לורד וולדמורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דמות מהארי פוטר
רייף פיינס כלורד וולדמורט בסרט הארי פוטר וגביע האש
לורד וולדמורט
מין	{{{מין}}}
צבע שיער	{{{שיער}}}
צבע עיניים	{{{עיניים}}}
בית	סלית'רין
דם	חצוי-דם
נאמנות	{{{נאמנות}}}
שחקן מהסרט	ריצ'רד ברמר (דיבוב, סרט 1) כריסטיאן קאולסון (עצמו הצעיר, סרט 2) רייף פינס (סרט 4)
הופיע לראשונה	הארי פוטר ואבן החכמים

לורד וולדמורט (Lord Voldemort) הוא הנבל הראשי בסדרת ספרי הארי פוטר. הוא קוסם רשע שמטרותיו הן צבירת כוח, השתלטות על עולם הקוסמים והשגת חיי-נצח באמצעות קסמים אפלים.

בעבר, הוא ומשרתיו הנאמנים השליטו אימה כה רבה בעולם הקוסמים, עד שגם אחרי נפילתו קוסמים ומכשפות נוהגים לרוב לקרוא לו בכינויים כמו "אתה-יודע-מי" (בלשון המדוברת) או "זה-שאין-לנקוב-בשמו" (באופן רשמי), ולא אומרים את שמו בקול רם - אם כי מספר קוסמים, ובראשם אלבוס דמבלדור, טוענים שמנהג זה מגוחך. הוא גם מכונה "אדון האופל", אך לרוב רק על ידי תומכיו, אוכלי המוות. וולדמורט נחשב לאחד מהקוסמים החזקים ביותר, ונאמר כי הקוסם היחיד ממנו הוא מפחד הוא אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

משמעות שמו של וולדמורט היא "בריחה מן המוות" או "גניבת המוות" בצרפתית, וג'יי. קיי. רולינג בעצמה משתמשת בהגייה הצרפתית של שמו, כלומר "ווֹלְדָאמוֹר" (VOL-duh-more), כאשר ה-t הסופית שותקת - הדרך הנכונה לבטא את שמו, לפיה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 שנותיו הראשונות 1.2 עלייה לעמדת כוח 1.3 נפילתו 1.4 שנות הביניים 1.5 חזרתו 2 ההורקרוקסים של וולדמורט

[עריכה] היסטוריה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

[עריכה] שנותיו הראשונות

לורד וולדמורט נולד תחת השם טום ואנדרולו רידל (כך בגרסה העברית של הספר, השם השני במקור הוא Marvolo (מארבולו), ראו למטה הסברים ומידע על שמו בשאר המהדורות) בערב הסילבסטר (31 בדצמבר) של שנת 1926 לזוג ההורים טום רידל האב ומֶרופי (גוֹנט) רידל. הוא היה לצאצא האחרון של סלזאר סלית'רין מצד אמו.

אביו, שלא היה קוסם כי אם מוגל, נטש את אמו, מרופי, כשהפסיקה את לתת לו שיקוי אהבה (או להשתמש בקללת אימפריוס, לא ידוע בדיוק) כי קיוותה שבינתיים התאהב בה או שישאר למען התינוק (באותה תקופה היא הייתה בהריון). היא מתה זמן קצר אחרי שילדה את טום, אך לא לפני שקראה לו טום על שם אביו וּואנדרולו על שם אביה, והשאירה אותו לגדול בבית-יתומים. כאשר הגיע לגיל אחת-עשרה, הזמין אותו דמבלדור ללמוד בהוגוורטס. אפילו כאשר היה ילד, הוא פיתח שליטה מסוימת על יכולותיו, סימן לפוטנציאל המזהיר שלו כקוסם. באותו הזמן שבו פגש אותו דמבלדור הוא היה יכול להזיז חפצים בעזרת כוח מחשבתו, לגרום לחיות לפעול לפי בקשתו, לדבר עם נחשים, לגרום לאנשים כאב, ולפי דבריו, "לעשות שדברים רעים יקרו לאנשים שמרגיזים אותי". בכל אופן, הוא גם הראה אכזריות, חוסר-אכפתיות לגבי אחרים, נטייה לנצל לרעה את יכולותיו הקסומות, נטייה להיבדל משאר העולם וחוסר בשיפוט מוסרי. רידל הילד רצה כבר אז להיות מיוחד ושונה, וניתן לראות זאת כשהוא נרתע כשדמבלדור אומר ששם הפונדקאי בקלחת הרותחת הוא טום. רידל החל להשתמש בשם חדש שנים ספורות לאחר הגעתו להוגוורטס - שם שידע שמכשפות וקוסמים יפחדו להגות: לורד וולדמורט.

