מסעי הצלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מסעי הצלב הם סדרת מסעות צבאיים שיזמו האפיפיורים בין המאה ה-11 והמאה ה-13. הם החלו כנסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים ולהביאה תחת שלטון נוצרי, אך הפכו למלחמות טריטוריאליות. המשתתפים במסעות אלה קרויים צלבנים.

המצור על אנטיוכיה (במהלך מסע הצלב הראשון), איור מהמאה ה-15

במובן רחב יותר "מסע צלב" הינו כינוי למלחמה הנלחמת מסיבות דתיות, כגון הרקונקיסטה בה כבשו הנוצרים בחזרה את ספרד מידי המוסלמים, מסעות צלב כנגד האומות הלא נוצריות בצפון אירופה כגון הליטאים, ומסעות כנגד כופרים , כגון המלחמה בבוהמיה בין 1418 - 1487. כיום משמש הביטוי "מסע צלב" ככינוי לכל מסע תעמולתי או מלחמתי מסיבות דתיות או אידאולוגיות, המשתמש בלהט האמונה ככלי לקידום מטרותיו.

תוכן עניינים

1 ההשפעה על אירופה
2 המונח "מסע צלב"
3 מסעי צלב שלא כוונו לארץ ישראל
- 3.1 מסעי צלב בים הבלטי ובמזרח אירופה
- 3.2 מסע הצלב האלביגנזי
4 הדימוי של מסעי הצלב
5 מסעי הצלב בספרות, שירה וקולנוע
6 השפעה על הקהילה היהודית
7 ראו גם
8 קישורים חיצוניים
9 לקריאה נוספת

[עריכה] ההשפעה על אירופה

מסעות הצלב היו בעלי השפעה עצומה על האירופים בימי הביניים. לעתים הייתה אירופה מאוחדת תחת שליטתה של אפיפיוריות חזקה, אך במאה ה-14 נסדק הרעיון של "ארצות הנוצרים" והתפתחות מוסדות נפרדים שהובילו ליצירת מדינת הלאום המודרנית בצרפת, אנגליה, בורגונדי, פורטוגל, אראגון וקסטיליה, וזאת עקב הדומיננטיות של האפיפיוריות בתחילת עידן מסעי הצלב.

למרות שאירופה הייתה חשופה לתרבות המוסלמית במשך מאות שנים, דרך נקודות החיכוך בספרד ובסיציליה, הרבה מן המחשבה האיסלמית במדע, ברפואה ובאדריכלות פיעפעה אל המערב דרך מסעי הצלב. לדוגמה, הטירות האירופיות הפכו למבני אבן מאסיביים, כפי שראו הצלבנים במזרח, ולא נותרו מבני העץ הקטנים יותר שהיו בעבר. הצלבנים סייעו גם לתחילת הרנסאנס באיטליה, כאשר ערי מדינה באיטליה היו בעלות תפקיד חשוב ורווחי של מסחר עם מדינות הצלבנים, הן בארץ הקודש, הן בטריטוריות הביזנטיות שנכבשו.

בעקבות מסעי הצלב קמו מספר מסדרים צבאיים של אבירים-נזירים, ששמו לעצמם מטרה להגן על הצלבנים בארץ הקודש ועל העולים לרגל למקומות הקדושים. אבירי המסדרים היו לוחמים אמיצים וממושמעים, ובארגונם דמו לצבא מודרני. ברם, אחרי כשלונם של מסעי הצלב ונפילת הממלכות הצלבניות במזרח התיכון התרחקו חלק מהמסדרים, דוגמת מסדר אבירי היכל שלמה (הטמפלרים), מהעיסוק הצבאי והתמקדו יותר במסחר ובבנקאות מאשר במלחמה והצליחו לצבור ממון רב (דבר שהקנה להם אויבים רבים בקרב הכנסייה והממלכות של אירופה). מסדרים מפורסמים נוספים היו מסדר האבירים הטבטוני, ההוספיטלרים, אבירי מלטה ועוד.

