מוקש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוקש הוא אמצעי לחימה אקטיבי שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממיכל (לרוב מחומרים מתכתיים או פלסטיים), המכיל בתוכו חומר נפץ. מוקשים אפשר שיוסתרו ואפשר שיהיו גלויים. הפעלת המוקש גורמת נזק לקורבנה על ידי ריסוק, גלי הדף, או פגיעה של רסיסים.
המוקשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
- מוקשים יבשתיים, שמטרתם לפגוע ולחסל רק"ם, רכבי תובלה, וחיילים רגליים.
- מוקשי ים, שמטרתם לפגוע בכלי שיט למיניהם: ספינות קרב, ספינות תובלה, וצוללות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוקשי יבשה
[עריכה] התפתחות המוקש והשימוש בו
המוקש היבשתי התפתח במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. המוקשים הראשונים נועדו לפגוע בבני אדם. במהלך מלחמת העולם הראשונה, עם פיתוחו של הטנק, התפתחו גם מוקשים נגד טנקים, ורכבים משוריינים אחרים. הגרמנים פיתחו מטעני נפץ שהופעלו מרחוק על ידי מעגלי חשמל, בעוד מדינות ההסכמה פיתחו את אב הטיפוס של המוקשים המודרניים, מוקשים בעלי מנגנון מכאני, שמופעלים על ידי לחץ של משקל כבד.
פריצתה של מלחמת העולם השנייה הביאה להתפתחותו המהירה של המוקש, ולשימוש הולך וגדל בו. שימוש במוקשים נעשה על ידי שני הצדדים בקנה מידה גדול. שדות מוקשים נשתלו בחלקים נרחבים בצרפת, לוב ומצרים, כאשר חשיבות ופיתוח המוקש נגד הטנקים הלכה והתפתחה. לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה הלכה והתפתחה תעשיית המוקשים הצבאית, כאשר מטעני הנפץ הלכו ונעשו הרסניים יותר, מתוחכמים יותר, קלים יותר לעיצוב ולהסתרה וקלים יותר לפיזור על שטחים נרחבים.
[עריכה] מבנה
המוקש היבשתי מורכב לרוב ממספר חלקים עיקריים:
- מנגנון הפעלה חיצוני
- נפץ
- מאיץ
- מטען חומר נפץ
- מיכל חיצוני.
התפוצצות המוקש מתרחשת כתוצאה מפעולת שרשרת. השלב הראשון היא הפעלת המוקש על ידי המטרה שנגדה הוא מכוון, הפעלה שיכולה לקרות כתוצאה מגרמת לחץ, משיכה או ניתוק של תיל, סגירת מעגל חשמלי, קירבה, פליטת חום ועוד. פעולות אלה מפעילות את הנפץ, שפיצוצו מפעיל את המאיץ, שבתורו מפעיל את המטען הראשי. במוקשים חסרי מאיץ, הנפץ מפעיל את חומר הנפץ.
[עריכה] סוגים
נהוג לסווג מוקשים יבשתיים לפי מספר שיטות, ביניהם: אופן הפעלת המוקש, יעוד המוקש ואופן גילויו. שתי הקבוצות העיקריות של מוקשים יבשתיים הן:
- מוקשים נגד טנקים - מוקשים שמטרתם לעצור התקדמות של טנק על ידי פגיעה בזחליו, או על ידי השמדת הטנק כולו. מוקשים סטנדרטים מכילים בין 7 ל-10 ק"ג של חומר נפץ, ומופעלים על ידי לחץ של בין 100 ל-300 ק"ג.
- מוקשים נגד אדם - מוקשים שנועדו להריגת ופציעת בני אדם. מוקשים אלה יכולים להכיל בין 2 ל-50 גרם של חומר נפץ, אם כי יש יוצאים מן הכלל. אלה מהם שמופעלים בלחץ, מתפוצצים בלחץ של 5 עד 20 ק"ג בממוצע. מוקשי נגד אדם מתחלקים בכלליות למוקשים היוצרים הדף או זעזוע, המופעלים על ידי דריכה, לבין מוקשי רסיסים, שנועדים לגרום נזק למספר גדול של אנשים על פני שטח נרחב.
[עריכה] שימוש אסטרטגי וטקטי
שדות מוקשים משמשים כמכשול מלאכותי לצורך השעיית ועצירת התקדמות אויב. השדות מסודרים בדרך כלל בדרכי הפריצה החשודות שהאויב ייקח, במעברים הכרחיים במכשולים טבעיים ובנקודות התרופה ההגנתיות של הצד המגן. נהוג לפזר שדות מוקשים בצורות גאומטריות מוגדרות, על מנת להקל על רישום ופינוי המוקשים אם יתעורר הצורך לכך. כאשר צבא מנסה לחצות שדה מוקשים, הצבא בצד השני ינסה בדרך כלל לכסות את שדה המוקשים באש ובארטילריה, על מנת להקשות את פריצת שדה המוקשים. כיום, ברוב צבאות העולם, ישנם אמצעים לפיזור מהיר של שדות מוקשים, כגון הצנחה, או ארטילריה של מוקשים, דבר המאפשר לתגובה מהירה תוך כדי הקרב, על מנת לחסום התקדמות של צבאות אויב.
[עריכה] מוקשים ימיים
[עריכה] התפתחות המוקש הימי, והשימוש בו
במהלך המאה ה-16 החלו להשתמש צבאות ימיים בספינות קטנות מלאות חומר נפץ, ששולחו לעבר ספינות אויב, והיו מחוברים למנגנוני שעון. במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית הומצא האבטיפוס של המוקש הימי המודרני, שהורכב מחבית אבקת שריפה, שנועדה להיצמד לדפנות המטרה ולהתפוצץ. במהלך המאה ה-19 פיתח סמואל קולט את מוקשי הים המבוקרים, שהופעלו על ידי חשמל, ושימשו לצרכים הגנתיים כגון הגנת נמלים.
מאז מלחמת קרים נעשה השימוש במוקשים ימיים נפוץ מאוד. במלחמת העולם הראשונה הונחו מוקשים ימים על ידי כל המדינות שהשתתפו בה ומספר מעורך של כ-240,000 מוקשים ימים פוזרו ברחבי ימות העולם במהלך המלחמה. הגרמנים היו הראשונים שהשתמשו בצוללות למטרת מיקוש. ב־1918 חסמו מדינות ההסכמה את הים הצפוני בשדה מוקשים בן למעלה מ־70,000 מוקשים ימים.
במהלך מלחמת העולם השנייה חלו פיתוחים נרחבים בטכנולוגית המוקש עצמו ובאופן פיזורו. בין השאר פותחו מוקשים מגנטיים, שנמשכו לדפנות האוניות, ומוקש "עלוקה" שהוצמד לדופן הספינות על ידי אנשי צפרדע והופעל על ידי מנגנון זמן. פיזור המוקשים הימיים עבר לידי חילות האוויר, ומטוסים פיזרו אלפי מוקשים בריב האוקיינוסים. הערכה גסה מונה את מספר האוניות שהושמדו על ידי מוקשים במהלך המלחמה באובדן של כ־1,000 אוניות לכל אחד מהצדדים.
[עריכה] סוגי מוקשים ימיים
מוקשים ימיים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות:
- מוקשים מבוקרים- מוקשים שניתנים להפעלה או לנצירה לפי רצון המפעיל שלהם. מוקשים אלה משמשים להגנת נמלים, ומופעלים לרוב עלי ידי מתקנים בחוף.
- מוקשים בלתי מבוקרים - מוקשים שמופעלים על ידי המטרה עצמה. מוקשים אלה מתחלקים למוקשים קבועים, המקובעים למקומם באמצעות עוגן, ומוקשים חופשיים, שנעים בים בהשפעות רוחות וגלים.
מוקשים ימיים בלתי מבוקרים מתחלקים חלוקה נוספת לפי אופי הפעלתם:
- מוקשים המופעלים על ידי מגע ישר של אונייה.
- מוקשים המופעלים על ידי השפעה מגנטית לא ישירה של מרכיבי האונייה המתקרבת אליהם.
- מוקשים המופעלים על ידי רעש האונייה.
- מוקשים המושפעים מהלחץ שנוצר במים כאשר הספינה עוברת מעל המוקש.
ישנם סוגי מוקשים ימיים אחרים ומוקשים מודרניים יותר משלבים מספר מנגנוני הפעלה.
[עריכה] הסכנות שבמוקשים
למרות שהמוקשים נועדו לתת מענה צבאי, הרי לאחר שסיבת קיומם פגה (ולפעמים גם לפניה) הם מסכנים את האוכלוסייה האזרחית. במיוחד הדברים אמורים במוקשים נגד אדם שנכון להיום (2005) הרגו וממשיכים להרוג אלפי אנשים באפריקה (בעיקר באנגולה) ובקמבודיה בכל שנה עקב העובדה כי הם לא פונו ממקומם לאחר שמלחמות האזרחים נגמרו.
גם בישראל קיימת סכנה לא מבוטלת ממוקשים באזור רמת הגולן, אשר בו שדות מוקשים רבים, סוריים וישראליים כאחד. כל השדות מגודרים ומשולטים, אך עקב סחיפת קרקע קיימת סכנת עלייה על מוקשים גם מחוץ לגדרות ומדי פעם נפגעים שם בני אדם ובקר ממוקשים.
עם זאת, יתרון אחד של שדות המוקשים הוא מבחינת שימור הטבע - עקב אי כניסת בני אדם לשדות אלו, בעלי חיים וצמחים יכולים להתפתח בהם ללא הפרעה.
בדצמבר 1997 נחתמה אמנת אוטווה, בה הוטל איסור בינלאומי על השימוש במוקשים נגד אדם, הסכם זה נחתם בעקבות מסע פרסום שהובל על ידי הנסיכה דיאנה. אולם למרות זאת עדיין מפוזרים מיליוני מוקשים כאלו ברחבי העולם.
[עריכה] מיקוש והצבא הישראלי
בצבא הישראלי ישנו חיל - חיל ההנדסה - שמתפקידו לטפל בהנחת מיקוש ובפירוקם של מוקשים. לחיל ההנדסה גם סיירת מיוחדת - יהל"ם שתפקידה לטפל במוקשים. מעבר לחיל ההנדסה לכל חטיבת חי"ר יש פלוגת הנדסה - פלחה"ן שמטפלת במיקוש במקרה וחטיבת האם דורשת זאת.
