייה במשחק 3 סוגי החבטות 4 תלבושת 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים 6.1 טורנירים מרכזיים:

[עריכה] ההיסטוריה של המשחק

ערך מורחב – היסטוריה של הטניס

עוד במאה השש עשרה היה משחק הטניס להיט בחצרות המלכים. הנרי השמיני מלך אנגליה היה חובב נלהב של משחק זה. בעבר הגידים של מחבט הטניס היו עשויים מגידי פרה.

[עריכה] עקרונות המשחק

[עריכה] עקרונות המשחק

המשחק משוחק בעזרת מחבט שמסגרתו עשויה ממתכת קלה (בעבר הוכנו המסגרות מעץ) ובו שזורה רשת של גידים מפלסטיק שבאמצעותם חובטים בכדור. כדור המשחק עשוי מגומי גמיש ומצופה בשערות קצרות ודקות, קוטרו של הכדור הוא כ-5 ס"מ וצבעו בדרך כלל צהוב זוהר.

אין הגבלת זמן למשחק הטניס.

המשחק נערך על גבי משטח שטוח העשוי דשא, חימר, אספלט או גומי ונתחם על ידי קווים המצוירים על הקרקע בצורת מלבן. את המגרש חוצה רשת בגובה של 91.4 ס"מ (במרכזה) עשויה חבלי בד דקים התלויה על גבי עמודים משני צידי המגרש. כאשר נערך משחק זוגות מוסיפים לתחומי המגרש גם את תחומי הצד של המגרש המרחיבים את שטח המשחק. את המשחק ניתן לערוך באולם סגור או באצטדיון פתוח.

כדור הטניס הוא כדור קטן יחסית לכדורים המשמשים במשחקי כדור אחרים. הכדור ממולא באוויר (בשיטת ואקום), למרות שישנם גם כדורים מיוחדים (כדורי טראטון) שאותם ממלאים באבקה לבנה של כדוריות אשר מתרחבות בזמן החבטה בכדור ושומרות על לחץ אוויר אחיד בכדור. כדורים אלו קשים מהרגיל. כדורי הטניס הם בדרך כלל בצבע צהוב זוהר.

מטרת המשחק היא לחבוט בכדור באמצעות המחבט מעל לרשת אל עבר צדו השני של המגרש בתוך תחומי המגרש המסומנים על הקרקע, זאת לאחר לא יותר מנגיעה אחת של הכדור בצד אחד של המגרש ונגיעה אחת במחבט.

שיטת הניקוד בטניס מתחילה בבסיסה בנקודה, זכייה במספר נקודות מקנה זכייה במשחקון, זכייה במספר משחקונים מקנה זכייה במערכה וזכייה במספר מערכות מהווה ניצחון במשחק כולו. להלן פירוט שיטת הניקוד:

[עריכה] זכייה בנקודה

כל תחילת נקודה מתחילה ב'חבטת הגשה (Serve)'. בכל משחקון מוגדר 'שחקן מגיש' ו'שחקן מקבל', על השחקן המגיש לעמוד ב'קו הבסיס' של המגרש (הקו התוחם את אורך המגרש) והשחקן המקבל רשאי לעמוד בכל תחום של המגרש מצד הרשת שלו מלבד בתוך ריבועי ההגשה. השחקן המגיש צריך להשליך את הכדור באוויר ולהכות בו לפני שהוא נוגע בקרקע באלכסון אל מלבן ההגשה (המלבן הקטן הצמוד לרשת) בצד הנגדי של מגרש היריב. כל עוד לא היכה השחקן בכדור הוא רשאי לנסות והשליך את הכדור כמה פעמים שירצה עד שהזריקה תהיה לשביעות רצונו אך מרגע שהיכה או ניסה להכות והחטיא בכדור הנסיון נחשב להגשה. השחקן המגיש חייב לבצע את ההגשה בעמידה (לא בריצה או תנועה) ונאסר עליו לחצות את קו הבסיס, במידה והוא עובר על תנאים אלו הגשתו נפסלת 'פסילת רגל'. בכל נקודה יש למגיש שתי הזדמנויות להכניס את הכדור אל מלבן ההגשה של היריב (בתנאים שפורטו). במקרה שהוא נכשל בכך פעמיים (מצב זה נקרא "שגיאה כפולה") יריבו זוכה בנקודה. תפקידו של השחקן המקבל הוא להחזיר את הגשת היריב לאחר שהכדור קפץ קפיצה בודדת בצד שלו של המגרש אל צידו של היריב.

