אבא קובנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבא קובנר (1918 - 25 בספטמבר 1987), משורר עברי, מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה, מראשי חבורת "הנוקמים", שניסתה לנקום בנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, קצין התרבות של חטיבת "גבעתי" במלחמת הקוממיות, וממקימי בית התפוצות.

תוכן עניינים 1 חייו 2 כתיבתו 3 מורשתו 4 ספרי שירתו 5 ספרי הפרוזה שלו 6 לקריאה נוספת 6.1 ספרים עליו ועל יצירתו 6.2 מאמרים עליו ועל יצירתו 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

קובנר נולד בשנת 1918 בסבסטופול, עיר נמל בחצי האי קרים שבאוקראינה. בעיר וילנה למד בגימנסיה העברית "תרבות", והיה ממנהיגי תנועת "השומר הצעיר" בעיר יחד עם בן דודו, בר קובנר (לימים מאיר וילנר) ואסתר נוביק (לימים אסתר וילנסקה), ואחר כך גם ממנהיגי התנועה בליטא ופולין. קובנר למד, אך לא סיים את חוק לימודיו, בסמינר למורים ובאקדמיה לאמנויות שליד אוניברסיטת וילנה. התכונן לעלות לארץ ישראל עם חבריו, אך מלחמת העולם השנייה פרצה, הנאצים כבשו את פולין ואת ליטא והוא נשאר עם חבריו.

עם כיבוש וילנה על־ידי הנאצים הוא הסתתר במנזר שבפרברי העיר. אחר כך היה בין מקימי המחתרת הלוחמת, אך משאפסו הסיכויים להלחם במרד כללי, יצא אל היערות שבסביבת וילנה והצטרף עם חבריו לתנועת הפרטיזנים היהודיים. בינואר 1942 הוקם ארגון פפא"ו - ארגון הפרטיזנים המאוחד, ולאחר שמפקדו הראשון של הארגון, יצחק ויטנברג, נפל לידי הנאצים, התמנה קובנר למפקד הארגון. לאחר שנודע לו על רצח העם היהודי, הוא קרא באספת התנועות החלוציות את הכרוז:

"היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, ואולם, התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!".

לאחר המלחמה היה בין מארגני תנועת "הבריחה", וגם הקים עם חבריו את הארגון "הנוקמים". הגיע לארץ ישראל בסוף 1945 כדי להשיג חומרי לחימה לארגון (כשבנתיים משמש סגנו יצחק אבידב (רייכמן) כמפקד "הנוקמים") אך נתפש ונעצר על ידי הבריטים. ישב כמה חודשים במאסר, קודם בקהיר שבמצרים, ואחר כך הועבר לכלא ה"קישלה" בירושלים העתיקה. בתום מאסרו הצטרף עם קבוצה מחבריו לקיבוץ עין החורש, שבו היה חבר עד יום מותו.

בראשית מלחמת הקוממיות גייס אותו שמעון אבידן, מפקד חטיבת "גבעתי" לתפקיד קצין התרבות, ה"פוליטרוק", של החטיבה. עשה עם החטיבה את דרך הקרבות הארוכה והקשה שלה עד תום המלחמה. התפרסם בשנות המלחמה בעיקר בשל "הדפים הקרביים" שכתב. אלה היו חיבורים תוקפניים ולא סלחניים, ברוח דפי הקרב של הצבא האדום. חברי קיבוץ ניצנים נפגעו מאוד מן הדפים שנגעו לנפילת קיבוצם, ולא סלחו לקובנר את כתיבתם עד יומו האחרון.

אבא קובנר נפטר ביום השני של ראש השנה תשמ"ח, 25 בספטמבר 1987. נקבר בקיבוצו עין החורש שבעמק חפר.

[עריכה] כתיבתו

אבא קובנר הוא מן המשוררים העבריים הגדולים של התקופה. הוא החל בכתיבת שירים ביידיש ושירים קצרים בעברית, שכמה מהם עוד נדפסו לפני ובעת המלחמה, בהיותו בוילנה. בתקופת המאסר שלו במצרים חל מהפך עמוק בשירתו, והוא החל בכתיבת הפואמות הארוכות שלו, שלימים הפכו לתרומתו העיקרית לשירה העברית של הדור, ולגולת הכותרת של יצירתו.

הפואמה הראשונה שלו, "עד לא אור", 1947, מספרת את סיפורו של הגטו הנצור לפני ההשמדה. הפואמה השנייה שלו, "פרידה מהדרום", 1949, היא סיפורה של חטיבת גבעתי והמלחמה בדרום הארץ במלחמת השחרור. יש החושבים את היצירה הזו לטובה מבין היצירות שכתב.