בזמן שלמד בהוגוורטס (1938-1945), שם הוא היה חבר בבית סלית'רין, שם הצליח, באופן כללי, להסתיר את מניעיו האמיתיים. הוא היה תלמיד למופת, אולי הטוב ביותר שלמד אי פעם בהוגוורטס, ויוצא דופן, שנעשה למדריך ולבסוף גם למדריך ראשי, אף על פי שדמבלדור מעולם לא שכח את מה שרידל התוודה עליו בפניו, ומכיוון שכך מעולם לא בטח בו לגמרי. רידל אסף לעצמו במהירות קבוצת תומכים מבית סלית'רין, שביניהם הוא החל להשתמש בשם "לורד וולדמורט" - אנגרמה של שמו המלא, טום ואנדרולו רידל, שאומרת "אני לורד וולדמורט" (ומכאן השוני בשם האמצעי בין הנוסח האנגלי לעברי). רידל קרא לאותם התומכים "חברים", אך חש כלפיהם רק מעט קרבה, או כלל לא. רבים מבין האנשים הללו נעשו אוכלי מוות, וכללו את אייברי ולסטריינג' (אולי אביו של רודלפוס).

רידל מצא את חדר הסודות המיתולוגי במהלך שנתו החמישית, וכשהוא פתח אותו, הוא שחרר את הבסיליסק שחי בפנים. טום הצליח לעשות זאת, מפני שהוא היורש האחרון של סלזאר סלית'רין.

ב־13 ביוני 1943 הבסיליסק הרג את מירטל, תלמידה בת-מוגלגים. דבר זה הוביל לגל פניקה ולדאגות מפני סגירת בית הספר. סגירה כזאת הייתה מחזירה את טום לבית היתומים. על מנת להימנע ממצב כזה, טום סגר את חדר הסודות כשהבסיליסק בפנים, והפליל את רובאוס האגריד, שהיה גם תלמיד באותה העת. להאגריד היה כבר מוניטין של התעסקות בחיות גדולות ומפלצתיות, ולמעשה הוא טיפל בהרעגוג כשזה קרה. טום הצליח בתוכניתו ואף קיבל פרס על הגילוי, לכאורה, של סודו של האגריד. אלבוס דמבלדור, שהיה הפרופסור לשינויי-צורה בהוגוורטס בתקופה ההיא, היה היחיד שאי-פעם חשד בו, מאחר שרידל הפעיל את קסם-אישיותו על רוב סגל המורים, כולל המורה לשיקויים הוראס סלגהורן. הוא הצליח להשיג להאגריד עבודה בהוגוורטס, כשומר הקרקעות. כדי שאחרים יוכלו לפתוח את חדר הסודות גם אחריו, על-מנת "לטהר" את הוגוורטס מתלמידים שאינם צאצאים למשפחות קוסמים בלבד, טום שם את זיכרונו בתוך יומן, שמילא תפקיד מרכזי בספר "הארי פוטר וחדר הסודות".

עוד לפני תום לימודיו בהוגוורטס, הגיע טום לכפר הנגלטון הקטנה ורצח שם את אביו והורי-אביו. הוא השתמש בשרביט של דודו, מורפין, שתקף פעם את טום רידל האב. משרד הקסמים חשד בו והוא זומן לחקירה, אך לא היה צורך לחקור כי מורפין מיד הודה ברצח ואף התגאה בו, ומסר פרטים שרק הרוצח יכול לדעת. הוא עשה זאת כי וולדמורט השתיל זיכרון שקרי במוחו, ואף שבמוחו קינן הזיכרון האמיתי, רק מאמץ מרוכז של ביאור הכרה היה יכול להוציא את הזיכרון. לפיכך מורפין מעולם לא ידע שהוא לא אשם ברצח. האדם היחיד ששם לב לטום הוא פרנק ברייס, הגנן. פרנק נחשד ברצח על ידי משטרת המוגלגים, מכיוון שהוא היחידי שהיו לו מפתחות לבית, והרי הדלת לא נפרצה ואף אחד אחר לא ראה את רידל. נתיחה לאחר המוות לא הצליחה לקבוע מהי סיבת המוות, באופן מפתיע, ולכן ברייס שוחרר על ידי המשטרה, אף על פי שתושבי הכפר המשיכו לחשוד בו ברצח. אותו פרנק ברייס נרצח לאחר מכן, גם כן על-ידי טום (שאז כבר היה וולדמורט), כאשר גילה את וולדמורט וזנב-תולע, שהגיעו לבית רידל.

