לאה גולדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לאה גולדברג, (29 במאי 1911 - 15 בינואר 1970) מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופרת ילדים וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות.

[עריכה] תולדות חייה

תחילת קורות חייה של לאה גולדברג, בכתב ידה, כפי שהוגשו ב30 במאי 1956 לאוניברסיטה העברית

פרטים אישיים שמלאה לאה גולדברג, בכתב ידה, בשאלון של אגודת הסופרים בשנת 1964. גולדברג ציינה את מקום לידתה כקובנה ליטא. נמצא במכון גנזים ובאתר המכון.

לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה). על מקום הולדתה יש שתי עדויות שונות שלה עצמה (ראו ^[1] וכן מסמכים בצידי העמוד).

בשנות חייה הראשונות התגוררה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נאלצה לברוח עם משפחתה למחוז סאראטוב שברוסיה. בתום המלחמה, כששבו לליטא, התעללו חיילים ליטאיים באביה וגרמו לו להשתגע. אירוע זה מתואר ברומן האוטוביוגרפי שכתבה גולדברג, "והוא האור", והוא מהווה את נקודת התשתית של יצירתה.

גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות בקובנה, ברלין ובון, וסיימה דוקטורט בשפות שמיות באוניברסיטה בבון. בתום לימודיה היא חזרה לליטא שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בראסיין ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פתח". היא עלתה לארץ בשנת 1935 על פי בקשתו של המשורר אברהם שלונסקי. היא עבדה במערכות העיתונים "דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", נמנתה עם עורכי "דבר לילדים" וערכה כתב עת לילדי הגולה - "אורות קטנים".

עם בואה לארץ התפרסם ספר שיריה הראשון, 'טבעות עשן', ובו שירים כמו "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלאחר מכן הולחן על ידי שלמה יידוב). הספר מצטיין בסגנון אקספרסיוניסטי מובהק, שירה רזה בדימויים ומפוכחת מאוד, השמה את הדגש על עולמו הפנימי והאינטימי של האדם, בניגוד למשוררים בני תקופתה שהתרכזו בעיקר בהוויה הלאומית.

עם הגעתה לארץ, חברה לאה גולדברג לחוג "יחדיו" של אלתרמן ו שלונסקי, ועברה לכתיבה בסגנון נאו-סימבוליסטי. יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין", שבו התבטאה כמיהתה לפשטות:
"..כֹּה פָּשׁוּט,
כֹּה פָּשׁוּט וּמָלֵא,
כְּמוֹ אָחוּ יָרֹק הַמְּחַבֵּק אֶת הַשְּבִיל הָאָבוּד
וְטַל
וְתִלְתָּן
וְטָלֶה"
(שיבולת ירוקת העין/ 'ילדוּת').

בשיריה גם מתבטא הקרע שנוצר בה עם המעבר לארץ חדשה, כפי שהוא מתבטא בשירה "אילנות": "אִתכם אני נשתלתי פעמיים/ אִתכם אני גדלתי, אורנים/ אך שורשיי - בשני נופים שונים." במהלך תקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האיילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".

בשנת 1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברה להתגורר בירושלים עם אמה.
בירושלים כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר. בהמשך התקבלה כפרופסור באוניברסיטה, והקימה בה את החוג לספרות השוואתית. כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון מביניהם, "עם הלילה הזה" יצא לאור בשנת 1964.

בשירתה מוצגת בדידות גדולה, יחד עם שאיפות חוזרות ונשנות למציאת אהבה, וליצירת קשר. חייה של המשוררת עצמה עברו עליה בבדידות, היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם (גם מתוך חשש שמחלת הנפש של אביה תורשתית במשפחתה).

בחורף שנת 1970 נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 59. לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה. אמה, צילה, הוסיפה לחיות כ-13 שנים אחריה, ועל מצבתה ביקשה שיחרט אך "אמא של לאה גולדברג".