אם כך הגשה תקינה מתבצעת כאשר המגיש משליך את הכדור באוויר וחובט בו אל תוך מלבן ההגשה של יריבו מבלי שהכדור יפגע או יגע ברשת ומבלי לעבור את קו הבסיס, כל זאת תוך לא יותר משני נסיונות. אם הכדור פוגע ברשת ולאחר מכן נוחת במלבן הנכון ההגשה אינה חוקית אך גם אינה נחשבת להגשה פסולה, ולמגיש ניתנת הגשה חוזרת.

ההגשה מתבצעת לסירוגין מהצד הימני והשמאלי של המגרש. בנקודה הראשונה של המשחקון ההגשה מתבצעת מהצד הימני של המגרש אל מלבן ההגשה השמאלי (מנקודת ראייתו של המגיש), בנקודה הבאה הוא מגיש מהצד השמאלי אל מלבן ההגשה הימני, ולאחר מכן חוזר להגיש מהצד הימני וכך הלאה. הצד הימני מכונה גם "צד השיוויון" משום שממנו מגישים במצב של "שיוויון" (ראו בפסקה הבאה) והצד השמאלי מכונה "צד היתרון" מפני שממנו מגישים במצב של "יתרון".

לאחר הגשה חוקית ממשיכים השחקנים את הנקודה עד אשר אחד מהם מבצע פסילה. פסילה מתבצעת באחד המקרים הבאים:

• חבטה אל הרשת או אל מחוץ לתחומי המגרש.
• אי חבטה בכדור.
• יותר מפגיעה אחת של הכדור במחבט מהלך חבטה.
• חבטה לאחר יותר מקפיצה אחת של הכדור.
• נגיעה של הגוף או של המחבט ברשת.

כל פסילה מעניקה לשחקן היריב נקודה אחת. במשחקים רשמיים ישנו שופט היושב בכיסא גבוה באזור הרשת (מחוץ למגרש כמובן) שתפקידו להתבונן במשחק ולקבוע מתי מתבצעת פסילה. לעתים יש לשופט הראשי גם שופטי קו שתפקידם לבדוק האם הכדור יצא מתחומי המגרש כפי שהם משורטטים על הקרקע (לרוב כל שופט קו אחראי להתבונן על אחד מקוי המגרש). במשחקים ללא שופט באחריות השחקנים לשפוט כל אחד בצידו שלו של המגרש

[עריכה] זכיה במשחקון

כל משחקון (Game) מורכב מסדרה של נקודות במהלכן אחד השחקנים מוגדר כמגיש והשני כמקבל. משחקון מנוצח כאשר אחד השחקנים מנצח בלפחות 40 נקודות בפער של 2 נקודות ומעלה מיריבו. בכל פסילה של היריב מקבל השחקן ניקוד לפי הסדר הבא: 15, 30, 40. כאשר מכריזים על הניקוד אומרים קודם את הניקוד של המגיש למשל: 'שלושים, אפס' משמעו שלמגיש 30 נקודות ולמקבל 0. כעקרון אם לשחקן 40 נקודות והוא זוכה בנקודה נוספת הוא זוכה במשחקון מלבד מקרה בו לשני השחקנים יש 40 נקודות (40:40). בשל הכלל שהוגדר שעל השחקן להיות בפער של שתי נקודות לפחות כדי לזכות במשחקון כאשר מגיעים שני שחקנים למצב בו לכל אחד 40 נקודות מוכרזת תוצאה של שיוויון (DEUCE). כדי לנצח במשחקון צריך אחד השחקנים לזכות ב-2 נקודות רצופות אחרי מצב של שיוויון. אחרי נקודה אחת מוכרזת תוצאה של יתרון לטובת השחקן שזכה בנקודה, ומהמצב הזה אם בנקודה הבאה זכה השחקן שהיה לו יתרון הוא זוכה במשחקון, ואם יריבו של השחקן שהיה לו יתרון זכה בנקודה מוכרז שוב מצב של שיוויון ושוב צריך אחד השחקנים לזכות ב-2 נקודות ברציפות כדי לזכות במשחקון. מכך שזכייה במשחקון יכולה להתרחש בשני מקרים: כאשר לשחקן 40 נקודות והוא זוכה בנקודה נוספת וליריבו 30 נקודות או פחות או כאשר שחקן מגיע למצב של יתרון וזוכה בנקודה נוספת. לפני תחילת כל נקודה תוכרז התוצאה במשחקון על ידי השופט (אם קיים) או על ידי אחד השחקנים.