לאחר פרשת רצח זו וולדמורט ניסה להתקבל לעבודה כמורה בהוגוורטס. דמבלדור הניח כי זה היה ניסיון להניח את ידו על חפץ השייך לגודריק גריפינדור או רוונה רייבנקלו. הוא נדחה בידי דיפט, המנהל של אותה התקופה, בגלל צעירותו. במקום זאת, הוא עבד באופן זמני בחנות "בורגין ובארקס", אך עזב כאשר השיג את הקמיע של סלזאר סלית'רין וגביע שנשא את סמל של הפלפאף, על ידי רצח של חפציבה סמית', אישה עשירה אשר הייתה אחת מצאצאיה של הלגה הפלפאף וגניבה מרכושה. רידל נעלם לאחר שכנראה יצר מהחפצים הורקרוקסים.

עשר שנים לאחר מכן, הוא חזר להוגוורטס כדי לקבל את משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, אך בקשתו נדחתה שוב בידי דמבלדור, מכיוון שהוא הראה שלא ניתן לסמוך עליו. באותה העת, כך נאמר, וולדמורט נראה הרבה יותר לא-אנושי, ודרש שיקראו לו בשמו החדש ולא בשמו מלידה, דבר אותו דמבלדור לא עשה. וולדמורט לא התקבל שוב למשרה בהוגוורטס. מלא-זעם, הוא קילל את משרת ההתגוננות מפני כוחות האופל, ומאז אין מורה שנשאר ללמד את המקצוע הזה יותר משנה ברציפות.

[עריכה] עלייה לעמדת כוח

אנחנו יודעים מעט על טום רידל לפני שהגיע לשיא כוחו כלורד האפל וולדמורט בשנות ה-70 של המאה ה-20. גרינדלוולד הובס כאשר רידל היה בן 18, כך שייתכן שהשניים נפגשו לפני-כן. ישנם רמזים בלבד לבהלה הגדולה שהשליט כאשר הגיע לעמדת כוח. נראה כי כאשר וולדמורט הופיע לראשונה, הוא התחיל את התעמולה שלו עם רעיון "טיהור" גזע הקוסמים מבני-המוגלגים (שאותם תיעב בעיקר בגלל המוצא "חצוי-הדם" שלו). תעמולה זו משכה אליו את משפחות הקוסמים הוותיקות. זו גם התקופה שבה הוא ניסה לקבל את משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס.

בנקודה מסוימת הוא "חשף את פניו האמיתיים", דבר שכנראה גרם לו לאבד את תמיכתן של חלק מן המשפחות הוותיקות. עדיין לא ברור מה היו מטרותיו האמיתיות של וולדמורט. משרד הקסמים הבריטי, שהובל ברובו על ידי ברטי קראוץ' האב - פעל נגד וולדמורט, ביחד עם מסדר עוף החול, שהונהג בידי אלבוס דמבלדור, מנהל הוגוורטס. נאמר על דמבלדור שהוא האדם היחיד שממנו וולדמורט אי פעם ירא, ושהוגוורטס היה אחד מהמקומות הבודדים הבטוחים באותם זמנים מסוכנים, בהם וולדמורט שלט.

באותה העת, עולם הקוסמים נשלט על ידי פחד וחשדות מכיוון שאיש לא יכול לדעת באיזה צד נמצא חברו. וולדמורט ותומכיו, השתמשו בקללות (ראו קללות שאין עליהן מחילה) שגרמו לתוצאות נוראיות: כאב נוראי (קללת הקרושיאטוס), מוות מידי (קללת האבדה קדברה), השתלטות על אדם אחר (קללת האימפיריוס). קללת האימפיריוס הייתה עילה להרבה ויכוחים, מפני שהאנשים שעבדו (או לא עבדו) בשביל הלורד וולדמורט טענו מאוחר יותר שתומכיו השתמשו בקללה הזאת עליהם, אך למעשה אין כל דרך לדעת אם זאת אמת או שקר.