[עריכה] המונח "מסע צלב"

"מסעי הצלב" מעולם לא נקראו בשם זה על ידי משתתפיהם. הצלבנים התייחסו לעצמם בשמות שונים - "נאמני פטרוס הקדוש", "אבירי ישו". הם ראו עצמם כצליינים, על אף שבדרך כלל נאסר על הצליינים לשאת נשק. כצליינים נדרו הצלבנים נדר, שהיה עליהם להגשימו משהגיעו לירושלים, וניתן להם צלב שתפרו ללבושם. לקיחת הצלב לירושלים הייתה מטרת המסע. המונח "מסע צלב" התפתח מנוהג זה. מאז המאה ה-17 ניתנה למונח זה משמעות של "מסע צודק" על מנת "לשרש את הרוע", או להלחם למען מטרה צודקת. בעולם הערבי המונח המקביל הוא ג'יהאד, כאשר "מסע צלב" הינו מונח המשמש לתיאור פלישה עויינת של כופרים המחללים את קדשי האיסלם.

[עריכה] מסעי צלב שלא כוונו לארץ ישראל

[עריכה] מסעי צלב בים הבלטי ובמזרח אירופה

ערך מורחב – מסעי הצלב הצפוניים

מסעי הצלב בים הבלטי ובמזרח אירופה היו מאמצים (במיוחד על ידי הגרמנים) להכניע ולנצר את העמים בארצות אלו. מסעות צלב אלו החלו במאה ה-12, במקביל למסע הצלב השני, והמשיכו לסירוגין עד המאה ה-16.

[עריכה] מסע הצלב האלביגנזי

ערך מורחב – מסע הצלב האלביגנזי

מסע צלב זה יצא לדרך בשנת 1209 על מנת להשמיד את הכופרים בדרום צרפת. היה זה חלק ממאמץ בן עשורים אחדים, שהתייחס פחות לנצרות ויותר לנסיון השליטים בצפון צרפת להרחיב שליטתם אל הדרום. בסופו של דבר הושמדו הן הכופרים והן המדינות העצמאיות בדרום צרפת.

[עריכה] הדימוי של מסעי הצלב

בדמיון העממי של המזרח והמערב התגבש הדימוי של מסעי הצלב כסידרה של תמונות סמליות קפואות. לאמיתו של דבר קשה לעמוד עתה על המוטיבציה של האנשים בתקופת מסעי הצלב, ולעתים על הרלבנטיות שיש למוטיבציה זו באשר למהלך האירועים. למרות זאת, ההיסטוריה הפופולרית ברורה למדי ונותנת דימויים מרשימים הנוטים להיות קשורים אף למאורעות בני ימינו.

במערב אירופה נראו מסעי הצלב בדמיון העממי כהרפתקאות הירואיות, למרות שעיקר ההתלהבות העממית נוצלה במהלך מסע הצלב הראשון. דימויו של היריב ה"סרציני" גובש בדמותו של סלאח א דין, יריבו ריצ'רד הראשון מאנגליה הוא סמל לעולם דובר האנגלית, אב טיפוס של המלך הצלבני, כאשר פרידריך ברברוסה ממלא את אותה נישה סמלית בתרבות גרמניה. עד זמננו הצלבנים ומנהיגיהם עוברים רומנטיזציה בתרבות הפופולרית, החל מתקופת מסעי הצלב עצמה, דרך התקופה הרומנטית וספריו של וולטר סקוט, וכלה בדימויים צלבניים במהלך מלחמת קרים, ומלחמת העולם הראשונה ובמיוחד כיבושה של ירושלים על ידי הגנרל אדמונד אלנבי.