[עריכה] מספריה

[עריכה] שירה

• טבעות עשן (1935)
• שיבולת ירוקת-העין (1940)
• שיר בכפרים
• מביתי הישן (1944)
• על הפריחה (1948)
• אהבת שמשון, מחרזת שירים, מצוירת בידי שרגא ווייל, מקרא סטודיו, תל אביב (1952)
• ברק בבוקר (1955)
• מוקדם ומאוחר שירים נבחרים מכ"ה שנות יצירתה, בתוספת חדשים תחת השער מילים אחרונות (1959)
• עם הלילה הזה (1964)
• שארית החיים שירים ורישומים מן העזבון, ראה אור לאחר פטירתה (1971)
• כל שיריה כונסו לאחר פטירתה בכרכים א-ג, בעריכת טוביה ריבנר (1972-1973)

[עריכה] פרוזה

• מכתבים מנסיעה מדומה (1937)
• והוא האור רומאן בעל יסוד אוטוביוגרפי (1946)
• פגישה עם משורר מימואר על המשורר אברהם בן-יצחק(1952)
• שני ספרי הספורת האחרונים כונסו, בתוספת סיפורים קצרים, בכרך ד של כתביה, בעריכת טוביה ריבנר (1972-1973)

[עריכה] מחזות

• ים בחלון (1938)
• בעלת הארמון (1955)
• ההר האילם לא הוצג בימי חייה
• שני המחזות האחרונים כונסו בכרך ט של כתביה, בעריכת טוביה ריבנר (1980)

[עריכה] ספרי ילדים

• האורחת מכנרת, ציורים א. נבון, תל אביב 1939.
• אורי כדורי , חרוזים - לאה גולדברג, ציורים אריה נבון, ספרית פועלים תל אביב 1983.
• ניסים ונפלאות
• כך ולא כך
• כובע הקסמים
• מעשה בשלושה אגוזים
• מה עושות האיילות
• ידידי מרחוב ארנון
• מר גוזמאי הבדאי
• דירה להשכיר
• איה פלוטו, החרוזים - לאה גולדברג, הציורים - ארי רון, 1971.
• המפוזר מכפר אז"ר
• שמגר הנגר
• מור החמור

[עריכה] ספרי עיון

• אמנות הסיפור (1963)
• הספרות הרוסית במאה ה-19 (1968)
• האומץ לחולין , בחינות וטעמים בספרותנו החדשה, ערך א.ב. יפה, ספרית פועלים, תל אביב, (תשל"ו 1976)
• אחדות האדם והיקום ביצירת טולסטוי, מאגנס, ירושלים (1959)

[עריכה] תרגומים

• אלה קרי הילדה מלפלנד, תמונות - חנה ריבקין-בריק, ספור - אלי ינס, עברית - לאה גולדברג, ספרית פועלים 1954.
• אלדין ומנורת הקסמים שלו, תרגמה לאה גולדברג, 1950.
• ‫ אין פרפרים פה , לקט שירים וציורים של ילדי גיטו טרזינשטדט 1942-1944, ערכו חנה וולקוב, פרג, ואבא קובנר, ישראל, תרגמה לאה גולדברג, ליקט ועיצב מ’מ’, ירושלים 1977.
• כטוב בעיניכם, לשייקספיר
• מלחמה ושלום, לטולסטוי
• פר גינט, לאיבסן
• בית ספר לנשים, למולייר,
• קולות רחוקים וקרובים תרגומיה למשוררים שונים, כרך ו בכל כתביה, בעריכת טוביה ריבנר (1975)
• עץ היהודים לאנטה פון דרוסטה-הילסהוף, תל אביב תש"ל, שאותו תרגמה ואיירה גולדברג