וולדמורט הצליח לקבץ קבוצה של תומכים נאמנים שכונו אוכלי המוות. אוכלי המוות אימצו את האות האפל, גולגולת ירוקה עם נחש שיוצא מפיה, כסימלם, הנוצר באמצעות הלחש "מורסמורדרה". בכל אחד מהם גם נטבע האות האפל בזרועם השמאלית, והוא גם שימש כאמצעי בידי וולדמורט לזמן אותם אליו - מספיק שיגע בצלקת אחת כדי שכולן יצרבו. הם השתמשו בסמל זה כדי להפחיד אנשים - על ידי יצירה של הסמל מעל לבית שבו הם רצחו אנשים (בימי המלחמה הראשונה).

למרות המאמצים של המשרד ושל דמבלדור, נראה שוולדמורט עומד לנצחַ, עם מרגלים שהסתתנו להרבה מהארגונים שלהם. עולם הקוסמים היה בזעזוע ופחד, והחשדנות ההדדית קרעה אותו מבפנים.

ואז, בתחילת 1980, סיביל טרלוני, נכדה של נכדה של נביאה מפורסמת, נכנסה לטראנס בנוכחות דמבלדור, כאשר נפגשו לראיון עבודה למשרת המורה לגילוי-עתידות, בפונדק "ראש-החזיר" (שמנוהל על-ידי אחיו של דמבלדור - אברפורת') והגתה נבואה:

זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא... הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו, אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים... זה שבכוחו להביס את אדון האופל יוולד בשלהי החודש השביעי...

שני ילדים התאימו לתיאור בנבואה: נוויל לונגבוטום והארי פוטר. סוורוס סנייפ צותת לנבואה בזמן שטרלוני הגתה אותה וסיפר על כך לוולדמורט; אולם, מאחר שנתפס מצותת, הוא שמע רק את השורות הראשונות, מחסיר בפני וולדמורט את החלק שאומר שמושא הנבואה יסומן "כשווה לו". וולדמורט האמין כי הארי פוטר היה הכי מתאים שיסכן אותו מבין השניים, אף-על-פי שנוויל היה טהור-דם (ולכן, לפי תורתו של וולדמורט, גם קוסם טוב יותר) ויצא להרוג את הילד. בכך שעשה זאת, הוא "סימן אותו כשווה לו" וגרם לכך שהארי נהיה לאחד שעליו הנבואה דיברה.

ב"הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם" דמבלדור חושף עובדות נוספות הקשורות לנבואה הנ"ל. הוא מספר להארי שבכך שניסה להרוג אותו, וולדמורט, מלבד השארת הצלקת על הארי, החל את את שרשרת האירועים שתגרום, בסופו של דבר, להגשמת הנבואה. עיקרון זה של הגשמה בלתי-נמנעת של נבואה, שמונעת על ידי אלו שמנסים למנוע אותה, הינו מוטיב ידוע במיתולוגיה, במיוחד בטרגדיה היוונית (הסיפור המפורסם ביותר המראה עיקרון זה הוא סיפורו של אדיפוס). ניתן להתייחס לנבואה זו גם כנבואה השואלת "האם סיטואציה מסוימת יכולה לקרות", כמו זו שבמקבת'; האם וולדמורט היה מאבד את כוחותיו אם הוא לא היה הולך והורג את הארי?

[עריכה] נפילתו

ב־31 באוקטובר אותה שנה, וולדמורט הגיע לדירתם הסודית של ג'יימס ולילי פוטר, חברים חשובים במסדר עוף החול, במכתש גודריק. הוא הרג את ג'יימס, ואז ניסה להרוג את הארי. אמו התחננה שיהרוג אותה במקום. כשלא הייתה לו יותר ברירה, הוא הרג אותה. לאחר מותה של אימו הארי פוטר נשאר ללא הגנה. וולדמורט השתמש באבדה קדברה, הקללה ההורגת, על הארי פוטר - קללה שאין לה קללת נגד, שאין דרך לעצור אותה ושלא היה ידוע על שורד אחד ממנה.

אבל הארי בן השנה שרד, עם רק צלקת בצורת ברק על מצחו. הקסם חזר אל וולדמורט וצימצם אותו לקליפה שבקושי חיה של צורתו הקודמת אולם בניגוד לתוצאה הרגילה של הקללה לא הרג אותו. וולדמורט ברח אל הלילה, ולא נשמע ממנו עוד במשך עשר שנים.

הארי ניצל בזכות העובדה כי אמו הקריבה את חייה בשבילו, והגנה זו גם הצילה את חייו מפרופסור קווירל מאוחר יותר.