בראשית שנות החמישים ניסה את כוחו בכתיבת פרוזה, והוציא לאור שניים מתוך שלושה כרכים מתוכננים של יצירה משולשת גדולה. ספר הפרוזה נקרא "פנים אל פנים", והוא כולל שני כרכים, "שעת האפס" ו"הצומת". בשנת 1961 נדפסה הפואמה שלו "אדמת החול", ובה נתן את רשמי ביקורו בברזיל הפאגאנית.

בשנות השישים והשבעים פרסם גם את שירתו הלירית, שמרביתה כונסה בשני הספרים "מכל האהבות", ו"תצפיות". לאחר מכן מיעט בכתיבת שירה לירית וחזר לכתיבת הפואמות הגדולות. כמה מיצירותיו, "חופה במדבר", "אחותי קטנה" תורגמו גם לאנגלית. בשנת 1970 זכה בפרס ישראל לשירה.

[עריכה] מורשתו

אבא קובנר היה ממייסדי "מורשת", בית עדות על-שם מרדכי אנילביץ', היה יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים, ועיצב את תוכנו של בית התפוצות בתל־אביב.

כל כרכי שירתו של קובנר יצאו בהוצאת "מוסד ביאליק", בעריכתו של דן מירון.

על שמו של אבא קובנר נקראו רחובות בערים תל אביב וכפר סבא.

[עריכה] ספרי שירתו

• אדמת החול, פואמה, צייר יוסל ברגנר, מרחביה, 1961.
• אחותי קטנה, פואמה, מרחביה, תשכ"ז 1967.
• אל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תש"ם 1980.
• חופה במדבר, פואמה, מרחביה, 1970 תש"ל.
• להקת הקצב מופיעה על הר גריזים, פואמה, תל אביב, תשל"ב 1972.
• מכל האהבות, שירים, מרחביה, תש"ל 1970.
• סלון קטרינג, פואמה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987.
• עד-לא-אור, פואמה פרטיזנית, מרחביה, ספרית פועלים, 1947.
• פרידה מהדרום, פואמה המוקדשת ל"חטיבה היה שמה גבעתי", ספרית פועלים, 1949.
• שירת רוזה, ספרית פועלים, תל אביב, 1987.
• תצפיות, שירים, ספרית פועלים, תל אביב, 1977.

[עריכה] ספרי הפרוזה שלו

• פנים אל פנים, שני כרכים הצומת, ושעת האפס, ספרית פועלים תל אביב, 1953 עד 1955.
• מגילות העדות, עורך ומביא לאור שלום לוריא, מוסד ביאליק, ירושלים, 1993.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ספרים עליו ועל יצירתו

• דינה פורת, מעבר לגשמי: פרשת חייו של אבא קובנר, הוצאת עם עובד, 2000
• צביה, בן־יוסף-גינור, עד קץ הבדיה: עיון בשירת אבא קובנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
• ראובן שוהם, המראה והקולות, קריאה קשובה ב"פרידה מהדרום" לאבא קובנר, ספרית פועלים, תל אביב, 1994.
• שלום לוריא (עורך), אבא קובנר: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988

[עריכה] מאמרים עליו ועל יצירתו

• חנה יעוז, הקול שלא אבד, על הפואמה שלו "סלון קטרינג", נדפס בעיתון 77, 93, 1987.
• שלום לוריא, "פרידה מהדרום" לאבא קובנר, נדפס בזהות, ג', תשמ'ג, 1983.
• צביה גינור-בן-יוסף, "קץ הענק", או ראשיתו של ענק?, עיון בשירו של אבא קובנר, נדפס בעלי-שיח, 38, תשנ'ז 1997.
• שלום לוריא, "המלאך השחור", פואימה מן הגניזה של אבא קובנר, נדפס בצפון, ה', תשנ'ח 1998.
• ראובן שהם, יחסים בין-טקסטואליים ומשמעותם הרטורית ב’דף קרבי’ לאבא קובנר, נדפס במחקרי ירושלים בספרות עברית, י'ז, תשנ'ט 1999.
• אורי ש. כהן, האור הנורא שמטיל את צלו עד אחרון השירים, נדפס בארץ אחרת, 20, תשס'ד 2004.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אבא קובנר בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• אבא קובנר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
• אלישע פורת, אבא קובנר: הכרך שנשרף, מסת עיון ביצירתו של אבא קובנר
• עדות אבא קובנר במשפט אייכמן - באתר סנונית
• ה"דף הקרבי" שפרסם קובנר אחרי קרב ניצנים