לאה רבין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאה רבין (8 באפריל 1928 - 12 בנובמבר 2000), רעייתו של יצחק רבין ואמם של דליה רבין פילוסוף ויובל רבין.
לאה שלוסברג נולדה בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה), ועלתה לארץ ישראל עם משפחתה בשנת 1933.
בשנת 1943 פגשה את יצחק רבין, כשהייתה עדיין תלמידת תיכון. בשנת 1948 שירתה במערכת של עלון הפלמ"ח. השניים נישאו בזמן מלחמת השחרור אך לא הזדמן להם לנסוע לירח דבש בשל תפקידיו של רבין כקצין בפלמ"ח. נודעה כמי שהקדישה את חייה למען התקדמות בעלה בתפקדיו השונים. ב-1977, נאלץ יצחק רבין להתפטר מראשות הממשלה בשל פרשת חשבון הדולרים שניהלה בארצות הברית, בניגוד לכללי הפיקוח על מטבע זר שהיו נהוגים באותה עת.
בתקופת כהונתו השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה, נטלה לאה רבין חלק בפעילות התנדבותית ואף הייתה "השגרירה" של יצחק רבין לענייני תרבות וחברה. שימשה גם כיו"ר אלו"ט - אגודה לילדים אוטיסטים.
לאחר רצח בעלה ב-4 בנובמבר 1995, הקדישה לאה רבין את כל כולה למען הנצחת בעלה ומורשתו. היא הביעה תמיכה בשמעון פרס בבחירות 1996, וכאשר נתניהו ניצח, הביעה את מר לבה בציטוט המפורסם "כי בא לי לארוז מזוודות וללכת" תוך שהיא מביעה סלידה מנתניהו. לאחר הסערה הציבורית שקמה חזרה בה מדבריה.
בבחירות 1999, הביעה תמיכה באהוד ברק (ואף ניסתה לשכנע את הרמטכ"ל הפורש באותה תקופה, אמנון ליפקין-שחק, לחבור לאהוד ברק למען נצחונו בבחירות, מה שלא עלה בידיה). במהלך כהונתו של ברק הביעה את הסתייגותה ממנו ואמרה כי מבחינתה, פסק ברק מלהיות ממשיכו של בעלה. במיוחד חרתה לה הסכמתו של ברק לחלק את ירושלים.
אובחנה כחולה בסרטן הריאות ומתה בנובמבר 2000 (ימים בודדים לאחר יום הזיכרון החמישי לרצח בעלה).