הלורד וולדמורט, לעומת זאת, שרד בזכות ההורקרוקסים שלו.

החדשות על נפילתו של וולדמורט התפשטו מהר בקהילת הקוסמים. בלי כוחו האישי לתמוך בהם, רבים מהתומכים שלו נכנעו או ערקו. כמה ניסו למצוא אותו, אך ללא הצלחה. בן לילה, הארי פוטר הפך למפורסם מפני שהיה ה"ילד שנשאר בחיים" (The boy who lived).

[עריכה] שנות הביניים

וולדמורט התיישב ביער מרוחק באלבניה, שם אפילו שרידה הייתה מאבק ממושך בשבילו. היכולת היחידה שנשארה לו היא להכנס כדיבוק בגופם של אנשים והוא נכנס כדיבוק לרוב בגופם של נחשים. גופות של חיות הקשו עליו לעשות כל קסם ממשי, דבר מכריע ליכולתו לחזור לגופו וחוזקו.

אז בשנות ה־90 המוקדמות, מצא וולדמורט את המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור קווירל, עובר דרך היער. קווירל הסכים לשרת את וולדמורט, שהוליך אותו שולל באמצעות מחשבות על תהילה ועל כוח. הוא לקח את וולדמורט ללונדון, וניסה בעזרתו לגנוב את אבן החכמים, שהייתה יכולה להביא לכך שוולדמורט לא רק יוחזר לצורתו המקורית, אלא גם יזכה בחיי נצח. אך תוכניותיו שובשו בידי הארי פוטר, כפי שמתואר בספר "הארי פוטר ואבן החכמים".

וולדמורט חזר למקום המחבוא שלו, כועס על אוכלי המוות שנטשו אותו, ומפחד שהוא לא יצליח למצוא קוסם להדבק אליו. הוא העביר את השנתיים הבאות בהסתתרות. בינתיים, אוכל המוות לוציוס מאלפוי, ניסה לשלוח את הזיכרון של וולדמורט להוגוורטס (מאוכסן ביומן), באמצעות נתינתו לילדה בשם ג'יני וויזלי. היומן של וולדמורט הצליח באמצעות מניפולציה לגרום לג'יני לפתוח את חדר הסודות שוב, ובכך כמעט להרוג מספר תלמידים. רידל ניסה בהמשך לשאוב את כוח החיות של ג'יני, ובכך לאפשר לעצמו לצאת מהיומן. מזימתו של הזיכרון של רידל נכשלה שוב בידי הארי פוטר, כפי שמתואר בספר "הארי פוטר וחדר הסודות".

[עריכה] חזרתו

למזלו של וולדמורט, סדרת מקרים שמתוארים ב"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" גרמו לפיטר פטיגרו, שבגד בהוריו של הארי ומסר אותם לוולדמורט, לעזוב את מחבואו ולחפש את וולדמורט. בחיפוש אחרי אדונו, הוא חטף את ברטה ג'ורקינס, שממוחה וולדמורט למד מספיק כדי לערוך את התוכנית אותה הוא ביצע ב"הארי פוטר וגביע האש". במהלך התוכנית הוא יצר לעצמו לראשונה גוף פרימיטיבי לעצמו, בסיסי לחלוטין, אבל בכל זאת גדול מספיק כדי לאפשר לו להשתמש בקסם בעצמו. מאוחר יותר הוא השתמש בדרך עתיקה של שיקוי אפל בשם "דם, בשר ועצם" כדי לחזור לגוף שהיה לו בעבר לפני שהקללה חזרה אליו בספר הראשון. הדם של הארי מילא תפקיד בתהליך הלידה מחדש הזה, מונע את ההשפעה שגרמה לוולדמורט כמעט למות, בניסיון הראשון שלו להרוג את הארי. מעריצי פוטר רבים חושדים שזה מה שיוביל בסופו של דבר למפלתו של וולדמורט בעתיד, מסייע למחשבה זו חיוכו של פרופסור דמבלדור בשעה שסיפר הארי על הצלתו.

לאחר שחזר לגופו וכוחו המלא שב אליו, וולדמורט לא הזדרז לפתוח במתקפה חזיתית על עולם הקסם. תחת זאת, הוא העדיף להסתתר, לשמור על "פרופיל נמוך" ולראות איך עולם הקסם מתפצל לאלה שמאמינים לכך שוולדמורט חזר ולאלה שלא (ובראשם קורנליוס פאדג', שר הקסמים). למעשה, פיצול זה ונסיונותיהם של הארי ושל אלבוס דמבלדור להוכיח את חזרתו של וולדמורט מהווים חלק נכבד מהספר הארי פוטר ומסדר עוף החול, שבו הממסד בדמות משרד הקסמים עושה כל שביכולתו כדי להשתיקם.

