טריטיום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טריטיום הוא איזוטופ של מימן שנוצר כשלגרעין של מימן נוספים שני ניוטרונים נוספים. לאיזוטופ זה מסה אטומית 3. למרות שטריטיום יכול להיות גז הוא מופיע בעיקר כנוזל, זאת משום שבדומה למימן שאינו רדיואקטיבי הוא מגיב עם חמצן ליצירת מים. איזוטופ רדיואקטיבי זה פולט קרינת בטא נמוכת אנרגיה עד מקסימום אנרגיה של 18 קילו-אלקטרונוולט ובעל זמן מחצית חיים בן 12.2 שנים.
הטריטיום התגלה על ידי הפיזיקאים פול הרטק (Paul Harteck), מ.ל. אוליפנט (M.L. Oliphant) וארנסט רתרפורד ב-1934, כאשר הם הפציצו דאוטריום, בגרעיני דאוטריום בעלי אנרגיה גבוהה.
טריטיום נוצר באופן טבעי בשכבות הגבוהות של האטמוספירה כתוצאה מתגובה בין הקרינה הקוסמית ואוויר. כמו כן טריטיום נוצר כתוצאה מראקציות גרעיניות בכורים לייצור חשמל וכן מפיצוץ פצצות גרעין. ניתן ליצור טריטיום גם מפירוק ליתיום-6 שהוא איזוטופ של ליתיום בראקטורים המיועדים לכך.
השימוש העיקרי בטריטיום הוא בפצצות גרעיניות, בהן הוא משמש כ'נפץ' לתגובה התרמו-גרעינית. כמו כן, הוא משמש במדעי החיים כסמן גרעיני למחקר ביוכימי, כך לדוגמה, התמרת המימן בחומר מסוים בטריטיום תאפשר לאחר מכן לעקוב אחרי הצטברות החומר בתאים וברקמות מסוימות. מרקמות ותאים אלו תיפלט קרינת בטא גבוהה יותר בהשוואה לאזורים אחרים בגוף.
שימוש נוסף בטריטיום הוא כמקור אנרגיה להתקנים פולטי אור במקומות בהם לא ניתן לשלב סוללות או מקור חשמל אחר. הקרינה המתפרקת בדעיכת הטריטיום נבלעת בחומרים פלורסנטיים ומעוררת אותם לרמות אנרגיה גבוהות. פליטת הקרינה מחומר פלורסנטי נעשית בתחום האור הנראה וכך ניתן לייצר שלטים זוהרים מסוגים שונים (וסתים, מדים שונים כגון מדי לחץ, שעוני יד וכן שלטי סימון) ללא מקור חשמל.