[עריכה] הערות שוליים

• 1. ^ על-פי עדות אחת נולדה בקניגסברג, ועל-פי עדות אחרת נולדה בקובנה שבליטא, שהייתה באותה עת בשליטת רוסיה. אף שמקורות אחדים, ובהם האנציקלופדיה העברית, קובעים כי נולדה בקובנה, הרי מקום הולדתה הוא קניגסברג, ואת הסיבה לקיום שתי העדויות הסותרות שלה עצמה מבהירה חוקרת שירתה, פרופ' חמוטל בר יוסף: "לאה גולדברג נולדה בקניגסברג, שגם במאה העשרים הייתה עדיין מרכז חשוב של תרבות ההשכלה הגרמנית, אך קובנו (קאונאס בליטאית) הוא זיכרון הילדות הראשון שלה" (חמוטל בר יוסף, 'לאה גולדברג והשיר העממי', ספר היובל לפרופ' נורית גוברין "ממרכזים למרכז", תל אביב תשס"ה, עמ' 439).

[עריכה] לקריאה נוספת

• יומני לאה גולדברג, בעריכת רחל ואריה אהרוני, הוצאת ספריית פועלים, 2005.
• טוביה ריבנר, לאה גולדברג, מונוגרפיה, ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980.
• א"ב יפה, פגישות עם לאה גולדברג, הוצאת צ'ריקובר, 1984.
• רות קרטון-בלום וענת ויסמן (עורכות), פגישות עם משוררת.

[עריכה] מבחר מאמרים על יצירתה

עשרות, אם לא מאות, מאמרי ביקורת ופרשנות, על יצירתה של לאה גולדברג, רשומים בבית הספרים. כאן מובאים רק כמה מהם.

• "הסתכלות בדבורה" - דיוקן המשורר כאיש זקן , לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה, מאת זיוה שמיר, בתוך פגישות עם משוררת, 2001.
• על שלושה רבדים בשיר "דג הזהב" ועל זיקתו לכלל שירתה של לאה גולדברג, מאת מנוחה גלבוע, בתוך מחקרים בספרות ילדים, תשמ"ה 1985.
• בין סופר ילדים לקוראיו, על לאה גולדברג, מאת אוריאל אופק, בתוך הספרות, 27, 1978.
• אורן ונוף - מודל רומנטי ומודל ציוני, עיון משווה בשיר של היינה ובשיר של לאה גולדברג ["ארן"], מאת חיים שוהם, בתוך עלי-שיח, 16, 1982.
• מסביב לנקודות : עיון בשיר הילדים בגישה תחבירית, על התחביר בשירי לאה גולדברג, מאת מאיה אגמון-פרוכטמן, בתוך ספרות ילדים ונוער]], 7, 1981.
• על "אילנות" של לאה גולדברג, מאת יחיאל קדמי, בתוך על המשמר, ערב פסח תשל"ח 1978.
• "מחלוני וגם מחלונך" : התכתבות דיאלקטית עם מוסכמות ספרותיות בשיר של לאה גולדברג, על אהבתה של תרזה די מון, מאת גדעון טיקוצקי, בתוך עלי-שיח, 53, 2005.
• האמת של השקרים הקטנים, על מחזותיה של גולדברג, מאת גדעון עפרת, בתוך הארץ, ינואר 1980.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• לאה גולדברג, תולדות חיים, בעיתון הארץ, 2.2.07
• "עודני חיה, עודני אוהבת", באתר ynet: קטעים מיומני לאה גולדברג.
• לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, מצודה, כסלו תשי"ד.
• שירה של לאה גולדברג העץ, באתר הכנסת.
• לאה גולדברג, שירי סוף הדרך ואם תתן לי חלקי, באתר משרד החינוך.
• לאה גולדברג, באתר "הבמה".
• לאה גולדברג, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
• לאה גולדברג בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• מבחר מאמרים על יצירתה באוצר הרמב"י של בית הספרים
• על לאה גולדברג כסופרת ילדים, באתר דףדף
• תמונתה של לאה גולדברג בשנותיה המאוחרות