יצחק זמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרופ' יצחק זמיר (נולד ב-15 באפריל 1931) - פרופסור למשפטים, היועץ המשפטי לממשלה בין השנים 1978 - 1986 ושופט בית המשפט העליון בשנים 1994 - 2001.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 השקפותיו
3 ספריו
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

זמיר נולד בשנת 1931 בורשה והועלה לארץ בגיל שלוש על ידי הוריו. למד בגימנסיה הרצליה ואחר כך שירת בצה"ל בחיל האוויר. לאחר שחרורו למד כלכלה ומדעי המדינה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ובהמשך עבר ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. את התמחותו עשה אצל השופט יואל זוסמן בבית המשפט העליון, ובשנת 1959 קיבל רשיון לעריכת דין. בהמשך קיבל תואר דוקטור במשפטים מאוניברסיטת לונדון.

לימד משפטים באוניברסיטה העברית והתמחה במשפט ציבורי. בין השנים 1978-1975 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים.

בשנים 1986-1978 היה היועץ המשפטי לממשלה. יותר מכל זכור זמיר מתקופה זאת על מאבקו לחקירת פרשת קו 300 והעמדת האשמים לדין. עוד כאשר התפרסמו הידיעות הראשונות על אפשרות הריגת מחבלים שנתפסו חיים, דרש זמיר משר הביטחון משה ארנס למנות ועדת חקירה לבדיקת הפרסומים. זמיר טען מאוחר יותר שארנס הסכים לדרישה רק לאחר ששמועות עקשניות ייחסו את הריגת המחבלים לארנס עצמו. ב-18 במאי 1986 דרש זמיר, לאחר שקיבל מידע משלושת פורשי השב"כ, להעמיד לדין את ראש השב"כ, אברהם שלום. ראש הממשלה שמעון פרס וממלא מקומו יצחק שמיר סירבו בתוקף, הדיחו את זמיר ומינו במקומו את יוסף חריש.

כיועץ משפטי לממשלה פעל להסרת החסינות ולהעמדה לדין של השר אהרון אבוחצירא וח"כ שלמה עמר.

בשנים 1991-1988 כיהן כנשיא מועצת העיתונות. בדצמבר 1991 התפטר מתפקידו בטענה שאין בו אמון ואין בידיו סמכויות, לנוכח סירוב המועצה לאפשר הטלת קנס כספי או הרחקה מעבודה כעיתונאי על מי שעבר על כללי האתיקה.

בשנת 1991 הועמד בראש הפקולטה למשפטים שהוקמה באותה עת באוניברסיטת חיפה.

בין השנים 2001-1994 כיהן כשופט בבית המשפט העליון. כיהן גם כראש ועדה לבחינת דרכי מינוי שופטים.

מאז פרישתו מבית המשפט העליון בגיל 70, מכהן בתפקידים ציבוריים שונים. בין השאר מכהן מאז שנת 2001 כיושב ראש המרכז לאתיקה בירושלים ובשנים 2007-2003 עמד בראש הוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת.

זמיר הוא חבר קרוב של אהרון ברק ודעותיהם קרובות בנושאים רבים. שניהם זכו לביקורת על נפוטיזם כאשר בנו של זמיר התמחה בבית המשפט העליון אצל ברק ובנו של ברק התמחה אצל זמיר.

זמיר זכה בפרסים רבים. בין השאר זכה בפרס צלטנר לעידוד המחקר במדעי המשפט, לשנת 1986 ובפרס ישראל לחקר המשפט בשנת ה'תשנ"ז (1997).

[עריכה] השקפותיו

זמיר מרבה לפרסם מאמרים בעיתונות בנושאים שעל הפרק. הוא מתומכי האקטיביזים השיפוטי, אך עם זאת התבטא בעד ריסון בפסילת חוקים.

בפסק דין (בג"צ 7111/95 מרכז השלטון המקומי ואח' נ' הכנסת ואח', ניתן ב-6.2.96) מתח זמיר ביקורת על השימוש המופרז שעושים לעתים עורכי דין בחוקי היסוד:

המסר העיקרי הוא, לדעתי, שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק לא באו לעשות את חוקי הכנסת טרף קל לכל מי שדעתו אינה נוחה מחוק. חוק הכנסת כבודו במקומו מונח: עדיין החוק מבטא את רצון הריבון, הוא העם, ולכן החוק הוא ההולך לפני המחנה, ובו גם בית המשפט. וכי יש צורך לחזור על אמת נדושה זאת? אכן כן. מי ששומע טענות שעורכי-דין שוטחים לפני בית-משפט זה בעת האחרונה, יכול להתרשם כי חוק של הכנסת הורד לדרגה של החלטה מינהלית. עורכי-דין באים לפני בית המשפט חדשים לבקרים, כשרוממות חוקי היסוד בגרונם, וטוענים כי חוק זה או אחר סותר חוק יסוד. האם כסדום היינו לעמורה דמינו, שכל כך הרבה חוקים פוגעים בזכויות היסוד של האדם, עד שאין להם תקנה? ואם אין שום יסוד לומר על חוק מסוים שהוא פוגע, למשל, בחופש העיסוק או בזכות הקניין, לפחות אומרים עליו שהוא פוגע בכבוד האדם, כל עותר והכבוד שלו.

אכן, כיום הלכה היא שחוקי היסוד הקנו לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. סמכות זאת היא, לדעתי, חיונית בחברה נאורה, ובמיוחד כך בישראל, שבה תרבות השלטון טרם הכתה שורשים עמוקים. יש לשמור עליה היטב, כדי שניתן יהיה לעשות בה שימוש במקרה הראוי. אך דווקא בשל כך יש להיזהר מאוד שלא תהיה כעושר השמור לבעליו לרעתו. כבר אמר הנשיא ברק, שהסמכות של בית-משפט לבטל חוקים דומה לנשק בלתי קונבנציונלי (ראו א' ברק, "זכויות אדם מוגנות: ההיקף וההגבלות" משפט וממשל א, 253). כל אחד יודע עד כמה נשק כזה עלול להיות הרסני, אם כי לא כל אחד מבין עד היכן עלול ההרס להתפשט. מי שמופקד על נשק כזה מחויב באיפוק מרבי. אוי לסמכות שאין עמה אחריות. צריך להיות ברור לכל בר-דעת שבית המשפט אינו אמור לעשות שימוש בסמכותו לבטל חוק, אלא במקרה בולט של פגיעה מהותית בזכויות יסוד או בערכים בסיסיים. כבוד האדם אינו צריך לדחוק את כבוד החוק. גם במדינות אחרות, שבהן הסמכות לבטל חוקים קיימת ומקובלת זה זמן, בתי המשפט גוזרים על עצמם ריסון רב עד שהם מבטלים חוק. קל וחומר כך בישראל, שעדיין לא עיכלה כראוי את עצם הרעיון של ביקורת שיפוטית על חוקיות החוקים: בית המשפט מצווה על ריסון רב במיוחד בתחילת הדרך.

זמיר התבטא בחריפות נגד הסרבנות מימין ומשמאל.

[עריכה] ספריו

בתי הדין המנהליים בישראל, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השואתי ע"ש הרי סאקר, 1971.
דיני עבודה: מקורות, הערות, בעיות, הוצאת אקדמון.
השפיטה בענינים מנהליים, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השואתי ע"ש הרי סאקר, 1975.
הסמכות המינהלית, הוצאת נבו, 1996.