ט"ו באב (מועד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

<< >> אב
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
	א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	יא	יב	יג
יד	טו	טז	יז	יח	יט	כ
כא	כב	כג	כד	כה	כו	כז
כח	כט	ל
לוח לשנת ה'תשס"ז כל ימות השנה
מקרא: חג צום

ט"ו באב הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר (למניין החודשים מתשרי, שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית.

ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל, ע"פ פרשנות חז"ל לספר שופטים, כבר מתקופת המקרא.

המשנה בסוף מסכת תענית, מתארת את החג כך:

	אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים...
-- המשנה בסוף מסכת תענית

בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלק השתבחו בייחוס המשפחתי, חלק ביופין וחלק היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".

[עריכה] החג במקורות

בסיפור פילגש בגבעה (שופטים פרק כא) מוצאת המסורת את האזכור העברי הקדום ביותר לחג, והוא מצוין כחג שנחוג "מימים ימימה". אמנם המקרא אינו מזכיר תאריך מפורש, אולם חז"ל ייחסו את החג לתאריך ט"ו באב.

בסוף מסכת תענית מסופר על מעשה פילגש בגבעה, שם היה אונס של אשה משבט יהודה בידי צעירים משבט בנימין (מהיישוב גבעה) שגרם למותה. בעקבות המעשה נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נדרו שלא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין. לאחר ששבט בנימין כמעט ונכחד מחוסר נשים, הפתרון לבעית הנדר שניתן לצעירי בנימין הרווקים היה להגיע אל כרמי שילה בזמן החג ולחטוף מבין המחוללות את האשה הראויה.

	וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן
-- שופטים פרק כ"א פסוקים י"ז - כ"א

מהתיאור בתנ"ך נראה שמדובר על חג הקשור לכרמים, מן הסתם בקשר לבציר. ט"ו באב חל באמצע תקופת בציר הענבים, שמשתרעת בין יולי לספטמבר. קשר בין כרמים לאהבה נמצא למשל במגילת שיר השירים, כפי שכתוב: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א,יד); "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (שם ח,ב).
חגיגות בכרמים מופיעות במקומות נוספים בתנ"ך, למשל בשופטים ט' כז.

בגמרא מובא שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא עיניך מה אתה בוחר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן והבל ביופי אשה יראת ה' היא תתהלל

[עריכה] סיבות לחג בדברי חז"ל

חז"ל מנו שש סיבות לחג בתאריך זה, אך רק לשתיים מהן יש רקע רומנטי:

מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב וכעונש, בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שהם קבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה חזר "הדיבור" אל משה - כלומר הנבואה (היא דבר ה') שפסקה מאז חטא המרגלים בשנה השנית לשהותם במדבר ,חזרה אל משה עתה בשנה ה-40 וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.

התרת נישואים בין השבטים - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה בעניין בנות צלפחד נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שנחלה לא תעבור בין השבטים. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל איסור זה. השערה נוספת לסיבת ביטול האיסור היא שהאיסור נבע רק מהצורך שכל שבט יילחם על נחלתו (ולא ירגיש שהוא נלחם בשביל מישהו אחר) ותוקן רק לתקופת כיבוש הארץ.

הותרו נישואים עם בני בנימין, בטענה שהנדר אינו חל על צאצאיהם של הנודרים.

סיום כריתת עצים לבית המקדש עבור המערכה על מזבח העולה, שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה באופן שכבר ניכרת לחות בעצים הגורמת לחשש שיהיו בהם תולעים הפוסלים אותם למזבח. (והשמחה שבדבר א. לעצים שלא ייכרתו ,ב. כפי שמסביר רבנו גרשום מאור הגולה, היא שעתה שהיום מתקצר והלילות מתארכין יש זמן רב יותר ללימוד תורה המשובח ואפשרי יותר בלילות .)

ביטול הפרדיסאות - על מנת למנוע את התערערות שלטונו, ירבעם בן נבט מנע מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. על פי חז"ל, הושע בן אלה ביטל את האיסור בט"ו באב.

קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב" מציינת מאורע זה.

ט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי), הסמוך ליום הארוך ביותר בשנה, תאריך שנחגג בדתות פגניות רבות. השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדוקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ו- תשעה באב.

ט"ו באב הינו היום המקביל בלוח העברי וקשור בהופכיותו האסטרונומית לתאריך ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות הנחגג בימינו גם בנטיעת אילנות , אולם חקלאית משובח יותר לנטוע ב-ט"ו באב אשר גם משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה . (כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה)

[עריכה] החג בימינו

בזמן הגלות, בשל האבל, הצרות והריחוק מההוויה של עם החי בארצו , נזנח ונשכח מעמדו של החג. ציונו היחיד היה באי אמירת תחנון בתפילה כשאר ימי החגים וימים שיש בהם קצת שמחה.

כמו כן בספרי המוסר והחסידות מצוין יום זה כיום תחילה וראש לימי הדין ולכן חסידים ואנשי מעשה היו מתחילים לעשות כבר בו את חשבון הנפש , וכן לאחל את ברכת הכתיבה וחתימה טובה כפי שנהוג על כולם החל מראש חודש אלול .

בישראל של ימינו, לאחר כינון המדינה, חודש מעמדו של החג, ונחגג באופנים שונים לפי סוג הציבור, בחלקם ניתן לראות את גרסה ישראלית של יום ולנטיין (Valentine's Day). אחד האירועים המסורתיים בציבור החילוני הוא ליל אהבה בחוף צמח שבכנרת, ובו מופעי זמר לקהל חוגגים גדול. בשנים האחרונות יש לחג זה עדנה גם בציבור הדתי, ונהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות.