מוסקו אלקלעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: הערך נראה כמו רשימת מכולת. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מוסקו אלקלעי (נולד ב1931), שחקן ישראלי.

אלקלעי נולד בבוקרשט שברומניה, למד משחק בפקולטה לתיאטרון של אוניברסיטת בוקרשט, ועלה לארץ בשנת 1962.

[עריכה] קריירה בתיאטרון

אלקלעי הופיע על במות הבימה והקאמרי והשתתף בין השאר בהצגות התיאטרון "החולה המדומה", "הדר גבלר", "הלוויה חורפית", "הלילה השנים עשר", "סנג'ר", "מלון קטן בצד", "נמר חברבורות", "השקיעה", "מירלה אפרת", "מעגל הגיר הקווקזי", "סלאח שבתי", "גן הדובדבנים", "קברט", "מלאכת החיים", "פצפונת ואנטון", "חגיגת חורף", "מותו של סוכן", "קוסם מברוקלין", "שנים עשר המושבעים", "רוחות", "סירנו", "שבעה", "אויב העם" "אם הבית",הקוסם

[עריכה] קריירה בקולנוע

שיחק במספר סרטי קולנוע ודרמות טלוויזיה ישראליים, לרוב בתפקיד משני. בשנת 1967 שיחק ב"ארבינקא" של אפרים קישון לצד גילה אלמגור ויוסי בנאי. ב-1968 שיחק ב"הבן האובד" וב-1970 בסרט נוסף של קישון "תעלת בלאומילך", שהיה מועמד בפרסי גלובוס הזהב, לצד רבקה מיכאלי ואורי זוהר. בשנת 1962 שיחק ב"סלומוניקו" לצד טוביה צפיר ואריה מוסקונה וב-1975 בסרטו של בועז דוידזון "חגיגה בסנוקר" לצד אריה אליאס ובסרטו של אסי דיין "חגיגה לעיניים" לצד יוסף שילוח. ב-1978 שיחק בסרט נוסף של קישון, "השועל בלול התרנגולות" לצד שייקה אופיר. ב-1982 שחק ב"צלילה חוזרת" וב-1984 ב"עדות מאונס" לצד אורי גבריאל. ב-1985 השתתף לצד אלון אבוטבול ב"בר 51" וב-1986 בסרטו של אמנון רובינשטיין "נדיה" יחד עם חנה אזולאי הספרי.

בשנת 1993 שיחק בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין" לצד משה איבגי וב"מחפשת בעל על ארבע" לצד יהודה ברקן. ב-1994 שחק ב"הגמל המעופף" וב-1997 ב"אין שמות על הדלתות" לצד חווה אלברשטיין. ב-1997 שיחק בסדרת טלוויזיה בשם "קו 300". בשנת 1999 שיחק בסרט "החברים של יאנה", ועל משחקו בתפקיד המשני זכה בפרס אופיר. ב-2001 שיחק בסרט "הארץ הקדושה" לצד אלברט אילוז וב-2001 בסרט הטלוויזיה "זנב של עפיפון". בשנת 2006 שיחק בסרט "מלך של קבצנים" לצד עמוס לביא. בנוסף, השתתף ב"תיק סגור", "מלאכת החיים", "סקפין", "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", "המכון", "סטארט-אפ" ו-"האלופה" בטלוויזיה.

כמו כן, השתתף במספר סרטים זרים, ביניהם "מדרון" (1970), "בלומפילד" (1971) לצד יוסי גרבר, "שבע פעמים ביום" (1971), "משה נותן החוקים" (1975), "ישו" (1979), "אישה בשם גולדה" (1982), "להתראות ניו יורק" (1985), "מחץ הדלתא" (של מנחם גולן) (1986), "לפגוש את ונוס" (1991), "המומיה חיה" (1993), "החיים של ישו", "לנסקי" ו"המסעות" (1999) ו"הטנגו של רשבסקי" (2003).

[עריכה] פעילות ציבורית

אלקלעי פעיל גם בזירה הציבורית. הוא היה יו"ר אמ"י, חבר דירקטוריון באקדמיה בצלאל, חבר מועצה לתרבות ואמנות במשרד החינוך, מייסד פורום היוצרים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ויו"ר המועצה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בשנת 2003 קיבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי אופיר.