בסוף ספר זה מתואר איך וולדמורט וכמה מתומכיו פיתו את הארי להיכנס למחלקה למסתורין שבמשרד הקסמים, וזאת על-מנת להשיג רישום של הנבואה על הארי - אותה נבואה שניבאה סיביל טרלוני 16 שנה קודם לכן. בסופו של דבר, רישום הנבואה הושמד וכמה מאוכלי המוות של וולדמורט נתפסו והוצגו כראיה בפני שר הקסמים המשתאה. בקרב זה נפל סיריוס בלק, סנדקו של הארי.

[עריכה] ההורקרוקסים של וולדמורט

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

בספר השישי בסדרת הארי פוטר, הארי פוטר והנסיך חצוי הדם, מגלה דמבלדור להארי פוטר שוולדמורט רצה ליצור לעצמו שבעה הורקרוקסים כיוון ששבע נחשב למספר עם כוחות מאגיים חזקים ביותר (הדבר יתברר סופית בספר השביעי בסדרה. בספר הארי פוטר והנסיך חצוי הדם דמבלדור משער זאת על סמך זיכרון של הוראס סלאגהורן). ההורקרוקס, שעליו נאמר "ועל אודות ההורקרוקס, זה הרשע בכל יצירי הקסם, כתוב לא ייכתב פה, הסבר לא יינתן..." (הארי פוטר והנסיך חצוי הדם, גרסה עברית, עמ' 348), הוא למעשה חפץ שאדם טמן בו חלק מנשמתו. כדי ליצור הורקרוקס יש לפצל את הנשמה. פיצול הנשמה נעשה על ידי רצח, שהוא המעשה הנתעב ביותר בעולם הקוסמים. פעולת הרצח קורעת את הנשמה וכך ניתן להטמין את החלק הקרוע בתוך חפץ מחוץ לגופו של בעל הנשמה. כך פגיעה בגופו של בעל הנשמה לא תמית אותו כיון שחלק מנשמתו עדיין מצוי בעולם. לא ניתן להרוג את בעל הנשמה אלא אם משמידים את כל חלקי נשמתו.

לפי מה שדמבלדור סבר, ההורקרוקסים של וולדמורט (בנוסף לחלק הנשמה שעדיין נותר בגופו) הם:

• הטבעת של וואנדרולו - אותה הוא לקח מדודו מורפין, בנו של וואנדרולו, סבו של וולדמורט. את הטבעת, יחד עם שבריר הנשמה הטמון בה, השמיד דמבלדור.
• נגיני הנחשית - הנחשית של וולדמורט.
• היומן של טום רידל - יומנו של וולדמורט - טום, אותו ניהל בעת לימודיו בהוגוורטס. היומן הושמד על ידי הארי בספר השני בסדרה.
• הקמיע של סאלזאר סלית'רין - אותו ניסו דמבלדור והארי להשיג. אך הוא נלקח קודם לכן על ידי רא"ב שהתכוון להשמידו.
• הספל של הלגה הפלפאף - ספל שהיה שייך להלגה הפלפאף (ממקימי הוגוורטס) בעבר ונגנב על ידי וולדמורט הצעיר מאישה שהחזיקה בו.
• חפץ של גודריק גריפינדור/ריוונה רייבנקלו - פרטים לא ידועים.

סדרת הארי פוטר מאת ג'יי. קיי. רולינג: הארי פוטר ו...
אבן החכמים	ספר	סרט
חדר הסודות	ספר	סרט
האסיר מאזקבאן	ספר	סרט
גביע האש	ספר	סרט
מסדר עוף החול	ספר	סרט
הנסיך חצוי-הדם	ספר	סרט
רוחות המוות	ספר
קטגוריות: מקומות מרכזיים - דמויות מרכזיות -מורים ספרים נוספים: קווידיץ' בראי הדורות חיות הפלא והיכן למצוא אותן משחקים: הארי פוטר - משחקים
פורטל - הארי פוטר הארי פוטר - עולם הקסמים אתרים | יצורים | קסמים | מושגים | דרכי תקשורת ותחבורה | חיות | הארי פוטר - מורים פורטל הארי פוטר