בעולם המוסלמי המשיכו מסעי הצלב להיראות כמסעי טבח אכזריים וברבריים על ידי "הפרנקים" כנגד האיסלם המתורבת, וכך למשל, הרטוריקה של הפונדמנטליסטים האיסלמים מתייחסת לפעולות המערב כנגדם כ"מסעי צלב" בהקשר רגשי על מנת להראות כי מסע זה נדון לכשלון כנגד הפאן-ערביות המנצחת. כך התייחסו גורמים באמריקה ל"מלחמה כנגד הטרור" בראשית המאה ה-21 כ"מסע צלב" עד שהדו-ערכיות של המונח התבררה להם.

בספרד, הועם זהרם של מסעי הצלב על ידי אירועי ה"רקונקיסטה" שבהם מרכזית היא דמותו של אל סיד.

כמו המוסלמים אנשי הכנסיות הנוצריות המזרחיות רואים את מסעי הצלב כהתקפות על ידי המערב הברברי, ומתרכזים במצור על קונסטנטינופול ב-1204. חפצי קודש רבים שנלקחו אז מקונסטנטינופול נמצאים עדיין בידיים קתוליות, בותיקן ובמקומות אחרים. התורכים המודרנים מסכימים שהסוסים החרוטים בטיילת סן-מרקו בונציה צריכים להיות מוחזרים לאיסטנבול. ארצות מזרח אירופה, אפילו הקתוליות שבהן, לא התלהבו ממסעי הצלב. פולין והונגריה היו כפופות בעצמן לכיבוש הצלבנים (מהמסדר הטאוטוני).

[עריכה] מסעי הצלב בספרות, שירה וקולנוע

מסעי הצלב היו השראה נאה לסופרים ומשוררים רבים. גם בקולנוע מסעי הצלב משמשים רקע או עלילה לסרטים רבים, כגון בסרטו של רידלי סקוט ממלכת גן עדן.

[עריכה] השפעה על הקהילה היהודית

היהודים ראו במסעי הצלב משום אסון. דרכם של הצלבנים אל ארץ הקודש הייתה זרועה בדם יהודי, הן על ידי הצלבנים עצמם, אבל יותר מכך על ידי קבוצות עממיות שצעדו בעקבות הצלבנים. כך בקיץ ד'תתנ"ו (1096) חרבו הקהילות המרכזיות של גרמניה כאשר ערי הרינוס: שפייר, וורמס ומיינץ (או שפירא, ורמיזא ומגנצא - כפי שנקראו בידי היהודים), מותקפות בידי המון מוסת. הניסיונות להציל את היהודים כשלו ומאות רבות (כל יהודי הקהילות) נרצחו או שמו נפשם בכפם. בקהילות אחרות הוכרחו היהודים לקבל את הנצרות. קהילות אחרות במקומות אחרים בגרמניה, ובארצות אחרות כמו צרפת ואיטליה חרבו. כמו כן נטבחו יהודים על ידי הצלבנים בארץ ישראל ובסוריה.

מעשי הזוועה של הצלבנים החריפו את מצבם של היהודים שהיה גרוע ממילא. מצבם החברתי החמיר וההגבלות החוקיות עליהם הפכו לחמורות יותר ותכופות יותר בכל רחבי העולם הנוצרי. מסעי הצלב הכינו את הרקע לחקיקה האנטי יהודית של האפיפיור אינוצנטיוס השלישי, שהייתה נקודת תפנית בהיסטוריה היהודית בימי הביניים.

בספרות האשכנזית אודות אירועי תתנ"ו, ובעיקר בפיוט ובתפילה, הושם הדגש על המרטירים היהודים, אשר העדיפו לרצוח את בני ביתם, ילדיהם ואת עצמם, מאשר להמיר דתם לנצרות. בעוד שמקדשי שם אלו זכו להערכה מרובה בתרבות האשכנזית, מעשיהם עוררו פלצות בקרב הנוצרים, ויש הטוענים כי אף תרמו לקלות היקלטותן של הטענות הנוצריות אודות רצח פולחני של ילדים נוצריים בידי יהודים, הן עלילות הדם בשנים מאוחרות יותר.

ראו עוד בערך קידוש השם.