[עריכה] זכיה במערכה

זכיה במערכה (Set) מבוססת על זכיה במספר משחקונים (באופן שהוסבר) כאשר השחקנים מתחלפים לסרוגין בכל משחקון בהגשה ובקבלת ההגשה. ההחלפה של המגיש בכל משחקון נועדה לשמור על שיוויון מכיוון לרוב לשחקן המגיש יתרון במשחקון בו הוא מגיש מכיוון שההגשה מאפשרת שליטה בנקודה. כדי להשוות את התנאים באופן מוחלט מתחלפים השחקנים בצידי המגרש לאחר המשחקון הראשון ואחריו אחרי כל שני משחקונים. מערכה מורכבת משישה משחקונים, כאשר בתום השישה, השחקן המוביל מנצח את המערכה. במקרה של שלוש שלוש המשחק ממשיך עד ששחקן מנצח בשני משחקונים רצוף. ברוב התחרויות, במצב של 6 משחקונים לכל אחד (6:6) ישחקו השחקנים משחקון הכרעה מיוחד הנקרא שובר שיוויון שהמנצח בו ייזכה במשחקון נוסף ויינצח את המערכה 7:6. בשובר שיוויון זה כל נקודה שווה נקודה בודדת (בשונה משיטת המשחקונים) כשהמטרה להגיע ל7 נקודות. אם השחקנים מגיעים למצב של 6:6 בשובר השיוויון ימשיכו לשחק עד שלאחד השחקנים יהיה יתרון של שתי נקודות על יריבו. בשובר שיוויון השחקן שהגיש במשחקון הראשון במערכה מגיש את הנקודה הראשונה ולאחר מכן השחקנים מתחלפים בהגשה אחרי כל 2 נקודות. השחקנים מתחלפים בצדדים אחרי כל 6 נקודות. בתחרויות שבהן אין שובר שיוויון (למשל במערכה המכרעת בטורנירי גרנד-סלאם ובגביע דייויס) ממשיכים לשחק משחקונים רגילים עד שאחד השחקנים זוכה ב-2 משחקונים רצופים אחרי מצב של שיוויון.

[עריכה] זכייה במשחק

כדי לזכות במשחק כולו יש צורך לזכות במספר מסוים של מערכות על ידי שחקן אחד או כאשר אחד השחקנים נפצע ואינו ממשיך, המשחק מוכרע עפ"י היתרון של אחד השחקנים עד לרגע פרישת השחקן הפצוע מהמשחק. מקובלים בטניס שני סוגי משחקים: במשחק 'הטוב משלוש מערכות' יש לזכות בשתי מערכות כדי לנצח את המשחק ובמשחק 'הטוב מחמש מערכות' יש לזכות בשלוש מערכות כדי לנצח. לספירה הפנימית בתוך המערכות אין חשיבות בתוצאה הכללית של המשחק, כלומר המשחק מוכרע לפי מספר הזכיות במערכות ולא לפי התוצאה הפנימית בכל מערכה (לדוגמה: שחקן א ניצח את המערכה הראשונה 6:0 ושחקן ב ניצח את שתי המערכות שאח"כ בתוצאה 6:4 ו 6:4 - שחקן ב הוא המנצח כי זכה בשתי מערכות, למרות ששחקן א זכה בסך הכול ביותר משחקונים). שיטת "הטוב מ-3 מערכות" נהוגה בכל התחרויות לנשים ובחלק מהתחרויות לגברים. שיטת "הטוב מ-5 מערכות" נהוגה רק אצל הגברים בטורנירי: גרנד-סלאם, בגביע דיוויס ובמשחקי גמר של טורנירים אחרים.

[עריכה] סוגי החבטות

בטניס יש 5 סוגי חבטות עיקריות: הגשה, כף יד, גב יד, יעף והנחתה. (החבטות מתייחסות לשחקנים המכים ביד ימין):

• חבטת הגשה (serve). במכה זו משתמשים בתחילת כל נקודה. כל שחקן בתורו מגיש למשך משחקון את החבטה ההתחלתית. בחבטה זו יד שמאל שאוחזת בכדור במקביל למחבט, זורקת אותו אנכית, ובו זמנית יד ימין מביאה את המחבט אל אחורי הגב דרך הכתף, ומכה בכדור כאשר הוא יורד ומגיע מעל גוף השחקן.
• חבטת כף יד (forehand). מיועדת לכדור המגיע לימין השחקן. רגל שמאל וכתף שמאל ניצבות קדימה, כאשר צדודית הגוף למול המתחרה, כף יד ימין אוחזת במחבט, מביאה אותו בתנועה מלמטה למעלה מעל גובה כתף ימין, ומחזירה אותו תוך כדי חבטה בכדור.
• חבטת גב יד (backhand). מיועדת לכדור המגיע לשמאל לשחקן. רגל ימין וכתף ימין ניצבות קדימה, כאשר צדודית הגוף למול המתחרה, כף יד ימין אוחזת במחבט, מביאה אותו בתנועה מלמטה למעלה מעל גובה כתף שמאל, וחובטת בכדור, כאשר גב היד מופנה לעבר כיוון הכדור.
• חבטת יעף (volley). במכה זו משתמשים כאשר מתקרבים לרשת. מכה זו נעשית מן האוויר.
• חבטת הנחתה (smash). במכה זו משתמשים כאשר מגיעים לשחקן כדורים גבוהים. הגוף ניצב למול הכדור המגיע, יד ימין מביאה את המחבט אל אחורי הגב דרך הכתף, ומכה בו כאשר הוא מגיע מעל גוף השחקן.

*כאשר שחקנים שמאליים חובטים החבטה מבוצעת בצורה הפוכה (תמונת ראי).

[עריכה] תלבושת

בעבר היה נהוג לשחק בתלבושת המסורתית - לגברים חולצה לבנה ומכנסיים לבנים קצרים עם כיסים, ולנשים חולצה לבנה וחצאית טניס קצרה (זו הסיבה לכינוי 'הספורט הלבן'). כיום רשאים טניסאים ללבוש בגדים בצבעים ובסגנונות שונים ברוב התחרויות, מלבד בטורניר וימבלדון בו שומרים על המסורת של לבוש לבן. המשחק משוחק בנעלי ספורט המותאמות במיוחד לאופי המשחק.

[עריכה] ראו גם

• טניסאים
• טורנירי גראנד סלאם:
  • טורניר וימבלדון
  • אליפות אוסטרליה הפתוחה
  • אליפות צרפת הפתוחה
  • אליפות ארצות הברית הפתוחה
  • טורניר המאסטרס קאפ
• אליפות ישראל בטניס

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טניס

• איגוד הטניס בישראל, האתר הרשמי
• התאחדות הטניס העולמית, האתר הרשמי
• המרכז לטניס בישראל, האתר הרשמי
• סבב הטניס המקצועני לגברים (ATP), האתר הרשמי
• סבב הטניס המקצועני לנשים (WTA), האתר הרשמי

[עריכה] טורנירים מרכזיים:

• טורניר וימבלדון
• אליפות אוסטרליה הפתוחה
• אליפות צרפת הפתוחה
• אליפות ארצות הברית הפתוחה

משחקי כדור בספורט
כדורסל | כדורגל | כדוריד | כדורעף | כדור בסיס | קריקט | כדורמים כדורת (באולינג) | הוקי קרח | פוטבול | רוגבי | טניס | טניס שולחן | סקווש | קורפבול | גולף